הזכרת ושאלת גשמים

הגמרא בברכות אומרת:
“מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים ושואלין בברכת השנים”.

הזכרת הגשמים הינה שבח הקב”ה על כך שמוריד גשמים בגבורה ושקול כתחיית המתים ועל כן קבעוה בברכת תחיית המתים שהיא חלק מג’ ברכות של שבח.
שאלת הגשמים הינה בקשה לגשמים בעיתם ולפרנסה טובה, ועל כן מקומה בברכת השנים שנמצאת בברכות הבקשה שבשמונה עשרה.
בתחילת תענית נחלקו התנאים ממתי יש להזכיר גשמים, האם מתחילת חג סוכות שאז מתחיל הסתיו, או מסוף חג הסוכות- כיוון שגשמים בסוכות סימן קללה הם. שמעידים שאין הקב”ה רוצה בקיום מצות סוכה שלנו, שהרי ברדת גשמים בסוכות נכנסים לבית. לבסוף נפסקה ההלכה כרבי יהודה שמזכירים גשמים ביום טוב האחרון של סוכות (שמיני עצרת) במוסף.
ואף שכבר בערבית אין אוכלים בסוכה, ואם כן מדוע שלא נזכיר אז גשמים? כך שאל הירושלמי, וענה, כיוון שאין כל העם מצויים בערבית בבית הכנסת(כיוון שערבית היא תפילת רשות) יהיו כאלה שיזכירו גשמים בערבית (כיוון שיכריזו על זה בבית הכנסת), ויהיו שלא יזכירו אלא למחרת (אלה שבבתיהם)- והרי זה כאגודות אגודות. ועל כן מכריזים למחרת לפני מוסף שאז הגיעו כבר כל העם לבית הכנסת ומזכירים גבורות גשמים בפעם הראשונה במוסף.
שלושה הבדלים ישנם בין הזכרת גשמים ובין שאלתם:
1. בלשון. בהזכרה אנו אומרים “הגשם”, ובשאלה אנו אומרים “מטר”. ומסביר בערוך השולחן, כי גשם נקרא בירידתו מן השמים, ולכן בהזכרת הגבורות אומרים גשם שהוא למעלה והוא עיקר הגבורה. וברדתו על הארץ נקרא מטר. ולכן בשאלה שמבקשים שירד על הארץ משתמשים במילה מטר.
2. זמן אמירתם. בהזכרה, כאמור, מיד לאחר חג הסוכות בשמיני עצרת במוסף. אך שאלת גשמים בז’ חשוון. עד שיחזרו אחרוני עולי הרגל לבתיהם. כדי שלא ירדו גשמים בזמן הליכתם, ושנה הבאה הם לא יבואו. (דין זה נאמר בארץ ישראל. ובחו”ל ישנם חילוקי דיעות).
3. שכח ולא שינה מ”מוריד הטל” ו”תן ברכה”. בהזכרת גשמים – למנהג שאין אומרים בימי הקיץ מוריד הטל, ולא אמר “משיב הרוח ומוריד הגשם”, משמיני עצרת ואילך. מחזירים אותו. וישנם חילוקי דין כיצד ומהיכן חוזר.
אך למנהגנו שאנו אומרים בקיץ “מוריד הטל” אם שכח והמשיך לומר זאת בחורף ולא הזכיר גשם. אין חוזרים. אך בשאלת גשמים – אם לא שאל “ותן טל ומטר” בימות הגשמים חוזר אפילו ששאל טל אמנם באמר מטר בלא טל אינו חוזר. חזרה זו אם לא גמר ברכת השנים יאמר במקום שנזכר. אומנם אם כבר בשנים הטובות יחזור מתחילת ברכת השנים כדי שתהא חתימה סמוך לברכה.
נזכר אחר שגמר ברכת השנים. ישאל מטר בשומע תפילה. נזכר אחר שומע תפילה אך לא עקר רגליו יחזור לברכת השנים. עקר רגליו, יחזור לסוף התפילה. (ישנם עוד כמה חילוקים בדין החזרה שלא הזכרנו כאן).

מקורות: ברכות ל”ג. תענית ב . י. שו”ע או”ח סימן קי”ד, קי”ז, משנה ברורה וערוך השולחן.