חציצה בתפילין של ראשהרב יוסף רוזנברג, חבר בבית המדרש ב”אריאל”

שאלה

האם השתלת שיער על ראש גבר מהווה חציצה לגבי תפילין של ראש?
כיום יש ניתוחים המאפשרים להשתיל שיער טבעי במקום בו הקריחו השיערות. ההשתלה נעשית
משערותיו של האדם עצמו מאחורי הראש בו השיער אינו מקריח בד”כ. מאחר ואין זה מקום
גידולם הטבעי של השיערות יש לחשוש שמא שיערות אלו חוצצים בין תפילין של ראש לבין בשרו.

תשובה

הנה עיקר דין חציצה בתפילין נלמד מהגמרא בערכין ג: הגמרא שואלת אמאי איצטריך למתני
הכל חייבין בתפילין כהנים לויים וישראלים ותירצה הגמ’ כהנים איצטריכא ליה דכתיב ושמת מצנפת על ראשו (וא”כ הרי המצנפת חוצצת) ותי’ הגמ’ תנא שיערו היה נראה בין ציץ למצנפת
ששם היה מניח תפילין (ובמציאות אין התפילין מונחים על המצנפת.
הרא”ש מבאר דטעם איסור חציצה הוא מדכתיב לאות על ידך שלא יהיה דבר חוצץ בין תפילין
לבין ידו וכן לטוטפות בין עיניך שלא יהיה דבר חוצץ בין תפילין לבין עיניו.
אבל רש”י פירש דטעמא משום דכתיב לך לאות ולא לאחרים לאות מכאן דיניחם תחת בגדיו והוא
ממנחות לז: והר”ן מגילה טו. בדפי הרי”ף) פירש כרש”י ג”כ אלא דהביאו מהא דתנן נתנם על בית אונקלי הרי
זה דרך החיצונים דאיהו (החיצונים) דרשי לאות ולא דרשי לך לאות. וממשיך הר”ן דמכאן דקדק
הרשב”א דתפילין של ראש מותר לתת אותה על כובעו או על כיסוי הראש דהא בשל יד לא אסרו
ליתן אותם ע”ג אונקלי אלא משום דכתיב בהו לך לאות ולא לאחרים לאות הא לאו הכי שרי
ואילו בתפילין של ראש אדרבה כתיב בהו וראו כל עמי הארץ כי שם ה’ נקרא עליך וגו’ ואמרי’
אלו תפילין שבראש. והא דאמרי’ בערכין מקום יש בין ציץ למצנפת להניח בו תפילין (וחזי’ דיש
חציצה) אפשר דהיינו משום דאסור לתת כלי אחר של מצוה על המצנפת.
מבואר דלפי הרשב”א בתפילין של ראש אין כלל דין חציצה ומכאן פסק הריב”ש בתשובה דמי
שיש לו נזילות וירא להסיר כובעו יוכל לסמוך על דעת הרשב”א ולהניח על גבי כובעו.
אך יעויין בבית יוסף אורח חיים סי’ כז שהביא תשובה אחרת של הרשב”א בו הוא אומר שדעתו
שאין חשש חציצה בתפילין של ראש היא להלכה אבל לא למעשה. והא דהתיר הריב”ש להניח
התפילין ע”ג הכובע הוא כי שם השואל לא היה מניחם כלל לולא האי היתירא.
אמנם אח”כ מביא הב”י שמצא בקיצור תשובת הרשב”א שמי שחש בראשו מותר לו להניח תפילה
של ראש ע”ג כובעו ומיהו הוא דוקא על גבי כובע הדק היינו הכיפה דאם הוא כובע גדול אסור
מפני שאינו יכול לכוון להניחו כנגד המקום בו מוחו של תינוק רופס.
ולכן לנדון דנן אין לסמוך על דעת הרשב”א אלא בחולה ובש”ע החמיר בסימן זה דוקא בחולה
שיש חשש שמא לא יניחם כלל אבל לא בחולה סתם וכפי שביאר בב”י בדעת ההריב”ש.
ועי’ במ”א ס”ק ד’ דהביא האי איבעיא דזבחים יט. גבי בגדי כהונה איבעיא להו כנה חיה ושיערו
אי הוי חציצה או לא אי הוה כבשרו לא הוי חציצה או דלמא לא. וכן איבעיא להו הכניס ידו בין
בגדו לבשרו אי ידו חשיב כבשרו ואת”ל דחשיב כגופו שיער היוצא מראשו למטה וחוצץ בין בגדו
לבשרו אי הוה נמי כגופו אי לאו.
ועיין במחצה”ש שכתב דודאי לא איירי בשיער מועט דבהא ודאי אמרי’ דהיינו רביתיה (בשרו) אלא
מיביעיא לן בשיער המדולדל שגדל ויוצא חוץ למוקומו בהא יש לחשוש שמא הוא חוצץ.
