טעה ואמר ברכו אחר מנחה

הרב יצחק דיין, חבר בבית המדרש “אריאל”

שאלה:

מעשה שהיה, במנחה אחר הקדיש האחרון התבלבל ואמר “ברכו את ד’ המבורך”. האם הציבור יכולים וצריכים לענות, או כיון שאמר דבר שלא תקנו אין לענות אחריו?

תשובה:

תקציר:
לפי מרן (סי’ ס”ט) אין לומר ברכו בלי ברכה לאחריה, ולפי הרמ”א אפשר לומר, ולענין לענות נ”ל דאף מרן מודה דעניית “ברוך ד’ המבורך” הוי כקילוס בשומעו את שם השם. על כן יש לענות אחריו “ברוך ד’ המבורך וכו’ “.

א) מגילה דף כג: משנה. אין פורסין על שמע, וכו’ פחות מעשרה. פירש רש”י – מנין הבא לבית הכנסת לאחר שקראו הצבור את שמע (והם לא הספיקו לומר ברכו בציבור), עומד אחד ואומר קדיש וברכו וברכה ראשונה שבקריאת שמע. (ואין אומר שתי ברכות, ומכאן הביטוי פורסין, מלשון פרס, חצי). והעתיקו הרא”ש והוסיף שתלמידי רש”י כתבו בשמו שאפי’ בשביל אחד פורסין על שמע. והטור סימן ס”ט מביאו.
הבית יוסף מסביר מה העניין לומר דווקא ברכה ראשונה מתוך שני ברכות של קריאת שמע:” צריך לומר שלא היו פורסים על שמע אלא מפני שהם צריכים לומר קדיש וברכו וכיון שהשליח ציבור אומר ברכו על כל פנים צריכים לברך שום ברכה שאם לא כן היו נראים כאילו הם כופרים חס ושלום שאומר להם לברך ואינם חפצים ולכן אומרים ברכה ראשונה של ברכות ק”ש וכן כתב רבינו הגדול מהר”י אבוהב ז”ל.”
רואים שאין לומר ברכו בלי ברכה לאחריה. ואף שכבר התפללו חוזר ומברך בשביל הברכו.
וכן פסק שו”ע סי’ סט -אם יש בני אדם שהתפללו כל אחד בפני עצמו ביחיד, ולא שמעו לא קדיש ולא קדושה, עומד אחד מהם ואומר קדיש וברכו וברכה ראשונה יוצר אור ולא יותר, וזה נקרא פורס על שמע וכו’.
וכן רואין דעת מרן סי’ קלג שאומרים ברכו רק אם יש ברכה אחריו. ב”י מביא שו”ת הריב”ש סימן שלד “בחול [אומרים ברכו]…כדי להוציא אותן יחידי’ שלא השכימו לבא ולא התפללו עם הצבור;והצבור הולכין לדרכם, והיחידים ההם נשארים שם ומתפללים כל אחד לעצמו”- רואים שיש מי שמברך אחר ברכו -.” אבל ביום השבת וביום המועד, שמאחרין לצאת, וכבר התפללו כולם, אין אומרים אותו כלל.” וכן פסק שו”ע קלג : בשבת ויו”ט אין אומרים ברכו אחר קדיש בתרא.
ב) לעומת זאת, הדרכי משה (ס”ט א’) מקשה על ב”י -“ואיני יודע טעם לדבריו שיהיו נראים ככופרים אף בלא ברכת יוצר אור שהרי כבר ענו על ברכו ברוך ה’ המבורך לעולם ועד, הרי שעשו מה שאמר להם.” ומוכיח מברכת התורה שהעולה אומר ברכו והציבור אין מברכים כלום מלבד ברוך ה’ המבורך.
רואים שאפשר לומר ברכו בלי ברכה לאחריה.וכ”פ רמ”א סי’ סט “ועכשיו לא נהגו לומר כל ברכת יוצר אור, אלא אומרים קדיש וברכו והם עונים אחריו ברוך ה’ וכו’.”
הדרישה דוחה ראיית ד”מ, “דעיקר השבח הוא מה שהעולה חוזר ואומר ברוך א”י אמ”ה אשר בחר וכו’ שנתקנה בעשרה ושומע כעונה”.דהיינו, העולה אומר לקהל לברך (ברכו) והם מברכים על ידי שמיעה, מדין שומע כעונה . וכן בקרבן נתנאל מגילה פ”ג סי’ ז אות צ.
