בישולי גויים במערכות בישול מודרניות

הרב יואל רבינוביץ שליט”א,
מרצה בקורסי הכשרות שע”י “אריאל”

מבוא:

בבתי מלון ובמסעדות נכנסות לשימוש מערכות בישול הפועלות ע”י אינדוקציה [השראה] מגנטית. בשיטה זו החום לצורך הבישול נוצר ע”י שדה מגנטי המועבר בהשראה מהכיריים אל הסיר שבתוכו נמצא המזון. בניגוד לבישול ע”י אש או כיריים חשמליות בהן פולטות הכיריים חום, כאן פולטות הכיריים אנרגיה מגנטית אשר מועברת לסיר, מחממת אותו, ובחום זה מתבשל האוכל.
כאשר הסיר אינו מונח על הכיריים הכיריים עצמן קרות לחלוטין. החום מועבר לסיר רק בשעה שהוא מונח על גבי משטח הכיריים, אשר דומה במראהו לכיריים מזכוכית. זהו אחד היתרונות הגדולים של מערכת זו בכך שהיא אינה מחממת את המטבח בחום מיותר. בנוסף, המערכת בטיחותיות הרבה יותר מכירים רגילות משום שאין בה אש או חום היכול לגרום לתאונות ושרפות. בנוסף, זמן הבישול קצר יחסית. חסרון המערכת הוא בכך שניתן לבשל עליהן רק בסירי בישול מיוחדים, שתכונתן היא המגנטיות שלהם.
במאמר זה אתייחס לשאלת בישולי גויים באינדוקציה ואגב זה יובאו בעיות ודרכי פתרון במערכות בישול נוספות.

תרשים פעולת בישול באינדוקציה

1. המרכיב האלקטרוני מפעיל סליל המייצר שדה מגנטי בתדירות גבוהה.
2. השדה החשמלי חודר למתכת של סיר הבישול ויוצר זרם חשמלי היוצר חום.
3. החום מועבר לתכולת הסיר
4. דבר מחוץ לסיר אינו מושפע מהשדה המגנטי. מיד עם הסרת הסיר מהיחידה או כיבויה העברת החום נפסקת.
א. חז”ל אסרו מאכלים המתבשלים ע”י נכרי כמבואר במשנה במס’ ע”ז דף לה: ושני טעמים עיקריים נאמרו בדבר. לרוב הראשונים טעם האיסור הוא משום חתנות כלומר, הקירבה שתיגרם ע”י אכילת מאכלי הגוי עלולה לגרור חתנות ועוד טעם כתב רש”י במשנה שהחשש הוא שמא יאכילנו הגוי דברים טמאים.
ב. לא כל צורות הכנת אוכל נאסרו בבישולי גויים. בגמ’ בע”ז לח. מוכח שדבר שנמלח ע”י גוי אינו נחשב כמבושל ובירושלמי נדרים פרק ו’ הסתפק ביחס למעושן. בשו”ע סי’ קי”ג סעיף י”ג פסק שאין איסור בישולי גויים במעושן ומלוח וברמ”א הביא בשם הטור שגם כבוש אינו כמבושל, ד”לא אסרו אלא בישול של אש”. ואף על פי שבהלכות מליחה, בו”ח ותערובות מופיע מספר פעמים שכבוש דינו כמבושל ומליח דינו כרותח, בכל זאת בבישולי גויים לא החמירו חכמים לאסור.
ג. בהגהות זר זהב על ספר או”ה הארוך כתב ביחס לבישול בקיטור שהתחדש באותם ימים. וז”ל עי’ בתשובת שם אריה סי’ כ”ב שרב אחד רצה לומר לענין הצוקער שנעשה בבתי מלאכות של כנענים דלא הוי בהו משום בישול כנענים משום שאינם מבשלין המיץ שנעשה ממנו הצוקער על אש ממש רק שנעשה ע”י קיטור והבל ממים רותחים שנכנס לתוך היורה שמונח בה המיץ ע”י קנים וא”כ הבל המים לא גרע ממעושן דאין בו משום בישולי כנעני דמה לי הבל האש גופא שהוא העשן ומה לי הבל המים עכת”ד. ובאמת דברים נכונים הם ומה שדחה הרב המחבר את דבריו והביא ראיות מחיובי שבת דתולדות האור הוי כאור אין ראיה באמת לפי דעת רבינו דבישולי כנעני קיל. בפרט שענין הבישול ע”י מכונת הקיטור הוא דבר שנתתחדש עתה מקרוב וא”כ י”ל דזה לא היה בכלל גזירת חז”ל כשגזרו על בישולי כנעני… עכ”ל.
