חיבור חלקים מהעיר לעיר דרך מעברי המטרו, לצורך תחום שבת

שאלה:

כידוע העיר פראג משתרעת על פני שני צדדי נהר וולטוא וכן יש רובעים ושכונות רחוקות מהמרכז, העיר העתיקה. יהודים הגרים בקצה העיר מעונינים להתפלל במנין בבית הכנסת “אלט-נוי שהול” האם יכולים להגיע ללא עירוב תחומין? ואולי לא יועיל בכלל עירוב תחומין?

תשובה:

יש לעיין היטב במפה כדי לקבוע מהן גבולות העיר, ואיך ניתן לרבע .
הדבר הראשון הוא לקבוע האם העיר נחשב לעיר אחת או לשתי ערים.

דיון במקורות:

נסיעה במטרו בשבת
לגבי נסיעה במטרו בשבת כבר דנו בזה חלק מהאחרונים ובשו”ת פסקי עזיאל בשאלות הזמן סימן י”ד התיר ותמצית דבריו:

על נסיעה בקרונות חשמליות שמונהגות ע”י לא יהודי, ופסק לאסור משום עובדין דחול, בשאלה זו דנתי בסה”ק משפטי עזיאל והבאתי שם דעת האוסרין מטעם זה, ולענ”ד נראה שהואיל וקרונות אלה הם מוכנות לשרת העם וכולם הולכים בהם ממקום למקום כמו שהולכים ברגל ואפילו שלא לענין מסחרי לכן צדקו האומרים שאין בזה משום עובדין דחול.

עוד חדש טעם לאסור משום שנמצאים רבים מישראל שהם נהגים ומנהיגים את הקרונות בשבת, גם לזה אני אומר שאין זה מספיק להכריע נגד דעת המתירים, משום שרובם הגדול ומכריע של הנהגים המה לא יהודים, וכל שלא ידענו שהנהג הוא יהודי הולכים אחר הרוב, ואין אנו חייבים לבדוק אם זה מהרוב או לא אפילו במקום שאפשר לבדוק.
אולם בזה אני מודה לכב’ שאסור להוציא או להעביר ד’ אמות ברשות הרבים כרטיס הנסיעה אפילו אם אינו משתמש בו לרכיבה וזה דבר שאין צריך לאומרו. וכן אני מסכים לדבריו שלא להתיר במקום שנהגו בו אסור ואין זה ענין של אשכנזים וספרדים או שני בתי דינים בעיר אחת. אלא זהו ענין של מחלוקת בהלכה שמחייבת את כל התושבים לנהוג כהוראת מריה דהאי אתרא ויש בזה גם אסור של לא תתגודדו.

וכן בשו”ת ציץ אליעזר ח”א סימן כ”א בדין אי מותר לנסוע בשבת ברכבת המתנהגת ע”י עכו”ם. וגם בזה פשוט שברוב נוסעים יהודים ודאי שאסור מפני שיוצא שהרכבת נוסעת עבור היהודים ויש כאן משום אמירה לנכרי שבות, וכל השאלה היא כשרוב הנוסעים הם עכו”ם.

ושאלה זו מתחלקת לשנים שהם שלשה. (א) נסיעה חוץ לתחום (ב) נסיעה תוך התחום (ג) נסיעה בתוך העיר לצרכי מצוה.

התוס’ בעירובין (ד’ מ”ג ע”א) מביאים בשם רשב”ם. שמתחילה רצה להתיר להיכנס בקרון בשבת ונכרי מוליכו חוץ לתחום. ואח”כ חזר בו משום שמא יפגעו בו ליסטים. או שמא ישכח וירד ואין לו אלא ארבע אמות, ובשם ר”י מביאים שסובר שאפי’ ליכנס בו בערב שבת אסור, דדווקא בספינה שרי ליכנס בערב שבת, אבל הכא כיון דאפשר לו לירד אסור, ועוד אם בהמה מנהיג בקרון פשיטא דאסור להשתמש בבעלי חיים שמא יחתוך זמורה.