ג) מנהג הספרדים לומר ברכו אחר קדיש בתרא גם בשבת שלא כדברי מרן.(עיין כף החיים קלג א). מיהו אין ללמוד משם דקיי”ל דאפשר לומר ברכו ללא ברכה אחריה, כי המנהג נתפשט ע”פ דברי רבינו האר”י ויש לומר דוקא התם שגילה רבינו האר”י ז”ל בפירוש בחיוב אמירתו שיש בו טעם כפי הסוד בזה נהגנו כמותו. ושאר מקומות יש לחוש לדעת השו”ע. כל זה כתב שו”ת רב פעלים ח”ד – או”ח ח’.
ד) ובעניין להגיד ברכו לכתחילה במנחה: בשו”ת יביע אומר ח”ב- או”ח סי’ ה אות ד מביא “בספר אות היא לעולם (מע’ ב אות לח) על מנהג שנהגו בעירו בתפלת מנחה, שא’ עומד ואומר ברכו בקדיש אחרון בשביל מי שלא שמע ברכו בשחרית, וכתב דלפ”ד מרן הב”י הנ”ל לא יפה עושים לו’ ברכו במנחה, כיון שאין שום ברכה אחריו. אבל להרמ”א שפיר דמי.” ומסיק שם אות היא לעולם דאף לרמ”א אין טעם לאומרו, ומביא הוכחות.ע”ש.
אחד ההוכחות היא מדברי הריב”ש (של”ד), שדן לומר ברכו בשחרית וערבית ולא הזכיר מנחה. ויש להעיר דהריב”ש מביא מסכת סופרים להסביר מנהג ” ובזאת הארץ, ראיתי אומרים אותו לעולם, בין בערבית, בין בשחרית, בין בחול, בין בשבת. ובמסכת סופרים ראיתי כתוב, שהתקינו חכמים לחזנים לאומרו בין גאולה לתפלה, כדי להוציא אותם שלא שמעו; ואנשי מערב ואנשי מזרח נהגו לאומרו לאחר תפלת שמנה עשרה, לאחר עושה שלום, משום הנכנסין ומשום היוצאין; ע”כ “. אמנם בנוסחאות שלנו כתוב (מסכת סופרים פרק י הלכה ו ) וכבר התקינו חכמים לחזנים לומר לאחר גאולה, יהי שם ה’ מבורך מעתה ועד עולם, ואחריו, ברכו את ה’ המבורך, ונהגו אנשי מערב ואנשי מזרח לאומרו לאחר עושה השלום בשלוש תפילות של שמנה עשרה, גזירה משום הנכנסין והיוצאין.
יוצא שלשיטת הרמ”א אין איסור לומר לכתחילה ברכו במנחה; אף שבספר ‘אות היא לעולם’ כתב דאין לאומרו, רואים שהיו שנהגו כך (יבי”א שם מביא עוד שנהגו כך), ויש נוסחא במסכת סופרים לאומרו.
ה) אם כן, בשאלה שלנו, האם יש לענות “ברוך ד’ המבורך” אחר מי שאמר ברכו בטעות במנחה, יוצא שיש לענות האומר ברכו. מכמה טעמים:
1) מצד שיש האומרים אותו במנחה לכתחילה.
2) יש לסמוך על שיטת הרמ”א ש”ברוך ד’ המברך” היא הברכה. וכן כתב בשו”ת רב פעלים הנ”ל. הוא דן בעולה לתורה ששכח לומר ברכו קודם ברכת התורה, אם יש לומר ברכו אחר הברכה לפני הקריאה. ואומר שאין לומר ברכו בלי ברכה לאחריה כדעת מרן. “אבל אם אחד עשה מדעתו לומר ברכו אחר הברכה מפני ששכח לאומרו מקודם אין ממחין אותו כי יש לו על מה לסמוך “. ה”ה בנידון דידן דיש לסמוך ולענות אחר האומר ברכו.
3) עוד נלע”ד, שאף מרן יודה כאן דיש לענות, והוא ע”פ סברה שהביאה התוספות יום טוב מגילה פ”ד משנה ג – [לפי הב”י, אם אחר ברכו יש בהכרח ברכה, אז למה עונים ברוך ד’ המבורך? לרמ”א מובן, שעניית ברוך ד’ המבורך שייך לברכו, כנ”ל] – ” וברוך ה’ המבורך שאומרים אינו אלא ענייה על הזכרת השם. וכעניין הא דתנן ביומא פ”ג משנה ח’ והן עונין אחריו ‘ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד’. ור”ל על שהכהן גדול הזכיר את השם. וא”כ עדיין לא נתקיים מה שאמר להם הש”צ שיברכו”.
אם כן, אף שלא היה לו לומר ברכו, כיון שאין ברכה אחריה, מכל מקום הציבור ששמע שם השם יש להם לברך ברוך ה’ המבורך לעולם ועד.