נישואי גיורת למי ששמו “כהן”

שאלה:

מי שנקרא בשם כהן או קהאן ולפני שחזר בתשובה גר עם גויה, כעת אותה אישה התגיירה כדין ומעונינים להנשא כדת. האם צריכים להחזיק בו ככהן ולאסור עליו את אשתו הגיורת בגלל השם המוכיח עליו שאולי הוא כהן, יש לציין שהוא אין לו שום ידיעה שהוא כהן בכלל היות שכל משפחתו נספתה בשואה.

תשובה:

כדי לקבל בזה תשובה מבוארת יש לברר בזה בשלושה נושאים עיקריים:
א. מה בדיוק האיסור של נישואי כהן וגיורת, לכאורה יש ארבע דעות בפוסקים (יבואר להלן בקיצור במקורות ובאריכות בהערות)
ב. וכן צריך לדון בדין כהנים היום, האם הם כהנים וודאי או מוחזק ככהנים .
ג. האם השם כהן לבד ללא ידיעה או הוכחה נוספת מוכיח על כהונה?

בנוגע השאלה הראשונה, מה גדר האיסור של נישואי כהן וגיורת.

יש שתי סוגיות עיקריות בתלמוד הדנות והם:

א) במסכת יבמות דף ס’ ע”ב: “תניא רשב”י אומר גיורת פחות מבת שלוש שנים ויום אחד כשירה לכהונה שנאמר: ‘וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם’. והרי פנחס עמהם! ורבנן, לעבדים ולשפחות. אי הכי בת שלוש שנים ויום אחד נמי? כדרב הונא דרב הונא. רמי כתיב: ‘כל אישה יודעת איש למשכב זכר הרוגו’, הא אינה יודעת קיימו, ‘מכלל דהטף’ בין ידעו ובין לא ידעו קיימו. וכתיב: ‘מכלל דהטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם’ הא ידעי הרוגו! הוי אומר, בראויה ליבעל הכתוב מדבר.”

ב) במסכת קידושין דף ע”ח ע”א ר’ אליעזר בן יעקב אומר גר: תניא, רבי שמעון בן יוחאי אומר: גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד, כשרה לכהונה, שנאמר: ‘וכל הטף בנשים… החיו לכם’. והלא פינחס היה עמהם. ורבנן? החיו לכם – לעבדים ולשפחות. וכולן מקרא אחד דרשו: (יחזקאל פרק מ”ד) “אלמנה וגרושה לא יקחו להם לנשים כי אם בתולות מזרע בית ישראל”. רבי יהודה סבר: עד דאית כל זרע מישראל. רבי אליעזר בן יעקב סבר: מזרע – ואפילו מקצת זרע. רבי יוסי סבר: מי שנזרעו בישראל. רבי שמעון בן יוחאי סבר: מי שנזרעו בתוליה בישראל.

רש”י מסביר את הדעות הרי ארבע מחלוקת בדבר; לר”י בת גר זכר פסולה ואפילו נשא ישראלית. לר’ אליעזר אי איכא צד אחד ישראל מכשיר ומיהו גר וגיורת בתו פסולה. ולר’ יוסי אפילו גר שנשא גיורת בתו כשרה ומיהו הורתה ולידתה בקדושה בעי. ור’ שמעון אפילו גיורת עצמה מכשיר ובלבד שלא תהא ראויה לביאה בגיותה דתיפוק לה מכלל זונה.

לכאורה הסוגיות סותרות זו את זו שהרי ביבמות נראה שלכולי עלמא גיורת שאינה ראויה לביאה כשרה לכהן וקידושין נשאר הדבר במחלוקת.

הראשונים מציעים ארבע שיטות עיקריות להלכה:
1. רש”י סובר שעיקר הסוגיה להלכה ביבמות, ושגם אחרי גירות אינה בגדר זונה אא”כ זינתה בגיותה ולכן במקרים מסוימים כשרה לכהן.

2. תוספות יבמות ס”א ע”א: המחלק בין היותה גויה שאז אינה זונה אא”כ זנתה ממש ואחרי שהתגיירה הרי היא זונה גם אם לא זינתה ממש והלכה כרבנן ואסורה לכהן.

3. הרמב”ם פרק י”ח הלכות איסורי ביאה : אפשר לדייק שאפילו לא זינתה כלל והפסול הוא עצם הדבר שאיננה בת ישראל וזהו בכלל זונה הכתובה בתורה ועיקר הסוגיה להלכה בקידושין, שלרוב השיטות אסורה לכהן.

4. והרשב”א והראב”ד : שעיקר הסוגיה להלכה בקידושין, אך הפסול הוא לא מדין זונה אלא דין אחר כמו שכתוב ביחזקאל. ובזה יש לדון אם האיסור זה דין תורה או דברי קבלה (ועיין בהערות שיש בזה שתי דעות ).

