חולה הסובל יסורים ורוצה להתפלל שימות

שאלה:

האם מותר לחולה להתפלל שימות כיון שסובל יסורים קשים, והאם אחרים יכולים להתפלל עליו שימות?

תשובה:

מותר לחולה להתפלל על עצמו שימות אם סובל יסורים קשים ומרים, אבל אסור לו לעשות מעשה בידים, אבל אסור לו לבקש מאחרים להתפלל עליו שימות. אבל אחרים שרואים את סיבלו וצערו מותר להם להתפלל עליו שימות.

מקורות:

עיין במשנה אבות פ”ד משנה כ”ב: “על כרחך אתה נוצר, ועל כרחך אתה נולד, ועל כרחך אתה חי, ועל כרחך אתה מת, ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא”.

ובמסכת בב”מ דף פ”ד ע”א: “נח נפשיה דר’ שמעון בן לקיש והוה קא מצטער ר’ יוחנן בתירה טובא. אמרו רבנן מאן ליזיל ליתביה לדעתיה ניזיל ר’ אלעזר בן פדת דמחדדין שמעתתיה. אזל יתיב קמיה. כל מילתא דהוה אמר ר’ יוחנן אמר ליה תניא דמסייע לך. אמר את כבר לקישא. בר לקישא כי הוה אמינא מילתא הוה מקשי לי עשרין וארבע קושייתא ומפרקינא ליה עשרין וארבעה פרוקי וממילא רווחא שמעתתא, ואת אמרת תניא דמסייע לך. אטו לא ידענא דשפיר קאמינא. הוה קא אזיל וקרע מאניה וקא בכי ואמר היכא את בר לקישא, היכא את בר לקישא, והוה קא צוח עד דשף דעתיה מיניה. בעו רבנן רחמי עליה ונח נפשיה…”

ועיין במסכת נדרים דף מ’ ע”א “וכל שאין מבקר את החולה מבקש עליו רחמים שימות, שימות ס”ד? אלא שאין מבקר חולה אין מבקש עליו רחמים לא שיחיה ולא שימות”,. ומפרש הר”ן ד”ה ‘אין מבקש’ “נראה בעיני דה”ק פעמים שצריך לבקש רחמים על החולה שימות כגון שמצטער על החולה בחליו הרבה ואי אפשר לו שיחיה, כדאמרינן בפרק הנושא (כתובות ק”ד ע”א) דכיון דחזאי אמתיה דרבי דעל כמה זמנין לבית הכסא ואנח תפילין וקא מצטער, אמרה יהי רצון שיכופו העליונים את התחתונים כלומר דלימות רבי…”
ועיין בירושלמי שבת (פי”ט סוה”ב) “ר’ אדא בר אהבה איתיליד ליה חד בר בי, מימסמיס ביה, מית. ר’ אבין אמר נעשה פצוע דכא ונתענה עליו ומת”. וכתב שם הקרבן העדה, ונתענה רב אדא עליו כדי שימות כיון שפסול לבוא בקהל.

ועיין בפרוש תפארת ישראל (סוף מסכת יומא, בועז אות ג’) “והכי קיי”ל בכל חולה דמותר להתפלל שימות היכא דמצטער טובא”.
ועיין במסכת תענית כ”ג ע”א ‘במעשה דחוני המעגל’, “אמר ר’ יוחנן כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער…אזל לבית המדרש, שמעינהו לרבנן דקאמרי נהירין שמעתתין כבשני חוני המעגל דכי הוי עייל לבית מדרשא כל קושיא דהוו להו לרבנן הוה מפרק להו. אמר להו אנא ניהו, לא הימנוהו ולא עבדי ליה יקרא כדמבעי ליה, חלש דעתיה בעי רחמי ומית, אמר רבא היינו דאמרי אינשי או חברותא או מיתותא…”

ועיין בשו”ת ציץ אליעזר (חלק ה’ רמת רחל סימן ה’) בעניין “אם מותר להתפלל על חולה שאין סכויים שיבריא ומתפתל ביסוריו שימות”, והסיק “עכ”פ בנוגע לעניננו…לא היתיר בכל זאת להתפלל שימות כי אם לאחרים שאין להם שום קירבה ושום טירדא וטירחא מסביב לחולה. אבל לא היתיר לא לבעל ולא לבנים ולא לקרובים ולא לכל אלא שיש להם איזה הטרדה מסביב למחלתו של החולה, ולכל אלה יש להם לכל היותר להיות בשב ואל תעשה,. לא להתפלל לא לצד זה ולא לצד זה וה’ הטוב בעיניו יעשה…”
משמע משיטת הציץ אליעזר שלכל הקרובים של החולה אסור להתפלל עליו שימות. ועיין בספר נשמת אברהם (מאת אברהם – סופר אברהם) (הלכות רפואה – חלק יו”ד) סימן של”ה ס”ק ט”ז ד”ה ‘תפילה על חולה שימות’, ומביא בסוף הקטע “וכעת ראיתי במאמרו של הגר”מ פיינשטיין (מוריה, אלול תשד”מ ע”מ נ”ב) שכתב ‘ונקט זה הגמ’ לאשמועינן שאיכא לפעמים שצריך להתפלל על האדם כשמצטער, ואין מועילין מיני רפואות לרפאותו, והתפילות שיתרפא לא נתקבלו, שצריך להתפלל עליו שימות…”