ד. בדבריו מובאים שני טעמי היתר. אחד, משום שקיטור נחשב מעושן [ומדובר בעשן חם]. נימוקו השני להיתר הוא שחכמים כללו בגזירה רק אופני בישול שהיו בתקופת הגזירה. והנה לפי טעמו הראשון אין לפטור בישולי אינדוקציה מבישולי גויים על אף שזו אנרגיה מגנטית אך היות שהיא מתורגמת לחום והבישול בסיר עצמו נעשה בחום אין לפטור. אך טעמו השני שייך גם כאן, היות שאופן בישול זה הוא דבר חדש, לא כללוהו חכמים בגזירתם. יתירה מזו. נימוק הרמ”א להיתר מעושן וכו’ הוא ש”לא אסרו אלא בישול של אש”. ובנידון דידן מדובר באנרגיה חדשה שמקורה אינו באש והיא אינה תולדה של אש. בדומה למה שפסקו בשו”ת וישיב משה חאו”ח סי’ יח בסופו, והגאון הרב זלמן נחמיה גולדברג שליט”א כפי שהובאה דעתו בספר כשרות השולחן עמ’ סד, שאין בישולי גויים במיקרוגל משום שהוא אינו אש וזו צורת בישול הדומה למעושן וכו’.
ה. בשו”ת שבט הלוי חלק ט סימן קסב כתב להחמיר ביחס לבישול בקיטור ונימוקו הוא שחז”ל אסרו אש וכל תולדותיה. ממילא, קיטור שהוא תולדות האור כלול בגזירה. וגם את סברת המקילים מטעם שכל דבר חדש אינו כלול בגזירה, דחה מטעם שחז”ל לא מנו כרוכלא את כל דרכי הבישול אלא קבעו שבישול גויים אסור והם הקילו רק באופני הכנה של כבוש מלוח ומעושן, שאינם ע”י חום וגם טעם המאכלים שונה לחלוטין מאוכל מבושל. לדעתו, גם בישולי גויים במיקרוגל אסורים משום שמיקרוגל נחשב דרך בישול רגילה. [יש לעיין בדבריו אם במציאות זה אכן כך, שהרי רבים טוענים שטעם האוכל המבושל במיקרוגל שונה מבישול רגיל, ולכן הם משתמשים במיקרוגל רק לחימום אוכל ולא לבישול].
ועוד הביא בחלק ו סי’ ק”ח סברא לאסור תולדות האור מטעם שכל שנחשב כיום דרך בישול גורם לקירבה ולא צריך לחפש כלל את הדמיון למה שהיה בזמן חז”ל משום שטעם הגזירה, חתנות, קובע שכל מה שיוצר קירבה אסור.
ו. לפי דברי בעל שבט הלוי אין מקום להקל בבישול באינדוקציה משום שהתוצאה של הבישל זהה לחלוטין לבישול באש משום שבשניהם החום מבשל. ויש מקום לומר שאף מי שמיקל במיקרוגל יחמיר כאן משום שבמיקרוגל הקרינה הנפלטת משפופרת מבשלת את האוכל וזו אינה דרך בישול רגילה ע”י חום, או שיש להקל כנ”ל משום שזה אינו אש ואינו כלול בגזירה כמש”כ הרמ”א, אבל בבישול ע”י אינדוקציה, על אף שחום הסיר נוצר בדרך שאינה אש, סוף סוף הבישול בסיר נעשה ע”י חום הקדירה שמתחממת ומחחממת את האוכל ויש יותר מקום להחמיר בזה. מאידך, מצאנו שלגבי שבת סבר הגרשז”א זצ”ל שאין בישול מהתורה באינדוקציה כשם שסבר שבמיקרוגל אין בישול מהתורה. [דעתו ביחס לנ”ל מובאת בספר מאורי אש השלם חלק ב’ דף תצ”א]. ולפי זה המקל במיקרוגל בבישולי גויים, יקל גם באינדוקציה.