דעתו של השו”ע שנויה במחלוקת בין החלקת מחוקק לבין הבית שמואל שכתב באבן העזר סימן ו’ סעיף ח’: “איזו היא זונה כל שאינה בת ישראל או בת ישראל שנבעלת לאדם שהיא אסורה לו וכו’ וכן הגיורת והמשוחררת אפילו נתגיירה ונשתחררה פחות מבת ג’ שנים הואיל ואינה בת ישראל הרי זו זונה ואסורה לכהן”.

שאלת כפל הלשון של המחבר “אינה בת ישראל” ו”גיורת” מביא את החלקת מחוקק להסביר שהמחבר לא הכריע במחלוקת הראשונים
והבית שמואל מעמיד את דברי המחבר או כדברי הרמב”ם שכל גיורת היא בכלל הלאו של זונה . או כדעת רש”י שמדובר בגויה שזינתה או בזמן גיותה או לאחר שהתגיירה ואז היא נקראת זונה, (על כל פנים אם זינתה דעתו של המחבר שיש איסור תורה ודאי, ובלא זינתה לא מוכח מהי דעתו של המחבר).

יש לציין שלדעות הסוברות שאין דין זונה אם לא זינתה כמו רש”י, או לדעות הסוברות שהאיסור גיורת הוא מדברי קבלה, מנחת חינוך (מצווה רס”ו) ערוך השולחן (אב”ה סימן ו’ סעיף כ”ב) .
יש נפקא מינה להלכה שאם יש ספק הנודע ביהודה (מהדורה תנינא יו”ד סימן קמ”ו ואב”ה סימן ח’) כותב שספקו נחשב כספק דרבנן לקולא .

בנוגע השאלה השניה – האם הם כהנים וודאים או מוחזקים ככהנים?

הדיון בשאלה השניה היא חשובה לדינא כי אם כהנים בזה”ז דינם כודאי כהנים ואין עליהם שום ספק אזי יש להם כל דיני כהונה ללא שום קולא, ואם הם כהנים מדין מוחזק שיש ספק בכשרותם ניתן לצרף קולות וספקות אחרות.

ישנן מספר הלכות שמוכח שאין לכהנים ייחוס וודאי.

א. בדיני חלה הרמ”א או”ח סימן תנ”ז סעיף ב’ בשם מהרי”ו פסק: “שאין מאכילים חלה בזמן הזה לשום כהן” והסיבה דלא מחזיקינן לשום כהן ככהן ודאי . וכן פסק הש”ך יו”ד סימן שכ”ב ס”ק ט’ .
ב. בדיני קדימה לכהן ולכל דבר שבקדושה מציין המג”א או”ח סימן ר”א סק”ד שאין אנו בקיאים ביחוסי הכהונה .

ג. בדיני בזיון כהן בימינו פוסק הריב”ש סימן צ”ד שאין מחמירים בעונשו של המבזה מכיוון שהכהנים אינם מיוחסין .

ד. בדיני פדיון הבן מובא בגליון מהרש”א סימן ש”ה סעיף ח’ שהיה ראוי גם לכהנים ולוויים יפדו את בניהם מספק .

ה. בדיני טומאת מת מובא ברמ”א יו”ד סימן שע”ב שאם הכהן שוכב ערום ונמצא במקום שיש טומאה דרבנן יתלבש קודם ואחר כך יצא משום כבוד הבריות. והסיבה מובא בגליון מהרש”א שהכהנים בזמן הזה אינם וודאי כהנים, ומוסיף: “ויש לעשות סניף בספקות”.
ו. לגבי נשואי כהן ועם הארץ שמובא במחבר אב”ה סימן ב’ סעיף ח’ שאין זיווגם עולה יפה וכו’, מובא בצמח צדק אב”ה סימן י”א שאין לחוש מכיוון שעכשיו אין כהנים מיוחסים .

ז. לגבי חלוצה לכהן בימינו מובא בישועות יעקב או”ח סימן שמ”ג שנראה לו לדמות את ההלכה לדין ספק חלוצה לכהן מיוחס שמותר .

והנה לכאורה דבריהם הם דברי הרמב”ם בהלכות איסורי ביאה פרק כ’, הלכה א’ שכתב: “כל כהנים בזה”ז בחזקה הם כהנים ואין אוכלים אלא בקדשי הגבול והוא שתהיה תרומה של דבריהם אבל תרומה של תורה וחלה של תורה אין אוכל אותה אלא כהן מיוחס”. ובהמשך בהלכה י”ג מתייחס להודאת עצמו כתב: “מי שבא בזה”ז ואמר כהן אני אינו נאמן ואין מעלים אותו לכהונה עפ”י עצמו ולא יקרא בתורה ראשון ולא ישא כפיו ולא יאכל בקדשי הגבול עד שיהיה לו עד אחד אבל אוסר עצמו בגרושה וזונה וחללה ואינו מטמא למתים ואם נשא או נטמא לוקה” .

