סימנים בראש השנה

שאלה:

מהו מקור מנהג הסימנים בר”ה ומתי יש לאוכלם?

תשובה:

בגמרא (כריתות ו.) מובא:
“…אמר אביי השתא דקאמרת סימנא מילתא היא, יהא רגיל איניש למיכל ריש שתא, קרא ורוביא כרתי סילקא ותמרי”.
דהיינו מאחר ומצאנו שסימן יש בו ענין ואינו סתם דבר. מציע אביי לאכול בר”ה מאכלים שירמזו לטוב בהמשך השנה.
הסימנים המובאים בגמרא: קרא – שיקרע גזר דיננו, רוביא – שירבו זכויותינו, סילקא – יסתלקו אויבינו, תמרי – שיתמו אויבינו.
כל הסימנים האלו הם על פי צלצול שם הדבר המזכיר דבר אחר, ולכן כל מקום ומקום הולכים לפי הלשון המדוברת בו, כדי להזכיר הסימן, כמו אכילת גזר – שיקרע גזר דיננו. כמו כן נהגו לאכול ראש כבש וטוב יותר של איל שמזכיר את אילו של יצחק מהעקידה, ואומרים שנהיה לראש ולא לזנב. כשאין ראש כבש, אוכלים ראש של דג.
לפני אכילת כל דבר אומרים “יהי רצון מלפניך…” וכו’.

זמן אכילת סימנים אלו והדינים היוצאים מזה:
יש שאוכלים אותם קודם הסעודה ואז צריך לברך ברכה על כל סימן אלא אם כן נפטרה ברכתו על סימן אחר.
מאחר שאנו אוכלים מאכלים שברכותיהם עץ, אדמה ושהכל, וכן חלקם משבעת המינים. הנוהג הרווח – מברכים תחילה על שבעת המינים וכסדר הפסוק, ולכן תמר קודם לרמון (יש שסברו שהחביב עליו קודם). ובברכה זו פוטרים כל דבר שברכתו עץ – כגון תפוח עץ. אחר כך ‘האדמה’ על הסלק. ואחר כך שהכל על ראש הדג (או הכבש).
במקרה זה שאוכלים קודם הסעודה, צריך להקפיד לברך לטעום ורק אחר כך לומר את ה”יהי רצון” כדי שלא יהיה הפסק בין הברכה לאכילה. כמו כן צריך לזכור לברך ברכה אחרונה כל אחד כפי דינו, באם אכלו כשיעור.
יש שאוכלים הסימנים לאחר נטילת ידים והמוציא, ובמקרה זה אין לברך לאחריהם כיון שנפטרים בברכת המזון, אולם כל מה שאינו חלק מהאוכל, דינו כפרפרת וטעון ברכה לפניו ולכן על התמר, רמון, תפוח – צריך לברך ‘העץ’ ושוב ברכת אחד מהם (שבעת המינים קודם כנ”ל).
אמנם על ראש הדג אין צורך לברכך כיון שאכילת הדג היא חלק מהסעודה וכן אם ישנם סמנים אחרים הנאכלים גם כתוספת לבשר, כגזר וסלק.
כללו של דבר: מה שנאכל תוך הסעודה אין צורך לברך עליו, כל השאר טעון ברכה לפניו.
כשם שנוהגים לאכול דברים מתוקים, כך נמנעים מלאכול דברים חמוצים ומוסיף במשנה ברורה שכיון שעושים הכל לסימן טוב, ודאי צריך להיזהר מאוד שלא לכעוס בימים אלו, מלבד האסור גם כסימן טוב, ששמחים אנו בלבנו ובוטחים בקב”ה עם תשובה ומעשים טובים שתהא לנו שנה טובה ומתוקה, ונכתב ונחתם לאלתר ולחיים טובים.
מקורות: כריתות ו., שו”ע או”ח סימן תקפ”ג