ז. לסוברים שיש באינדוקציה איסור בישולי גויים, קיימת בעיה קשה של השגחה ופיקוח בנושא. ונקדים את מחלוקת השו”ע והרמ”א הידועה ביחס לפעולה הנדרשת ע”י הישראל כדי שהבישול ייקרא ”בישול ישראל”. לדעת השו”ע ביו”ד סימן קי”ג סעיף ז’ ”אין שגירת התנור ולא הדלקת האש מעלה ומוריד בבישולי גויים אלא ההנחה דוקא”, ולדעתו צריך הישראל להניח את התבשיל על האש. אך לדעת הרמ”א, כשם שביחס לפת מועילה הדלקת האש כך גם ביחס לבישולי גויים. והרמ”א מביא דעה המקילה יותר מכך, ומחשיבה את הבישול כ”בישול ישראל” אף אם ה”כותית הדליקה את האש מאש של ישראל”. לדעה זו די שידליק הישראל נר שבועי או חודשי ובכל פעם שיצטרך הגוי אש, ייקח מאש זו. אך בערוך השולחן יו”ד סי’ קי”ג סעיף מ”ד כתב ש”באמת הם קולות גדולות ואין ראוי לסמוך על זה רק בשעת הדחק ובבית ישראל”.
ח. לדעת השו”ע שצריך שהישראל יניח את התבשיל על האש קשה מאוד לאפשר שטבח במקום מושגח יהיה גוי משום שכל פעולת בישול חייבת להיעשות ע”י הישראל. ואמנם גם התחלת הבישול או הגסה ע”י הישראל מועלת כל עוד לא נפסק הבישול לפני שהאוכל הגיע למאכל בן דרוסאי כמבואר בשו”ע שם, אך דבר זה קשה מאוד לפיקוח ואף הבדיקה מתי בדיוק מגיע האוכל למאכל בן דרוסאי קשה לביצוע. זאת ועוד, ישנם מאכלים שגם אם צד אחד התבשל מכח הנחת הישראל את האוכל בתוך השמן כגון בשניצל, חייב הישראל לבשל גם את הצד השני כמבואר בכף החיים שם, וזאת משום שהצד שמחוץ לשמן נחשב אינו מבושל כלל ביחס לחלק המתבשל בשמן.
ט. אבל, לפי שיטת הרמ”א אפשר לנהל מטבח בשופי עם טבח גוי באופן שישראל ידליק האש וכל שאר הבישול ייעשה ע”י הגוי.
כל זה בתנאי שהאש לא כובתה במשך היום והודלקה מחדש ע”י הגוי משום שבזה לא מיקל הרמ”א. ובענין זה קיימת בעיית פיקוח במקומות בהם אין השגחה צמודה, איך ניתן לוודא שהאש לא תכובה ותודלק אחר כך ע”י הגוי. ובמקומות שרוב הבישול נעשה בשעות שהמשגיח נמצא ואח”כ אין בישול חדש אלא רק חימום של אוכל מבושל, ניתן לפקח על שמירת מצב זה בסיוע מצלמות היוצרות מירתת אצל המושגח וצפיה בהן תוכל לוודא שלא נעשה בשול בהיעדר משגיח. אך במקומות בהם הבישול נעשה גם בשעות שאין משגיח, קיימת בעית פיקוח קשה. בנוסף, קיימת בעיה מיוחדת בתנורי חשמל בהם מטעמי בטיחות פתיחת דלת התנור מפסיקה את פעולתו וסגירתו מחדש מדליקה אותו מחדש. נמצא שבכל פתיחת וסגירת דלת יש כיבוי אש והדלקתו מחדש ע”י הגוי, וכל הבישול אח”כ ייחשב בישול גויים לכל הדעות. בעיה זו קיימת גם במאפיות ומרכולים גדולים בהם יש פינת אפיה והעובדים במקומות אלו הם גויים, ובתנורים אלו לא תועיל הדלקת האש ע”י ישראל בבוקר משום שכאמור פתיחת הדלת וסגירתה מכבה ומדליקה את התנור מחדש.
