סירוב להצעת משרה שיש בה שררה

שאלה:

הוצע לאדם משרה מכובדת האם צריך לסרב?
האם אדם יכול להציע את עצמו עבור משרה מכובדת?
האם הוא יכול להתפטר מעצמו?

תשובה:

1. כאשר מוצע לאדם משרה מכובדת יש לסרב תחילה ורק לאחר פעם השלישית אין לסרב. אם המציע הוא אדם גדול ” אין מסרבים לגדול.”
2. אם במשרה יש שררה וכוח שלטוני אפשר לסרב אפילו לגדול.
3. במציאות העולה לגדולה אינו ממהר לרדת ממנה. אך מי שרוצה להתפטר הדעות מחולקות. אך הוראה חייב להורות על פי הכלל “ועצומים כל הרוגיה זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה”.

דין במקורות:

מתי לסרב – איך ינהג

במסכת פסחים דף פ”ו ע”ב: רב הונא בריה דרב נתן איקלע לבי רב נחמן בר יצחק. אמרו ליה: מה שמך? אמר להו “רב הונא”. אמרו: ניתיב מר אפוריא [על המיטה]. יתיב. יהבו ליה כסא [כוס יין] קבליה בחד זימנא, ושתייה בתרי זימני, [בשת לגימות] ולא אהדר אפיה. א”ל מאי טעמא קרית לך “רב הונא”? אמר להו בעל השם אני [כך אני נקרא]. מ”ט כי אמרו לך ניתיב אפוריא יתבת ? אמר להו: כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה (חוץ מצא). מ”ט כי יהבי לך כסא קבלת בחד זימנא? אמר להו מסרבין לקטן ואין מסרבין לגדול. מ”ט אשתיתיה בתרי זימני? אמר להו: דתניא, השותה כוסו בבת אחת הרי זה גרגרן, שנים דרך ארץ, שלשה מגסי הרוח…
ע”פ מעשה של רב הונא נפסק שו”ת מהרי”ק סימן קס”ט: כאשר אמרו רבותינו ז”ל דאין מסרבין לגדול אגלה דעתי הקצרה והיא דודאי פשיטא אם הם התלמידים מובהקים דלאו שפיר עבדי ואפילו לקבוע [חידוש] בבית המדרש אסור, וכ”ש [שהרב צריך לגעור] בהורות הלכה למעשה.

במעשה הדחה של רבן גמליאל והעברת תפקידו לרבי אלעזר בן עזריה מובא במסכת ברכות (דף כ”ז ע”ב) …אתו ואמרו ליה ניחא ליה למר דליהוי ריש מתיבתא? אמר להו איזיל ואימליך באינשי ביתי. אזל ואמליך בדביתהו [באשתו].

במסכת ברכות דף ל”ד ע”א: ת”ר העובר לפני התיבה צריך לסרב, ואם אינו מסרב דומה לתבשיל שאין בו מלח. ואם מסרב יותר מדאי דומה לתבשיל שהקדיחתו מלח. כיצד הוא עושה פעם ראשונה יסרב, שניה מהבהב, שלישית פושט את רגליו ויורד.

שו”ע או”ח סימן נ”ג סעיף ט”ז: מי שאינו ש”צ קבוע צריך לסרב מעט קודם שירד לפני התיבה, ולא יותר מדאי, אלא פעם ראשונה מסרב וכשיאמרו לו פעם שניה, מכין עצמו כמו שרוצה לעמוד, ובפעם שלישית יעמוד. ואם האומר לו שירד הוא אדם גדול, אינו מסרב לו כלל.

בתפקיד של שררה אין במסרב גסות רוח

כן מצאנו אצל משה רבינו שסירב להקב”ה מספר פעמים וחז”ל שבחוהו שברח מן השררה. מהפסוק במשלי פרק כ”ט: גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ וּשְׁפַל רוּחַ יִתְמֹךְ כָּבוֹד.

אומר התנחומא ויקרא סימן ג’: כל מי שרודף אחר שררה, שררה בורחת ממנו, וכל מי שבורח משררה שררה רודפת אחריו….משה ברח מן השררה, בשעה שא”ל הקב”ה וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה…, וענה לקב”ה שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח. אמר רבי לוי שבעה ימים היה הקב”ה מפתה למשה בסנה לשלחו, והוא משיבו שלח נא ביד תשלח שנאמר וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה’ בִּי ה’ לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ…, א”ל הקב”ה חייך שסופך לילך, כיון שהלך ואמר כֹּה אָמַר ה’ אֱלוֹקֵי הָעִבְרִים שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי, אמר אותו רשע מִי ה’! התחיל משה אומר אני כבר עשיתי שליחותי הלך וישב לו. א”ל הקב”ה ישבת לך בֹּא אֶל פַּרְעֹה וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו, וכן על כל דבור ודבור לך אל פרעה השכם בבקר והתיצב לפני פרעה, ללמדך שהיה בורח מן השררה. לסוף הוציאם ממצרים וקרע להם את הים והביאם אל המדבר והוריד להם את המן והעלה להם את הבאר והגיז להם את השליו ועשה את המשכן ואמר מכאן ואילך מה יש לי לעשות, עמד וישב, א”ל הקב”ה חייך יש לי מלאכה גדולה מכל מה שעשית יש לך ללמד לישראל טומאה וטהרה להזהירן היאך יהיו מקריבין בני קרבן לפני שנא’ ויקרא אל משה דבר אל בני ישראל אדם כי יקריב מכם קרבן, משה ברח מן השררה ורדפה אחריו לקיים מה שנאמר גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ וּשְׁפַל רוּחַ יִתְמֹךְ כָּבוֹד. כבוד זה משה שנאמר בו (תהילים פרק ח’) ותחסרהו מעט מאלוקים וכבוד והדר תעטרהו, ויקרא אל משה.