למסקנה דמילתא יוצא: לדעת ר”י אין להיכנס בקרון שהבהמה מנהיגו מב’ טעמים:
א. משום תחומין, שירד חוץ לתחום.
ב. משום שמא יחתוך זמורה.
2) לדעת רשב”ם שמזכיר רק איסור תחומים משמע שסובר שבמקום שלא שייך שמא יחתוך זמורה מותר מכיוון שלא הוא המנהיג אלא הנכרי.
ופסק הרמ”א (באו”ח ס’ ש”ה סעיף י”ח) כר”י שאסור לישב על קרון שא”י מנהיגה בשבת.

אך מובא בשו”ת מהרי”ק (שורש מ”ה) בשם ספר התרומה. שכשנכרי מנהיג הקרון ליכא משום שמא יחתוך זמורה, דאיסור זה אינו אלא כשהישראל מוליכה. ודווקא אם הנכרי מנהיגה חוץ לתחום אסור משום שמא ירד וילך ברגליו.

 עכ”פ מדברי כולם למדנו, שכשהקרון הולך בלי בהמה כרכבת קיטורית או חשמלית והנוסעים הם רוב עכו”ם, שאין בזה לדעת רוב הפוסקים משום אמירה לעכו”ם, אין איסור להיכנס בתוכו אלא לנסוע חוץ לתחום משום גזירה שמא ירד. אבל לא בתוך התחום. וכן הוא בתפארת ישראל בכלכלת שבת. שאוסר ליסע בשבת רכבת קיטור חוץ [לתחום], מהגזירה שמא ירד ויצא חוץ לד’ אמות. אפילו ששולי העגלה היא נמוכה מי’ טפחים מהארץ, ואפי’ אם היא גבוה מי’ טפחים, אפ”ה מדניחא להילוך איסור תחומין נוהג בה ודווקא בימים ונהרות הקילו משום דבלי זה אין שם איסור תחומין דאורייתא,

עד כאן ההוא אמינא של הרב וולדנברג אך בסוף התשובה חוזר לאסור את הנסיעה בחשמלית.
לכאורה היה נראה לומר. דבכל מה שדנים הח”ס והתפא”י. הוא דווקא בנסיעה מחוץ לעיר. ובזה לא אסר התפא”י אלא משום תחומין, וגם דברי התוס’ בעירובין שם בשם רשב”ם לא נאמרו אלא בכה”ג, אבל בתוך העיר נוסף ליסוד האיסור של הח”ס הנ”ל, יש לאסור גם מטעם של דאוושא מילתא. שלפי רש”י האיסור דאוושא מילתא ונראים כמוליכים למכור בשוק. ולפי הרמב”ם בפירוש המשניות, כדי שלא יעשה מלאכות גמורות של חול, ובספרו היד החזקה (פ”ה מה’ יו”ט ה”א) כותב הטעם כדי שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול. כ”ש בנדו”ד בשבת ואפי’ ביו”ט יש לאסור בתוך העיר נוסף לכל הטעמים האמורים למעלה גם משום דאוושא מילתא שנראה כנוסע למסחר ומשום שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ומשום כדי שלא יעשה מלאכות גמורות של חול. דאיכא למיחש שיבוא ליסע גם כשלא רוב נוסעים עכו”ם. וכידוע אם יותר אצל ההמון לא יתכן שלא יבואו גם לידי חילולים אחרים כקנית כרטיס נסיעה וכדומה, וכך דרכו של יצר הרע ובפרט כשהדור פרוץ בחילול שבת, ומחיצת הגדר שנפרצה אומרים לו גדור.

לכן מכל הלן נלענ”ד שאסור לנסוע ברכבת בשבת המתנהגת ע”י עכו”ם אפילו ברוב נוסעים עכו”ם. בין חוץ לתחום ובין תוך התחום או תוך העיר. ועיין שו”ת חתם סופר חלק ו’ ליקוטים סימן צ”ז.