י. ואמנם בתנור שאינו מתקרר מיד יש צד להקל. וזה ע”פ דברי השו”ע והרמ”א בסי’ קי”ב סעיף י’ בתנור שאפו בו והכשירוהו ע”י קיסם פעמים ואח”כ אפו בו ללא זריקת קיסם שהשו”ע היקל מטעם שחום התנור והגחלים שנשארו בו משתי האפיות הראשונות מועילות לאפיה השלישית יותר מזריקת קיסם. והרמ”א הקל עוד יותר באופן שהתנור שבת מאפיה לזמן קצר מכ”ד שעות, ואח”כ אפו בו שנית ללא זריקת קיסם ונחשב הדבר כאפיית ישראל מכח זריקת הקיסם שנעשתה ביום הקודם. וביאר הגר”א את טעם הרמ”א, שהיות שבפת מועילה זריקת קיסם, אם התנור לא עמד כ”ד שעות ללא שימוש עדיין נשאר רושם חום מהדלקת הישראל הראשונה ורושם זה מועיל לאפיה יותר מאשר זריקת קיסם שמועילה רק מדין היכר כמבואר בשו”ע שם בשם הרמב”ם. ואמנם את היתר הרמ”א ככתבו לא ניתן ליישם בתנורי מתכת משום שהם שאינם שומרים חום לכ”ד שעות כמו תנורי האבן שהיו בזמן הרמ”א, אך את העיקרון העולה מדברי הרמ”א כל פי ביאור הגר”א ניתן ליישם גם בימינו. לכן, יש להקל לשיטת הרמ”, להחשיב את האוכל כבישול ישראל, במקרה בו התנור לא התקרר לגמרי אחר הדלקת הישראל הראשונה. ועי’ עוד במאמר הרב ש. גלבר שליט”א בכתב עת צוהר ו.
יא. לפתרון העניין בכללותו, יש שהתקינו בתנורים ובסירי הבישול החשמליים גוף חימום קבוע הדולק במשך כל היום ואינו מושפע כלל מפתיחת הדלת ואף לא מכיבוי התנור. היתר זה נסמך על כך שכשם שזריקת קיסם מועלת משום היכר, כך גם גוף חימום הדולק קבוע, על אף שהוא אינו יכול לבשל או לאפות, מ”מ אינו גרוע מקיסם והוא נחשב כקיסם הדולק קבוע. וביחס לפת מועילה עצה זו אף לדעת השו”ע, אך ביחס לבישולי גויים היא מועילה רק לשיטת הרמ”א. ואף שהרמ”א התיר רק הדלקת אש או חיתוי בגחלים, מ”מ מוכח מהמשך לשונו שזריקת קיסם מועילה אף היא. [ויש לעיין האם היתר זה הוא בשופי שהרי בתנור המוסק ע”י עצים אם יזרוק ישראל קיסם שעה לפני הסקת התנור מסתבר שלא ייחשב הדבר כהיכר משום שכעת התנור קר. וגם כאן הדלקת ה”קיסם החשמלי” נעשית זמן רב לפני הדלקת התנור. ואמנם כתבנו שנחשב הדבר כקיסם שמודלק כל הזמן אך סו”ס חסר מעשה היכר בזמן האפייה או הבישול עצמו וצ”ע]
יב. ויש המקלים גם כדעת הי”א ברמ”א ומסתפקים באש תמיד המודלקת מפעם לפעם ע”י המשגיח והדלקת האש לצורך הבישול, נעשית מאש זו. לחילופין, מסדרים אש תמידית בכירים או בתנור הפועלים ע”י גז [להבה קטנה זו מכונה ”פיילוט”]. ובאש תמידית זו יש להבחין בין שני מצבים:
א. כאשר האש אינה יוצרת שום חום המורגש בתנור או בכיריים של הגז הדבר מועיל רק לי”א ברמ”א.
ב. כאשר האש יוצרת גם חום מסוים המורגש בתנור, נחשב הדבר כזריקת קיסם המועיל גם לדעה הראשונה ברמ”א.
יג. והנה במכשיר האינדוקציה כפי שהקדמנו בפתיחה אין מעבר חום מהכיריים לסיר כל עוד לא הונח הסיר עליו ונמצא שאין מצב בו נוכל לומר למשגיח להדליק את האש וכל שאר הבישולים ייעשו ע”י הטבח הגוי משום שגם בשעת הדלקת המכשיר לא נוצר שום חום והכיריים קרות לחלוטין, והחום בסיר ובאוכל נוצר רק בשעת הנחת הסיר על הכיריים. נמצא שבמתקן זה אין אפשרות להחיל את קולת הרמ”א של הדלקת האש ע”י המשגיח והבישול ישראל היחידי האפשרי הוא לדעת השו”ע.