מבואר מהאמור שרבים הם הפוסקים שהכהנים כיום הם בגדר של ספק ואולי פחות הימנו וזה ניתן ללמוד מדברי המג”א האמורים שאם הם היו בגדר של ספק השקול עדיין אין בתירוצו מספיק כי גם בספק דאורייתא יש להחמיר.

בנוגע השאלה השלישית – האם השם כהן לבד מוכיח על כהונה

והנה בנידון דידן שאין לנו שום חזקה קודמת שהוא כהן, לכאורה זה הרבה פחות ממה שדן הרמב”ם בהלכות איסורי ביאה לעיל, ואין עליו שום דין כהן, כי אין כאן “שוויה אנפשיה” עליו, שהרי אין הוא אומר כלום. וכעין זה מצאנו בשו”ת המבי”ט ח”א סימן רי”ט, שדוקא אם הוא מכחיש וטוען שאינו כהן או אפילו שותק ונוהג חומרי כהנים מדרך חומרא אינו אסור בגרושה אם אין לבו נוקפו . וכן העלה בשו”ת חתם סופר קובץ תשובות סימן ס’: בשאלה קטן שאביו השאירו בבית אחד מבני העיר והאב מעיד על עצמו שהוא כהן. “…ויותר נראה לי אי ירצה לטמאות למתים ולישא נשים בעבירה, נמי לא דפנינן (לשון הכאה) ליה, דמנא לן שהוא כהן, דאף על גב דבעלמא לוקים על שוויה נפשיה חתיכה דאיסורא, מכל מקום הכא לא שוויה נפשיה חתיכה דאיסורא כלל, דמנא הוה ליה למידע, כי היכי דאנן טעינן הוא נמי טעה. אף על גב דאיסור שהוחזק בעד אחד נמי לוקים עליו, (כמו שכתב הרמב”ם פט”ו מהלכות סנהדרין הלכה ה’, ו’), מכל מקום הכא לא העיד עד אחד עליו בברור שהוא כהן, כי מאן לימא לן ששמע החזן מאביו שבנו זה כהן הוא, דלמא באומדנא בעלמא אמר כן, ושתיקת בע”ד בכעין זה לכולי עלמא לא הוה כהודאה…”.

ואם ננסה לדון דין רוב ונאמר: “שרוב האנשים הנקראים כהן וכדומה הם כן כהנים”.

הרי לדעות הסוברים שכל הכהנים בזמן הזה חסרה להם חזקת כהן בוודאי אין מקום לומר שמתוך שרובם קוראים להם כהן הם כהנים, שהרי אין לנו חזקה קיימת. וכדי לומר שהוא ברוב כהנים אנו צריכים להתחיל בחזקת רוב שהוא מחזק את החזקה הקיימת, וכאן אין לנו את זה כי הלא גם הרוב אין להם חזקה זו.

ולדעות הסוברים שיש להם לכהנים חזקה הרי לא מצאנו ששמו של אדם נותן עליו דין לדון אותו כדין הבא מהרוב. כי יש חשש שמא משקר שמא שינה את שמו כמו שמצוין בקרבן העדה ובגליון הש”ס ירושלמי ראש השנה פ”ב . ובדומה לדין הבא ואומר גר אנוכי, יהודי אנוכי, שאפילו שכבר יש עוד צדדים להכשירו כגון שיש מיגו או רוב יהודי או מכירים אותו, יש המצריכים הוכחה נוספת, עיין תוספות יבמות , רמב”ם , מגיד משנה ולחם משנה.
ואפילו אם נמשיך לדון על פי הסוברים שיש לכהנים חזקה וכך נאמר שרוב שקוראים להם כהן הם כהנים. הרי לא מצאנו באף הלכה רוב כזה שאם יבוא אדם בודד ויאמר שהוא ישראלי אינו מועיל לו אפילו אם יבוא מכח רוב ישראלים כל שכן בנידון דידן שלא יועיל שהרי יש רוב כפול שאינם כהנים (רוב גויים ורוב ישראלים). וכך מובא בשו”ת חתם סופר קובץ תשובות סימן ס’ ד”ה נמצא תקנת: “נמצא תקנת הכלל הוא קלקלת היחיד, דהרי סבירה ליה לרמב”ם דוקא כל המשפחה בחזקת כשרות הם, אבל אדם פרטי יחידי שבא לפנינו, אין לו שום חזקה לשום דבר”.