 היוצא מדברינו אלו לדינא בענין אנית קיטור הם העגלות ההולכים ע”י קיטור הנה לית בהו לא משום משמש בבע”ח ולא משום נכרי העושה מלאכה בתבערות הגחלים דהרי איכא רוב גוים וליכא אלא משום תחומין ואעפ”י שהוא למעלה מיו”ד מ”מ הרי הוא רוחב ארבע ולהרי”ף להרז”ה ולהרמב”ן דליכא בספינה משום איסור תחומין במים רק מפני טעמים שכתבו הם. וא”כ ממה שהעולם נוהגים להפליג בספינה אין ראיה להתיר ליסע על העגלות חוץ לתחום, ונ”ל דהוה ספק ספיקא להחמיר ואין להתיר לא מבעי’ סמוך לשבת דאסור כמ”ש הרשב”א הנ”ל דמוקמי’ אחזקת תחום ביתו אלא אפי’ רחוק משבת וביום השבת אי אפשר לירד משם כידוע.

מ”מ הרי להראב”ן דמפרש שברקק מים עכורים ושנוי’ דחיקא היא ולא סמכינן עלה ויש תחומין למעלה מיו”ד אפי’ במים מכ”ש ביבשה ועוד הרי רחב ארבעה ולראב”ן הוכחנו אפי’ קרקע המתנדנד אית בי’ משום תחומין ואסור משני צדדים דיש תחומין למעלה מיו”ד ואפי’ אין תחומין מ”מ ברחב ד’ יש תחומין ואת”ל כרא”ם דמפרש רקק שאינו גבוה עשרה ולדידי’ י”ל עמוד המתנדנד לא הוה ארעא סמיכתא וגם לא הוה שינוי’ דחיקא והאיבעי’ לא איפשיטא אין תחומין למעלה מעשרה אפי’ יושב למעלה ברוחב ד’ מ”מ הוה כתחומין למעלה מעשרה וספיקא הוה מ”מ דילמא כהרי”ף ורמב”ם די”ב מיל דאורייתא וספיקא לחומרא ונמצא שזה ספק ספיקא להחמיר ולא מצאתי להתיר לישראל לישב על העגלה הנ”ל בחול אם יודע שיסע גם בשבת.

ברם עיקר הפלגת הספינה שנוהגים להיתרא אפילו לשוקי בראי באמרם כי עסק מצוה הוא לפקח על עסקי מזונותיו, ולכאורה צריך עיון הא אין מחשיכים על התחום כ”א לפקח על עסקי מת וכלה אעפ”י שהולך בהיתר גמור בתוך התחום ורק הואיל ועושה מעשה בגופו והולך להיות מוכן לערב להביא פירות וכדומה אסור, והוא בכלל ממצוא חפציך ודבר דבר שאסור מדברי קבלה.

ושרשו פתוח על איסור דאורייתא שבת שבות כמ”ש רמב”ן בפרשת אמור על הפסוק “שבתון זכרון תרועה” עיי”ש. דשאני ספינה דיושב ושובת כמו בחדר מטתו בביתו ואינו עושה שום דבר בגופו ומיא הוא דממטי ליה והוא נח, אבל הנוסע אניית קיטור אינו שובת וגופו נע ונד ואי פשר לו לעסוק בעסקי שבת בשבתו אשר רגיל בהם בביתו ומתקרב אל מקום מסחרו בשבת להיות שם ביום החול, והוה עובדא דחול טפי ועובר על שבות דאורייתא.

תחום שבת בעיר שנהר עובר באמצעיתה
עיין שו”ת מנחת יצחק חלק ז’ סימן כ”ד לגבי עירובי תחומין בגשר וויליאמסבורג.