יד. יש האומרים שאם ישראל ידליק את המתח הראשי של המכשיר גם זה יועיל לפי שיטת הי”א ברמ”א המסתפקים בהדלקת אש שממנה ייקח הגוי. וכאן נחשבת הדלקת המתח הראשי כהדלקת נר תמיד. אבל יש חילוק גדול בין שני המקרים משום שלי”א סוף סוף יש אש הדולקת ומורגשת וממנה לוקחים אש לכירה ונחשב הדבר כשותפות הניכרת בבישול, אבל כאן בהדלקת המתח הראשי אין ניכרת אש כלל אין שום חום בכיריים עד שיונח הסיר עליהם.
טו. ויש לדון באופן שבו יניח ישראל על גבי הכירה דסקית מתכת אשר בעת הנחתה היא מקבלת אנרגיה מגנטית ומתחממת, האם יש לדון זאת כקיסם או כגוף חימום חשמלי שהזכרנו לעיל בסעיף יא. מחד גיסא זה דומה לקיסם משום שיש בזה היכר וההיכר הוא בחום שהדסקית מפיצה, אך מאידך גיסא היכר זה אינו קשור ישירות לבישול שייעשה אח”כ ואינו מסייע לו במאומה. משל למה הדבר דומה, לכירה בעלת מספר להבות שישראל ידליק להבה אחת האם משום זה נתיר לגוי לבשל בלהבה האחרת? ודאי שלא משום שאין שייכות בין שתי הלהבות ואין היכר האחת מועיל לשניה. כך כאן, זו אש אחרת לגמרי ואמנם דיסקית זו מתחממת כתוצאה מהנחתה על גבי אותן כיריים שיבשלו אח”כ, אך אין לה שום השפעה ותרומה לזירוז הבישול בסיר שיונח עוד מספר דקות על גבי הכירה והיא אינה תורמת לזה מאומה. וצ”ע בזה.
השאלה בה נדון היא מה דין כירים אלו ביחס לבישול בהן בשבת ויו”ט , וכן ביחס לבישולי נכרים.
איסור בישול בשבת- איסור בישול בשבת הוא באש או בתולדות האש. בחמה עצמה מותר הבישול לכתחילה ובתולדות חמה ישנו איסור דרבנן שמא יבוא לבשל בתולדות האש.
לכאורה יש לדון את הבישול במתקן זה כבישול בחמה ולא כבישול באש היות שאין כאן אש ולא חוטי להט שנידונו ע”י הפוסקים כאש, אלא מדובר באנרגיה מגנטית המתורגמת לחום כאשר היא מגיעה לסיר.
בטעם הפטור בבישול בחמה כתב רש”י במס’ שבת דף לט. ”דאין דרך בישולו בכך” והבין הרב משה פינשטין זצ”ל בשו”ת ”אגרות משה” או”ח ח”ג סי’ נ”ב, שזו סברא לפטור מטעם שבישול בחמה אינו שכיח ולכן נחשב הדבר כשינוי במלאכה,אך אם כן תהיה דרך לבשל בחמה חייב, ולכן כתב שהמבשל במיקרוגל בשבת כיום שדרך לבשל בו כמו באש, חייב. אך הרב שלמה זלמן אוירבך זצ”ל בשו”ת ”מנחת שלמה” ח”א סי’ י”א בהערה, כתב שסברת רש”י אינה מטעם שינוי בדרך המלאכה אלא כוונתו היא שחמה אינה נקראת אש בלשון התורה, ואף אם יהיה דרך לבשל כך בשבת יהיה פטור משום שבלשון התורה בישול הוא ע”י אש בדוקא. השלכה נוספת מדיון זה, תהיה בדין מבשל בחמה בשאר התורה כגון בישול בשר וחלב בחמה , אפיית לחם בחמה ביחס להפרשת חלה וכן ביחס לשאלה האם יוצאים יד”ח בפסח במצה שבושלה בחמה, כאשר במקרים אלו השאלה היא האם בישול בחמה נקרא בישול בלשון התורה וכאן אין הנידון ”שינוי” מדרך המלאכה