והכריע המחצה”ש דהואיל וקיי”ל כהרא”ש דהרי אף הרשב”א לא התיר אלא להלכה ולא למעשה
לכן אותם שמגדלים בלוריות מלבד הרעה שהוא שחץ וגאוה וכן הא דיו”ד סי’ קע”ח כיון ששיערם
גדול הרבה ליכא למימר היינו רביתייהו וחוצצים ואף הוסיף דדמי לכובע גדול וא”א לכוון מקום
שמוחו של תינוק רופס.
ויש להסתפק בדבריו אי איירי דוקא באנשים המסרקים שערותיהם דאז נמצאת שיערה אחת על
גבי חבירתה ואין זה כבשרו אבל אם השיער כדרך גידולו ועומדות השיערות שורות שורות אפשר
שגם זה ייחשב כבשרו שהרי בזבחים רש”י פירש שהשיער החוצץ מתדלדל מראשו אל תוך בגדו
ושם ודאי אין זה מקום גידולו וכפי שהוכיח המחצה”ש עצמו שהגמ’ לא שאלה על שיער בית
השחי שאינו חוצץ אלא שהוא רצה להוכח דשיערות קצרות אינן חוצצות ומה אם שיער בית
שיחיו ארוך ומהו השיעור? אלא דהיה נראה לומר דוקא היכא שמשום שהשיער מסורק הרי
שיערה מכסה על חבירתה. אך אין הדבר מוכח דאפשר דכל כי האי גוונא שהשיער ארוך הרי
שיערה מחפה על חבירתה.
וכך פסק במשנה ברורה ס”ק יד’ וס”ק טו’ דכל דבר חוצץ בתפילין של ראש ואף שיער המגודל
מלבד שא”א להדקם במקומם כראוי כששיערו מגודל. אך בערוך השולחן סי’ כז’ כתב דאין לחוש
לכך אלא כשהשער הולך לאחורי הראש ונמצא שלא במקומו אבל במקומו אינו חוצץ כלל והיינו
רביתיה.
וראיתי בספר ברכי יוסף חידוש שהוכיח מגמ’ בפסחים סה: דלח אינו חוצץ דאמרי’ התם שבח
הוא לבני אהרן שילכו ער ארכובותיהם בדם והקשתה הגמ’ והא חייץ ופי’ רש”י בין רגליים לרצפה
ובעי’ לעמוד לשרת ועמידה שאינה על הרצפה לאו עמידה ותי’ הגמ’ לח הוא ואינו חוצץ.
חזינן דדבר לח אינו חוצץ ואיך איבעיא בזבחים דרוח תהווה חציצה אלא דגבי בגדי כהונה כתיב על
בשרו ואיביעא לן אי בעי’ על בשרו ממש לא שנא אי בעלמא חייץ אי לא. וא”כ אף בתפילין הוא כן
דבעי’ על ידיך ובין עיניך וכיון שהביאו המ”א להאי איבעיא משמע דה”ה בתפילין דיש לחוש אף
בגוונא דבעלמא אינו חוצץ. ולכן דחה את סברת הפני אריה שכתב דאבק לבן שהוא לנוי אין בו
משום חציצה.(אך בספר משנה הלכות חלק ה’ סי’ ט’ דחה ראייתו וחילק בין מים לרוח עיי”ש,
ונ”מ גדולה תצא דאף אם הוא מיעוט ואינו מקפיד עליו דבנדה אין זו חציצה (ואע”פ דחציצה
בנדה ילפי’ מרחץ בשרו במים מ”מ אינו דומה כי שם הוא את בשרו ולא כל בשרו) ואף בנדון דנן
בשיער המושתל הוא מיעוט שאינו מקפיד עליו, אך בתפילין יהיה הדבר יותר חמור אע”פ שאינו
חוצץ בעלמא מ”מ בעי’ שיהיה כבשרו ממש ויהיה בין עיניו ממש.
וא”כ בנדון דנן יש לחשוש אם הוא על רוב השיער כדחזינן גבי נדה שיש פוסקים דרוב שיער היינו
כרוב גופו וחוצץ אמנם עדיין יש להסתפק דאף אם הוא על רובו מ”מ היינו רביתייהו שרוצה בהם
שיישארו שם ואי”ז כסתם אינו מקפיד.
ויעויין ברע”א ובפמ”ג סי’ כז’ ס”ק ד’ על דברי המ”א שהכריעו ששיער במקומו אינו חוצץ וכרש”י
בזבחים שהשיער חוצץ רק אם הוא מידלדל לתוך בגדו. ואף המחצה”ש הנ”ל לא כתב לאסור אלא
במגדלי בלורית שהשיער מונח בצורה ששיערה מכסה את חבירתה דבהא לא אמרי’ היינו רביתיה
אבל סתם שיער ארוך ככל שיהיה לא מהווה חציצה דהא נזיר מניח תפילין ואין לחשוש אלא על
שיערה שמכסה את חבירתה או שיערה מקופלת על עצמה וכדו’.
ואף במ”א כתב שיש לחשוש רק בכינה מתה ולא כתב שצריך לחשוש לכנה חיה אע”פ שלמעשה