אפשרויות לצרף צדדים נוספים להקל

בנידון דידן נוכל למצוא עוד דרך של קולא ולצרפה לדעה שחזקת כהנים באה לכל היותר מכח רוב הכהנים שהם כשרים. שהרי יש חלק של כהנים שאינם כשרים (חללים) ואם נצרף אותם למיעוט שקוראים להם כהן ושאינם כהנים לא יהיה אלא ספק השקול לכל היותר .

אם האשה אמרה במסל”ת שבריא לה שלא זינתה עם אחר או פסול יש לקבל עדותה על עצמה ואע”פ שאמרו בכתובות שאין גר נאמן לומר מה שהיה בגיותו הרי לדעת החולק שם הפסול הוא משום שלא מדייק שפיר במקרה דידן הדבר נוגע לגופה עצמה ובדברים שבגופו יודעים ומדייקים בהם ולכן יש לסמוך בזה , ונראה שאם יש רגליים לדבר יש לדון בזה לקולא כאמור .

לסיכום

מהאמור עד כאן אפשר לבנות ספק ספיקא לקולא :
ספק ראשון. אם השם כהן מעיד שהוא ממשפחת כהנים (שרוב ישראל אינו כהן).

לגבי ספק זה עיין שו”ת חתם סופר בקובץ תשובות סימן ס’ המבאר שמה שנוהגים היום כל דיני כהן לחומרא אינו בגלל שיצאו מכלל הספק, אלא בגלל חומרא של יוחסין וכבוד בית המקדש, והספק נשאר בעינו. ולכן אפשר לצרף ביתר קלות לספק ספקא לקולא .
ספק שני. ואם נאמר שהוא ממשפחת כהנים ספק אם הוא מוחזק כהן וכשר.

נראה לומר שיש כאן מקום להקל ולהשאיר אותם ביחד שיתחתנו כדת, (ועל כל פנים לא להוציא), ובפרט בצירוף הדעה האמורה שאיסור גיורת לכהן בלא זינתה אינו אלא מדרבנן כמו שנתבאר .

לאחר כתיבת המאמר מצאתי באוצר הפוסקים אה”ע סימן ג’ אות ט”ז בשם הרדב”ז שאחד מבני האנוסים שאביו היה נזהר מלטמא למתים כי הגויים היו קוראים לאבי אבי אבותיו בשם כהן, אך סבו לא חשש לזה, והוא נשא גרושה אם חייב להוציאה? וענה שחזקה על פי גויים אינה חזקה להיות מוחזקת בה, גם הורע חזקתו שסבו לא חשש לזה, הגם שבשעת שמד לא היו נזהרים מפסולי כהונה. הרדב”ז בונה ספק ספיקא שמא אינו כהן ושמא נתחלל, ואמנם לכתחילה היה מקום לאסור אך אחר שנשאה אין מוציאים אותה ממנו.

אגדת הרב האי גאון בענין יחוס כהנים

בענין יחוס כהנים ידוע האגדה בענין הקפות של הרב האי גאון שהיה עולה בכל שנה לירושלים מבבל והיה שם בחג הסוכות, כי היו מקיפים את הר הזיתים בהושענא רבה שבע פעמים, ואומרים מזמורים שסדר להם רב האי. ולפני הרב האי הולכים כהנים מלובשים סריקון ומעילים ואחריו העם והוא בתווך, ורחוק מאלה שלפניו מאה אמה וכן משל אחריו, ורב האי שוחק. כששאלו את הרב למה היית הולך לבד כשהייתם מקיפים את הר הזיתים? ענה להם: “‘מפני שאני עולה מבבל בכל שנה אני מטהר את עצמי ואליהו הולך עמי. ולכן נרחקין מאשר לפנינו ולאחרינו, ומדבר עמי’. ושאלתי אותו: ‘מתי יבוא המשיח’? ואמר לי: ‘כשיקיפו את הר הזיתים עם כהנים’. ולקחתי את כל הכהנים שמצאתי להקיף, אולי ביניהם כך. ואמר אליהו:’ ראה כל הכהנים שאתה רואה מלובשים מעילים והולכים בגיאות אין שום מזרע אהרון, רק אחד שהוא הולך אחר כולם, שנבזה להם והוא נמאס בעיניהם והולך בבגדים רעים, ואינו חפץ בכבוד ומשים את עצמו כמי שאינו, והוא חיגר ברגלו ומצד אחד חסר עין. זה כהן אמת מזרע אהרון'”!

בפסק דין שניתן מיום י”ט טבת תש”ס בבית הדין הגדול כתב הרב דיכובסקי בהחלטת יחיד לאחר שראה פסק דין של הרב מרדכי טנדלר שהתיר למר מ. כץ להינשא לגיורת שיש לסמוך על פסק הנ”ל בין הסיבות נמצאים גם מהדברים המובאים כאן.
הרב טנדלר ביסס את דבריו בכתב על פי סבו הרב משה פיינשטיין.