הגדיל בימי הספירה

שאלה:

קטן שנהיה בר מצווה תוך כדי ספירת העומר, כיצד ינהג?

תשובה:

לדעת בעל הלכות גדולות, כיוון שכתוב בתורה: “שבע שבתות תמימות תהינה”, אם לא ספר יום אחד מהספירה שוב אינו ממשיך בברכה.
וכן פוסק בשו”ע או”ח סימן תפ”ט סעיף ח’.

והנה קטן אינו מצווה במצוות, אולם עליו לקיים המצוות מדין חינוך. אמנם נחלקו בראשונים, אם חיוב החינוך מוטל על הקטן, או שאינו מוטל עליו אלא על אביו וכן סברו הרבה מהאחרונים.
לפי השיטה שאין חינוך הקטן אלא על אביו, יוצא שהוא עצמו אינו חייב כלל במצוות קודם היותו בר מצווה. ומכאן סברו רבים שמה שספר ספירת העומר בהיותו קטן, כיוון שאינו מתורת חובה המוטלת עליו, אינה נקראת ספירה ועכשיו שנתחייב במצוות נמצא שלא ספר מתחילת הספירה והרי זה חיסרון ב”תמימות” ולכן ימשיך בספירה בלא ברכה.
אמנם יש שסברו לא כך, ודעתם, כיוון שהקטן ספר בקטנותו אף אם לא היה חייב רק מדין חינוך של האב המצווה לחנך בנו, אין כאן חיסרון של “תמימות”, כיוון שבכל אופן ספר עד עתה, ועל כן ימשיך לספור עם ברכה.
הגר”ע יוסף שליט”א דעתו כי כלל גדול הוא שספק ברכות להקל, ועל כן ימשיך לספור בלא ברכה.
אולם נראה כדעת הסוברים שימשיך לברך עם ברכה, ומכמה סיבות:
א. מהטעם שהוזכר, שכיוון שספר יום ביומו אפילו בתור חינוך, אין חיסרון בספירה וכשממשיך לספור יש כאן “תמימות”.
ב. הרי יש שסוברים שמצוות החינוך מוטלת על הקטן, ואם כן, ספר עד עכשיו בתורת חובה, אם כי מדרבנן, ויכול להמשיך לספור עם ברכה בגדלותו.
ג. גם דין ‘תמימות’, שמחייב שכל שלא ספר יום אחד אינו ממשיך לספור בברכה, אינו מוסכם על כולם. וכבר מצאנו שמצרפים שיטה זו לספק ספיקא, ועל כן מי ששכח לספור בערב אך זכר וספר ביום (בלא ברכה) ממשיך לספור עם ברכה משום ספק ספיקא. ספק אם שכח יום אחד, אינו ממשיך בספירה בברכה כיוון שצריך “תמימות” וספק שמא כל יום ויום בפני עצמו. ואפילו אם יש צורך ב”תמימות”, ספק האם הספירה דווקא בלילה אפילו דיעבד, או שמא אפשר לספור בדיעבד גם ביום.

ואם כן, אף בנידון שלנו, נצרף הספקות הללו: האם יש צורך בתמימות? האם קטן נקרא מחויב מדרבנן? האם עצם זה שספר, שוב אין חיסרון בתמימות?
ולכן נראה כשיטות שסוברות, שימשיך לספור בברכה.

לסיכום:

הנוהג כגר”ע יוסף, ימשיך הקטן לספור בלא ברכה, יש הרבה שנוהגים למעשה שהקטן ימשיך לספור עם ברכה.

מקורות: שו”ת הר צבי ח”ב סימן ע”ו. שו”ת יחוה דעת ח”ג סימן כ”ט.