חוששים מ”מ הסברא נותנת דמאחר ורוצה בשיער שיימצא במקום זה ועכשיו זהו מקומו מה לן
אם אין זה מקום השיער מעת היוולדו, עתה נמצא במקומו והדעת נוטה לומר שהוא רביתיה אם
הסתפקה הגמ’ בכינה חיה כ”ש הכא.
ועוד כי בהא דחציצה דתפילין יותר חמור מנדה אין הדין ברור חדא דהנה רבינו ירוחם בנתי’ כ”ב
ח”ב כתב וז”ל משימין אפר מקלה בראשן של חתנים במקום תפילין כדי לזכור חורבן ירושלים
שנאמר אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני ויש מקומות שנהגו להניח להם תפלין דלא להוו
קרקפתא דלא מנח תפילין ותחת התפילין אפר מקלה בראשיהם וכו’ ע”ש. וקשה דאמאי אי”ז
חציצה ומה תועלת להניח לו התפילין. חזי’ אם כן דהואיל ורוצה שהאפר יהיה שם הרי זה מיעוט
ואינו מקפיד ועי’ בשו”ת משנה הלכות חלק ה’ סי’ ט’ שדייק כך מרבינו ירוחם.
וכן דעת הפני אריה הנ”ל שאם הוא לנוי אי”ז חציצה אלא דאז יש להקפיד שיהיה דוקא מיעוט
שיערו לדעת הראשונים שרוב שיערו כרוב גופו או כדאמרן שהואיל ורוצה בהן שפיר אמרינן בהו
היינו רביתיה שפיר הוא מרוב ואינו מקפיד.
ועיין בשו”ת יביע אומר חלק ב’ אורח חיים סימן ב’ שהביא דעת הגאון ר’ אלכסנדר שמואל
היילפרין ז”ל בשו”ת מהרא”ש (סי’ עב), דשאני התם (דאין להביא ראיה לרשב”א) דהמצנפת
היא לכבוד ולתפארת וקי”ל כל לנאותו אינו חוצץ {סוכה לז.}
חזינן מיהא כנ”ל שלהנאה אינו חוצץ והוא גם אם הוא על רוב שיערות ראשו. ומ”מ ודאי שיש
לצרף את כל אלו הדיעות במיעוט שיערותיו. (וכך אמר לי הגרז”נ גולדברג יבדלח”א.
ולכן לדינא היה נראה לסמוך על דעות אלו אם אי”ז על רוב שיערו ולצרף בזה את דעת הרשב”א
אף שאמר זאת להלכה ולא למעשה מ”מ בכה”ג קילא טפי מכובע הדק.
ומצאתי בשו”ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן מ אות י”ח וז”ל:
מי שנקרח ראשו אם מותר להניח שערות זרות ודינם בענין חציצה בתפילין אני לא שמעתי ששייך
דבר כזה שלמי שנקרחו שערותיו יהיה שייך שיצמחו שם שערות זרות שיניחו על הראש, ואם
איכא דבר כזה היה זה דבר מותר לעשות, ולענין חציצה לתפילין קודם שנצמחו אין זה חציצה
כיון שאי אפשר להסירם וכל מי שאין לו שערות לא יסירם, ואם ליכא דבר כזה אבל הוא רק
דביקת השערות זרות להגוף ע”י דבק נמי כיון שכן ישאר לעולם ורוצה בזה לא יחצוץ לתפילין,
ואם הוא פאה נכרית שיכול להסיר בכל עת שרוצה אף שהוא לנאותו שהוא בוש מלגלות ראשו
בבהכ”נ יניח את של ראש בלא ברכה וכשיבא לביתו יגלה ראשו ויניח תפילין בברכה.
ואף שלשונו קצת סתום לי במה שאמר “אם קודם שיצמחו וכו’” מ”מ מהמשך דברין שכתב
שדביקת שיערות לגוף ע”י דבק שרי שכן ישאר כך לעולם ורוצה בזה כ”ש לנידון דנן שיהיה מותד.

מסקנא:
אם הוא על מיעוט שיערותיו בוודאי יש על מי לסמוך שהוא מיעוט ואינו מקפיד וכ”ש
שרוצה שישאר כך ויש לסמוך על הדיעות הנ”ל שאף בחציצת תפילין אמרי’ מיעוט ואינו
מקפיד אינו חוצץ ועוד כי הוא לנוי ולהנאה. (אלא דצ”ע אמאי בלורית חוצצת הא הוי נמי
מיעוט ואינו מקפיד אך עיניינו קילא מבלורית כי בהשתלה איכא למימר דהיינו רביתיה
ועוד דיש חולקים על המחצה”ש.
אף אם הוא על רוב שיערותיו אפשר לסמוך על פסק הגר”מ פיינשטיין שהואיל ורוצה בכך
אינו חוצץ והוא כי היינו רביתיה.
פיאה נוכרית חוצצת. ואם מתבייש יניחם בלא ברכה בביהכנ”ס וכשישוב לביתו יניחם שוב
עם ברכה.