נתבע ששיקר בדין וחזר בתשובה

שאלה:

ראובן שתבע את שמעון לדין, ושמעון הגיע לבית הדין ושיקר בטענותיו, וראובן כדי להוכיח את תביעתו הוצרך לשכור טוען רבני וכן חוקר פרטי בסך של 5000 דולר לסוף הדיון זכה ראובן התובע, ובי”ד חייב את שמעון (הנתבע) בתביעה זו, אך פטר את שמעון (הנתבע) מהוצאות המשפט שהוציא ראובן. לאחר זמן התחרט שמעון על השקרים שהשמיע בבית הדין ובא לשאול לגבי ההוצאות אלו שהוציא ראובן התובע בבית הדין.
מה דינו של שמעון הנתבע?

תשובה:

אם שמעון הנתבע ידע שחייב בדין וטען טענות שקר, ועקב כך הוצרך התובע ראובן להוציא הוצאות גדולות, חייב שמעון הנתבע לשלם מדינא דגרמי (וכן אם ברר בי”ד ובדק וגילה ששמעון שיקר חייב שמעון לשלם הוצאות המשפט מדינא דגרמי).

מקורות:

עיין שו”ע חו”מ ח”א סימן י”ד סעיף ה’: “המתחייב בדין אינו חייב לשלם לשכנגדו יציאותיו, אע”פ שהזקיקו לדון בעיר אחרת, וה”מ דלא מסרב למיקם בדינא אלא שרוצה לדון בעיר אחרת, אבל אם היה מסרב לבוא לב”ד והוצרך התובע להוציא הוצאות לכופו לירד לדין חייב לפרוע לו כל הוצאותיו…”

ועיין חו”מ ח”ג סימן שפ”ו דיני דינא דגרמי דחייב. ועיין בספר הלכות דיינים עם הלכה פסוקה (מכון הרי פישל) סימן י”ד הלכה פסוקה ס”ק ל”ג: “המפסיד בדינו אחד התובע ואחד הנתבע פטור מלשלם לחברו את הוצאותיו על ההתדיינות…
יש מי שכתב במה דברים אמורים, כשהפסיד משום שלא היה נאמן או שטעה. אבל אם נתברר לבית הדין ששקר טען, חייב לשלם לחבירו כל הוצאותיו. ויש חולקים שאף במקרה זה הנתבע פטור” ועיין שם בהגהות 237 וטעמו של המחייב שהרי זה דינא דגרמי ממש, שע”פ דיבורו הוציא זה ממונו…

ומצינו כמה דוגמאות של גרמי שחייב שעל ידי דיבורו נפסד השני:
1. דינו של מוסר שמסר חבירו מעצמו חייב. עיין גמ’ ב”ק קי”ז עמ’ א’. ואם הראה מעצמו כנשא ונתן ביד דמי.
2. דינו של מראה דינר לשולחני שאם אמר “חזי דעלך קא סמכינא” חייב.

ועיין עוד בספר אנציקלופדיה תלמודית כרך ו’ ערך גרמא בנזקין סעיף ד’ (עמ’ תע”ב) גרמי בדיבור, שהביא עוד דוגמאות שאדם מתחייב בגרמי בדיבור.

ועיין עוד תחומין ח’ י”ב עמ’ 335 בנושא: “הוצאות המשפט” מאת הרב אליעזר שנקולבסקי. וכן בתחומין כרך י”ג בנושא: “מעמדם ההלכתי של בתי המשפט במדינת ישראל” סעיף ט’ ס”ק 1 “הבעיה בבתי דין – פסיקת הוצאות והפרשי הצמדה”.