שהינו נידון רק ביחס למלאכות שבת. והגרשז”א נטה לומר שהיות שחום השמש אינו אש, ממילא גם הדברים שהתבשלו בו אינם נחשבים מבושלים. ואכן, בראשונים מצאנו ביטויים מובהקים לכך; בפסקי הרי”ד על מס’ שבת דף לט. כתב שסיבת ההיתר בחמה היא ש”בישול דחמה לא חשוב בישול.” ובחי’ המאירי על המשנה בשבת לט נימק את סיבת ההיתר ”מפני שהחמה אין בה תורת בישול” ומשמע שזהו פטור בכל התורה מטעם שבישול בחמה אינו נחשב בישול ולא רק בשבת מטעם שינוי בדרך המלאכה. וכן בתוס’ בפסחים כד. כתב בדין הגמ’ שהאוכל חֵלֵב חי פטור מטעם שאכלו שלא כדרך אכילתו, וביארו התוס’ שמדובר אפילו אם בישלו בחמה, ועדיין נחשב הוא כחי ולא מבושל למרות שטעמו הוא כמבושל, מטעם שבישול בחמה משאיר את האוכל כאינו מבושל, ובישול התורה הוא באש דווקא.
ולפי”ז גם המבשל באינדוקציה לא יעבור איסור תורה של בישול הן ביחס לשבת והן ביחס לבשר וחלב וכד’. [יש להעיר שע”פ דברי החזו”א שהביאם ה”מנחת שלמה” שם בהערה שגם המבשל מים בעזרת זרם חשמל באופן שמחבר את שני קטבי מקור המתח והמים המעבירים דרכם את הזרם החשמלי מתחממים, והציע הגרשז”א שיטה זו בפני החזו”א כשיטת היתר לבשל מים בבתי חולים, והחזו”א שלל שיטה זו בטענו שהחשמל מיוצר ע”י אש בטורבינה ועל כן נחשב הוא כתולדת האש-”עיבור של אש”, ולפי חידושו זה יהיה גם כאן איסור תורה של בישול באש. אמנם ה”מנחת שלמה” שם העיר שדברי החזו”א הינם חידוש גדול מאד ללא מקור]
חימום אוכל מבושל על מתקן זה בשבת- האם יהיה מותר בשבת עצמה לתת אוכל מבושל על מכשיר אינדוקציה הדלוק מערב שבת, או שמופעל בשבת בעזרת שעון שבת בשעות הקצובות אם מבחינה חשמלית יימצא שנתינת הסיר לא מדליקה מנורות ביקורת ולא סוגרת שום מעגל חשמלי חדש, או שאסור אא”כ עושה היכר מסוים כדי שלא ייראה כמבשל וכפי שאסרו חז”ל לתת אוכל יבש בשבת על אש ואפילו מכוסה מטעם שנראה כמבשל. ובפשטות לא שייכת גזירת מיחזי כמבשל כאשר כל האיסור הוא רק דרבנן משום שזו גזירה לגזירה ורק באיסור תורה מצאנו שגזרו.
ובעיה טכנית יש בעשיית היכר זה, שאם בפלטה חשמלית יש המתירים לתת עליה לכתחילה כיון שדומה לכנגד המדורה [שי”ח /ט”ו] ולקדירה ע”ג קדירה[רנ”ג/ה] שבאופנים אלו התיר השו”ע נתינה לכתחילה ללא שום היכר כי אין דרך בישול בכך [הגר”ע יוסף בשו”ת יחו”ד ח”ב סי’ מ”ה ], ויש אוסרים אא”כ ישים על הפלטה כלי כלשהוא המחליש את החום [שש”כ פ”א], אבל במכשיר זה אין אפשרות טכנית לתת עוד כלי באמצע כיון שהוא יחסום את הקרינה המגנטית ואז ההחום לא יעבור אל האוכל. מאידך לשיטת הגר”ע יוסף אין לדון מכשיר אינדוקציה כפלטת שבת. בפלטה בדוקא אין דרך לבשל ולכן התיר נתינת אוכל עליה, אך במכשיר זה כיון שדרך בחול לבשל בו יהיה איסור ”מיחזי כמבשל”.