התדיינות בבית הדין לעבודה
שאלה:
פועל שלא שילמו את משכורתו האם יכול לתבוע את המעביד בבית דין לעבודה או שיש איסור להתדיין שם כדין “ערכאות של עכו”ם”?
תשובה:
יש הבדל בין בית דין פנימי של איגוד מקצועי לבין בית דין לעבודה של המדינה. בית דין לעבודה דינו כערכאות ואסור ללכת ולהתדיין שם בלי היתר של בית דין רבני. אך באיגוד מקצועי הדן בבית דין פנימי את כל החברים על פי תקנון שסכימו מראש (כמו בית דין של יהלומנים שדנים רק יהלומנים), מותר כי הם דנים רק את מי שכלול באותו מקצוע. בניגוד לבית דין לעבודה הדן ושופט את כל האוכלוסייה שלא על פי תורה ועל כן יש בזה משום איסור ערכאות.
מקורות:
עיין בשו”ע חו”מ חלק א’ סימן כ”ו סעיף א’: “אסור לדון בפני דייני עכו”ם ובערכאות שלהם…”
ועיין בשו”ע חו”מ חלק א’ סימן ג’ בחידושי רע”א שכתב ” בשו”ת מגן גיבורים סימן ה’ כתב בשם המהרש”ך ח”ב סימן רכ”ט על מחלוקת בין תובע לנתבע אחד אומר שרצונו להתדיין בדין תורה, ואחד אומר שאין לו להתדיין אלא בפני אחרים שכך הוא המנהג במקום שנעשה העסק, הדין עמו, כיון דבמקום שנעשה העסק יש מנהג להתדיין כפי דרך הסוחרים ולא כפי ד”ת מנהג מבטל הלכה והביא ההיא בסיטומתא”. וכך הביא בפתחי תשובה ס”ק ב’.
אבל בשו”ת בעי חיי חו”מ ח”א (כרך ב’) סימן קנ”ח: מביא “עמדתי בחקירה אחת עצומה שיש לחקור בנדין דידן. והיא זאת, אם במקום אחד נהגו כמנהג בראוי להשען עליו כפי הדין. כי יהיה להם דבר הן לריב ומצה ללכת להתדיין בפני ערכאות. אם הולכים אחר מנהג בזה, דמנהג מבטל הלכה, או דילמא אין הולכין אחריו ויראה לעכ”ד, דאפילו למ”ד מנהג בממון מבטל הלכה אפ’ אין לו ראיה מן התורה. בנ”ד אין הולכין אחר מנהג כזה, משום דהוי מילתא דאסורא, דאסור לדין בערכאות משום דלפניהם ולא לפני גויים אמר רחמנא, וכבר ידעת שהסכימו רוב הפוסקים וכמעט כולם, דמנהג נגד אסור לא יועיל, אע”פ שהוא מנהג פשוט והונהג, כ”ע מודי דלא אזלינן בתריה”…”דלא התיר מהרש”ך ז”ל ללכת לדין לפני הערכאות חלילה לפה קדוש שיאמר דבר זה שזה עלוי יראתם …”
ועיין עוד ב”חזון איש” על מסכת סנהדרין סימן ט”ו סעיף ד’: “אבל אם יסכימו על חוקים הרי הם מחללים את התורה וע”ז נאמר אשר תשים לפניהם ולא לפני הדיוטות…”
ועיין בשו”ת ציץ אליעזר חלק י”א סימן צ”ג: “פקיד מוסמך שהוסמך לפי החוק להכריע ולפסוק בסכסוך שבין שכנים בבתים משותפים אם מותר לפי הדין להתדיין אצלו ואין בדבר זה משום איסור הליכה לערכאות”. ופסק “אולם אעפ”כ בכגון נידוננו יש לומר דגם הבעל כנה”ג יודה שמותר, כי בנידון שם המדובר הוא שדנים בדיני הערכאות וקבלו עליהם שידונו לפיהם גם בדייני ישראל.ולכן הוא שנטה קו להחמיר מה שהחמיר, אבל בנידוננו הרי לא התנו בחוקה שפקיד המוסמך ידון להכריע לפי מערכת חוקים קבועים משלהם בערכאותיהם אלא מסרו לידו הסמכות להכריע ולפסוק בכל סכסוך של שכני בית משותף כפי מומחיותו ושיקול דעתו, וא”כ בכל כה”ג י”ל שגם הבעל כנה”ג יודה שמותר להתדיין לפניו. ומהני הקבלה שמתבטאת בצורת חקיקת חוקה, כי לא נכנס בכזה כלל בגדר של דיון לפני שופט ערכאות”.
ואוסיף להזכיר לדוגמא מה שמצינו בשו”ת רשב”א (ח”ג סימן ס”ג) שנזכר מהתעצמות בדין על בנין אחד ושהסכימו ביניהם כמו שיגזרו עליהם אומני העיר הממונים על כך. ויוצא מבין השיטין דשם היה קבוע בכזה שאומני העיר היו ממונים לפסוק בסכסוכים על בנינים. והר”ז בדומה לכגון נידוננו…”
ועיין עוד בפסקי דין רבניים כרך ז’ עמוד 225 בענין “בית דין קבוע ובית דין מכוח תקנה או הסכמה…” ועיין עוד בספר תחומין כרך י’ עמוד 179 בנושא “עדות על תאונת דרכים בבית משפט” מאת הר’ נפתלי בר אילן.
וכן בתחומין כרך י”ג עמוד 337 בנושא “מעמדם ההלכתי של בתי המשפט במדינת ישראל” מאת פרופ’ אליאב שחטמן, ועיין שם בסעיף ה’ עמוד 349 “האם איסור הליכה לערכאות בטל מכוח המנהג?” ועיין בתחומין כרך י”ד עמוד 159 בענין “מעמד בית דין פנימי של תנועה ע”פ ההלכה” מאת הרב אברהם ח’ שרמן.
ועיין שם בסעיף ב’ בענין “כיצד מנהג מבטל איסור ערכאות”, וכן שם בסעיף ה’ בענין “סמכות שאינה שיפוטית”.
ועיין בספר שורת הדין מכון “שער המשפט” הנהלת בתי הדין הרבניים, כרך ג’ בענין “הזדקקות לתביעה שנידונה בערכאות” ו”מעמד בי”ד של סוחרים ובי”ד לעבודה בהלכה” מאת הרב אברהם שרמן עמוד רכ”ה ועיין שם בעמוד רל”ז “מעמד בי”ד של סוחרים ובי”ד לעבודה”.