בדיקת חמץ

שאלה:

מדוע וכיצד אנו בודקים בדיקת חמץ?

תשובה:

אחד האיסורים המיוחדים בחמץ בפסח, בנוסף על איסור אכילה והנאה, הוא איסור “בל יראה” ו”בל ימצא”. כלומר בעצם המצאות חמץ בידינו אף שאיננו אוכלים או נהנים ממנו אנו עוברים על שני לאווין.
העצה להמנע מכך מדין תורה, היא אחת מהשתיים: או לבדוק הבית מחמץ, והחמץ שמצאנו לבערו ע”י שריפה, או לבטל את החמץ אפילו בלב , אך אנו נוהגים לומר נוסח ביטול. ובזה שאנו מפקירים החמץ, שוב אינו שלנו ועל כן אין אנו עוברים באיסור בל ייראה “לך”.
אך מדרבנן הצריכו שנעשה גם בדיקה גם ביעור וגם ביטול.
בדיקה וביעור – כדי שלא יבוא לאוכלם תוך הפסח אם נסתפק בביטול בלבד.
וביטול – כדי שאם נמצא חמץ בפסח שמא יהא זה דבר מושך ונרצה בו ונתמהמה בביעורו ע”י שריפה, ועל כן מבטלים קודם כי אי אפשר לבטל בפסח.
חובת הבדיקה חלה על מקום שרגילים לשים בו חמץ. חדרים, תיקי אוכל, תיקי בית ספר, כיסי בגדי ילדים, כיסי בגדי מבוגרים אם רגילים לשים בהם חמץ וכן כל המקומות הנמוכים בבית שילדים מגיעים אליהם עם חמץ. בדיקה זו הייתה צריכה להיות במשך שעות רבות, ובפרט בבית עם תינוקות וילדים קטנים.
אמנם אנו מנקים את בתינו היטב ונזהרים מלתת שם עוד חמץ אך פסק השו”ע שאף מי שניקה ביתו בי”ג ניסן וכיון בכך לבדוק החמץ ולבערו ולא להכניס שם חמץ, בכל אופן עליו לבדוק בליל י”ד ושני טעמים בנידון: האחד שמא בכל אופן נשאר חמץ בסדקים ובחורים שייראו רק לאור הנר. חשש זה לא שייך כל כך בזמננו שאין סדקים וחורים בבתים.
השני כיוון שהתקנה הייתה לבדוק ליל י”ד, ולטעם זה באמת הנקיון ביום היה די בו, רק כך התקנה לבדוק בלילה לבדוק בלילה. לשני טעמים אלו, מובן מנהג העולם לבדוק במהירות ובשטחיות כיוון שכבר ניקינו הבית ויש מחמירים לבדוק שעות רבות.
ב”חכמת שלמה” ישנה עצה, לנקות המקומות שלושה ימים קודם הפסח ואז אינם בגדר מקום שמשתמשים בו חמץ, ואם כן מעיקר הדין אינם צריכים בדיקה, ועל כן ודאי שדי בהם בבדיקה מהירה.

לסכום:

המנקה חדר שלושה ימים לפני הפסח ונזהר מלהכניס בו חמץ, פטור מבדיקה. אך נוהגים לבדוק בכל זאת, ודי בבדיקה מהירה.
וגם אם נוקה הבית תוך שלושה ימים, די בבדיקה מהירה, והמחמיר תבוא עליו ברכה.

מקורות: פסחים ו ע”ב שו”ע או”ח סימן תל”ג ס”ק י”א במ”ב חכמת שלמה (על השו”ע).