בסוף העיר וויליאמסבורג יש גשר גדול הנקרא ואורך הגשר נמשך עד תחילת עיר אחרת הנקראת מאנהעטען ודבר זה ידוע שכל עיר מאנהעטען מוקפת מכל הצדדים במים ואי אפשר לבוא ולהגיע לשם בלי לעבור רק על ידי גשרים, ויש לגשר איזה מסילות מכאן ולכאן שעוברות עליהן מכונות ויש שם עוד מסילה אחרת שיש באפשרות לבני אדם שילכו גם ברגליהם מתחלת הגשר עד לסוף הגשר, ואורך כל הגשר הוא בערך שני תחומי שבת, והוא לפי החשבון המובא בספר שערי טוהר (שער כ”ג אות ה’) אמנם יש חולקים בדבר והוא בספר חלת אהרן מהגאון אבדק”ק ביסערמין זצ”ל, שכתב ששבעים אמה ושירים ואלפים אמה אלף תשעים ושלשה מעטער ועוד שלשים ואחד סנטימטר ושני מילימטר, ולפי מ”ש בספר חיי אדם (כלל ע”ו אות ב’) דבשעת הדחק יש לסמוך על הגאונים הסוברים דרשאי להלוך בשבת עולה אלף חמש מאות ושש עשרה מטר ועוד אחד ס”מ 2 מ”מ ללא עירוב, ובשעת הדחק או לדבר מצוה יכולים להלוך ע”י עירוב אלפיים תשע מאות תשעים וארבעה מטר ועוד אחד עשר ס”מ, שני מ”מ, עכ”ל, ועכשיו הן לשיטה זו והן לשיטה זו יש בהגשר יותר מתחום שבת.

ועכשיו יש לפנינו שאלה גדולה, שהיות שזה דבר שכיח מאוד והוא כמעט בכל שבתות וימים טובים, הולכים אנשים מעיר וויליאמסבורג לעיר מאנהעטען ע”י הגשר, או להיפך, וכעת עיקר ההליכה הוא לבית החולים או מבית החולים להעיר, ועבור זה צריך עיון גדול, ראשית אם אין צריכין לעשות בזה ערובי תחומין, ועוד יותר שאפילו אם עושין עירובי תחומין ג”כ אין היתר לילך כל אורך העיר.

בתמצית דבריו של השואל מובא דיון לגבי הגשר האם נחשב רשות היחיד, מכיוון:

א. לאורך הגשר יש משני הצדדים מחיצות גבוהות יותר מעשרה טפחים.
ב. בהכניסה לצד מאנהעטען יש שם מדריגות וקודם שמתחיל המדריגות יש שם צורת הפתח, וכן בצד השני של וויליאמסבורג יש גם מקום הכניסה שאינו רחב יותר מי’ אמות, אמנם במקום שהולכים ברגליהם אינו מקורה למעלה, רק מתחלת הגשר יש איזה אמות שהוא מקורה.
ג. שכל הגשר הוא למעלה מעשרה טפחים.
ד. בתחילת הגשר נמצא חדר קטן – החדר זה נבנה על מנת לקבל מכס מהעוברים על הגשר. ולפי ידיעתי נבנה חדר זו בזמן אחד כשנבנה כל הגשר.
ה. וגם שם באמצע הגשר נמצא ג”כ חדר קטן, שנבנה על מנת לשמור הגשר ואת העוברים עליה וכפי ששמעתי מאנשים שזה כבר זמן רב שהיה שם שומר הן בלילה והן ביום שבאותו זמן היו הולכים על הגשר הרבה אנשים, אבל עכשיו כבר אין שם שום איש שישב באותו חדר, וכמו”כ החדר שלפני הגשר אינם משתמשים עוד ואינם מקבלים מכס.

ולהתיר מב’ טעמים:
א) משום שהוא מוקף לדירה ע”י חדר הקטן הנ”ל. דאף שלא נתברר אימתי נבנה, אבל יש על הגשר צורת הפתח משני קצותיו, שנודע שנבנה הרבה אחרי שנבנה החדר הנ”ל, ואף דעכשיו אינם דרים שם מ”מ לא אבד שמו…, אבל צ”ע אם המחיצות של הגשר נקראים מוקף לדירה כיון שבודאי לא נעשו בשביל חדר הקטן הנ”ל.
ב) משום דין גשר שיש בו דירה המבואר בש”ס (עירובין דף נ”ה ע”ב) וש”ע (או”ח סימן שצ”ח) עכת”ד.