שו”ת משנה הלכות חי”א סימן קמ”ג: בדין דאין מסרבין בגדול אם הוא אומר לך דבר של שררה כרבי אלעזר בן עזריה כשאמרו לו להעמיד נשיא אמר אלך ואימלך בדביתהו, מבואר דבדבר של גסות ושררה ליכא דין “אין מסרבין” ואין צריך לשמוע אם אינו רוצה לנהוג בשררה.

בארחות חיים להרא”ש אות פ”ח: אל תרדוף אחר הכבוד ולא תעלה במעלה שאינה ראויה לך נראה כוונתו דלא תעלה אפילו יאמרו לך עלה. והוסיף, אל יכבדוך בני אדם פן יבעטו בך וישפילוך.

העולה לגדולה לא במהרה מוכן לרדת

במסכת מנחות דף ק”ט ע”ב: תניא, אמר ר’ יהושע בן פרחיה: בתחלה כל האומר עלה לה, אני כופתו ונותנו לפני הארי, עתה כל האומר לי לירד ממנה, אני מטיל עליו קומקום של חמין, שהרי שאול ברח ממנה, וכשעלה בקש להרוג את דוד.

הירושלמי במסכת פסחים פ”ו ה”א: אמר רבי יושוע בן קבסיי כל ימיי הייתי בורח מן השררה עכשיו שנכנסתי כל מי שהוא בא ומוציאני בקומקום הזה אני יורד לו מה הקומקום הזה כווה ומפציעו מפחם בו כך אני יורד לו. אמר ר’ יוסי בי ר’ בון ח”ו דהוה בעי לה אלא דהוה אמר מאן יימר לי דחורן מקדש שם שמיא.
רב המעונין להתפטר

שו”ת ריב”ש (סימן רע”א) לומד מדברי הירושלמי הנ”ל, שמי שהיה נוהג ברבנות והחזיק בה אפילו מעצמו זכה בה, כי אנו למדים מהירושלמי שמי שהחזיק אפילו מעצמו באיזה שררה או דין קדימה אין נוטלין אותה ממנו מכיון שכבר זכה בה,

שו”ת שואל ונשאל חו”מ ח”ה סימן ה’: רב וגדול בעיר שלא רצה לשרת עוד במשרתו אשר נמנה עליה לראב”ד שבעיר…איברא דאם הרב שבעיר השתדל והמציא להם רב כמוהו או גדול ממנו שיתאים למצב הקהל קדוש להיות להם משמעות הראויה ומתאים למצבו של הרב החדש. לכאורה נראה דיכול להסתלק. אך כל עוד שלא היתה כזאת הוא הוא הדרוש…יותר נ”ל שיש איסור מדינא להרב להסתלק ממשרתו שכיון שעלה לא ירד, דמצד דמעלין בקודש ואין מורידין י”ל שהגם שהוא עצמו דורש זאת מ”מ כבודו של הרב הוא כבוד הצבור ג”כ וכמו שאמרו בקדושין (דף ע’ ע”א) כיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור אסור לו לעשות מלאכה בפני שלשה. ופסקו שו”ע חו”מ בסימן ח’ ס”ד.

עיין תרומת הדשן ח”ב (פסקים וכתבים) סימן קכ”ח: שאין השגת גבול בהוראת הלכה שהרי כתר התורה ושררתה הרי כמונחת ומופקרת לכל מי שרוצה לזכות בה. ואי משום דיש פיקוח פרנסה בדבר מחמת הפרס שתפול לכיס המנהיגים מגיטין וחליצה והשבעת נשים ושכר ברכת אירוסין ונשואין וכה”ג, כמה טצדקי ותחבולות על קיבול פרס זה אנו בושים ובטורח למצוא היתר לרובן, והאיך נחזיק אותו כולי האי להחשיבו פרנסה ומחיה לבלתי ישיג אחר בהם. ומכאן משמע גם כן שאי אפשר להתפטר מההוראה

בשו”ת חתם סופר יו”ד שמסביר שכל זה כאשר אין משכורת קבועה, אך בימינו שיש שכר והשכר עבור שהותו במקום ועוד עבודת שונות אפשר לפטרו והוא יכול להתפטר. עיין אורח משפט לראי”ה קוק.