חולה “צליאק” המעונין לברך ברכת המזון

שאלה:

חולה צליאק שאסור לו לאכול מוצרים המכילים “גלוטן”, הנמצא בעיקר בחמשת מיני דגן, (מכיוון שזה פוגע קשות במערכת העיכול שלו), ולכן עיקר מאכליו הם פת או עוגיות העשויות מקמח תירס או אורז. האם כשרוצה לקבוע סעודה

א. האם צריך ליטול את ידיו?
ב. האם יכול לברך ברכת המזון?

 כדי לקיים מצות ברכת המזון שהיא מדאוריתא.
 כדי לקיים דין חינוך לכל משפחתו.
 האם אפשר לקבוע סעודה על אותם עוגיות ולברך ברכת המזון?

תשובה:

חולה צליאק צריך ליטול את ידיו לפני הארוחה מדין “אוכל שטיבולו במשקה” אך לא יברך ע”ז נטילת ידים, וכן לא יכול לברך ברכת המוציא אפילו שקובע סעודתו. אך אם יש חשש שבניו הקטנים לא ידעו לברך ברכת המזון – מותר לו לברך ברכת המזון עם בניו הקטנים כדי לחנכם למצוות.

מקורות:

המשנה במסכת ברכות פרק ו’ משנה ח’: “אכל תאנים וענבים ורימונים מברך אחריהן שלוש ברכות, דברי רבן גמליאל. וחכמים אומרים, ברכה אחת מעין שלש. ר”ע אומר אפילו אוכל שלק והוא מזונו מברך אחריו שלש ברכות” מוכח שלשיטת ר”ע אפילו על ירקות מברך ברכת המזון.

וכן כתב רב עובדיה מברטנורה: “אפילו אכל שלק של ירק והוא מזונו שסומך עליו למזון מברך ג’ ברכות דואכלת ושבעת אכל מאי דאכל קאי. והלכה כחכמים שאין מברכין שלש ברכות אלא אלחם”… א”כ הלכה כחכמים שמברכין ברכת המזון רק על לחם.

ועיין בשו”ע או”ח סימן קנ”ח סעיף ד’: “אם אוכל דבר שטיבולו באחד משבעה משקין…ולא נתנגב ואפילו אין ידיו נוגעות במקום המשקה צריך נטילה בלא ברכה”. ועיין במשנה ברורה ס”ק כ’: “אבל הרבה אחרונים החמירו מאוד בדבר וכתבו דהעיקר כרוב הפוסקים דצריך נטילה מדינא אף בזמן הזה” ועיין בבאור הגר”א שגם דעתו כן להחמיר מאוד בזה שאף צריך לברך על זה…ועיין בסימן תע”ג בשער הציון ס”ק ע’ שזהו דוקא אם אוכל כזית.

עיין בשו”ע או”ח סימן ר”ח סעיף ח’: “על פת דוחן או שאר מיני קטניות מברך שהכל ואחריו בורא נפשות”. וכתב הרמ”א: “העושה תבשיל משאר מיני קטניות…ואם נתמעכו לגמרי או שאינן טובים מבושלין כחיין מברך שהכל”. ועיין מ”ב ס”ק ל”ח: “נתמעכו לגמרי – היינו דוקא שעשה תבשיל מקמח של קטניות שאין דרך אכילתן בכך…”

עיין בשו”ע או”ח סימן קס”ז סעיף י”ט: “מי שאינו אוכל אינו יכול לברך ברכת המוציא להוציא האוכלים, אבל לקטנים יכול לברך אע”פ שאינו אוכל עמהם כדי לחנכם במצוות”. ועיין שם במ”ב ס”ק צ”ג: “ואפ’ קטנים דעלמא שאין חינוכם מוטל עליו מדינא ג”כ מותר לברך עמהם כשרוצים ליהנות ואין יודעים לברך בעצמן…”