השבת אבידה – חלק א’

שאלה:

מצא אבידה שיש בה סימן, כיצד עליו לקיים את מצוות ההשבה?

תשובה:

בגמרא בבא מציעא מובאת ברייתא:
“תנו רבנן, בראשונה כל מי שמצא אבידה היה מכריז עליה שלשה רגלים ואחר רגל אחרון שבעה ימים. כדי שילך שלושה ויחזור שלושה ויכריז יום אחד. משחרב בית המקדש שיבנה במהרה בימנו אמן, התקינו שיהו מכריזים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות…”

וכן בברייתא נוספת:
“תנו רבנן, אבן היתה בירושלים- כל מי שאבדה לו אבידה נפנה לשם, וכל מי שמוצא אבידה נפנה לשם. זה עומד ומכריז, וזה נותן סימנים ונוטלה…”

ונפסק בשו”ע:
“המוצא אבידה (ואינו מכיר את בעליה) מכריז עליה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות…”

העיקרון הוא, שיהא מקום בו המוצא יכריז וממילא זה שאיבד יבדוק אם נאבד לו אותו דבר שעליו הוכרז, יבוא וימסור סימנים, ואם זו אבידתו היא תוחזר לו.
בזמן המקדש שהייתה עליה לרגל, מקום הפרסום היה במקדש, באבן הטוען. ומשחרב בית המקדש, ההכרזה עוברת למקום בו מתקבצים אנשים, דהיינו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות.
מהירושלמי משמע שצריך להכריז שלושה ימים, אך בפרישה סבר שדי בהכרזה אחת.
ההכרזה הייתה אחר התפילה ובכל בתי הכנסיות והמדרשות בעיר. אולם יש דיון האם נשאר דין זה גם בעיר גדולה, שיצטרך להכריז בכל בתי כנסיות שבה, או שמא בכל בתי כנסת שבארץ, ובפרט שבעוונותינו ישנם רבים שאינם פוקדים כלל את בתי הכנסת, בעוד חובת השבת אבידה קימת גם כלפיהם.
בחתם סופר כתב, שמחויב להדפיס מודעה בעיתון על המציאה. אולם אף כאן, כיום שישנם עיתונים כה רבים ובשפות שונות האם יצטרך לפרסם בכולם, האם בטוח שיקבל הוצאותיו ואולי ההוצאות גדולות יותר המציאה עצמה. אפשרות נוספת, היא למסור למחלקת אבידות שבמשטרה, ואף שאינם מדקדקים בהשבת אבידה כפי פרטי ההלכה (של זיהוי המוצא כאשר יש לאבידה סימן) אין לחוש לכך. ברור שאם ניכר שהאבידה הינה מאנשי המקום, כפריט כביסה שנמצא ליד כמה בתים, די בהדבקת פתק בחדרי המדרגות של הבתים הסמוכים.

לסיכום:

החכם עיניו בראשו, ויש לדאוג שההכרזה (הפרסום) תהיה כזו שתיתן סיכוי טוב למאבד לחבור למוצא ולקבל את אבידתו. באבידה שניכר שהיא מהאזור הקרוב, די בכתיבת פתקים בבתים הסמוכים. בשכונה אחת, יתכן ויש להכריז בכל בתי הכנסיות שבה. וכיום בשכונות דתיות-חרדיות, ישנם מקומונים שמפרסמים אבידות בחינם, ואפשר לפרסם דרכם. במידה והכרזה זו אינה עוזרת למציאת המאבד, יש למסור את האבידה למשטרה וכפי חוקי המדינה. במקרה ולא פנה אף אחד לקבל את האבידה, ישנו דיון מה יעשה באבידה.

מקורות: ב”מ כ”ח. שו”ע חו”מ סימן רכ”ז סעיף ג’. שו”ת חת”ס חו”מ סימן קכ”ב. פני חושן דיני אבידה פרק ז’ סקי”א.