פניה לחברות גבייה לביצוע פסק דין

הרה”ג יאיר לרנר שליט”א
חבר בית הדין לממונות “אריאל”, חבר בית הדין לממונות המועצה הדתית

שאלה:

אדם התובע את חברו בבית הדין לממונות, ולאחר דין ודברים הוציא בית הדין פסק דין המחייב את הנתבע לשלם לתובע סכום כסף גדול. התובע ביקש לקיים את פסק הדין, אך הנתבע מתחמק ממנו ואף התבטא שאינו מתכונן לקיים את פסק הדין. מעיקר הדין יכול התובע לפנות אל רשות “ההוצאה לפועל” ולממש את פסק הדין. אך התובע טוען שההליך ב”הוצאה לפועל” כרוך באיבוד זמן וטורח גדול. כיון שכך רוצה התובע לפנות אל “חברות גביה” או חברות “לנכיון צ’קים” המוציאות חובות מאנשים בזמן קצר, בדרך כלל עצם הופעתן או נימת קולן משכנעים את החייבים לשלם במהירות את חובם. האם הדבר מותר על פי דין תורה?

תשובה:

אדם התובע את חברו בבית הדין לממונות, ולאחר דין ודברים הוציא בית הדין פסק דין המחייב את הנתבע לשלם לתובע סכום כסף גדול. התובע ביקש לקיים את פסק הדין, אך הנתבע מתחמק ממנו ואף התבטא שאינו מתכונן לקיים את פסק הדין. מעיקר הדין יכול התובע לפנות אל רשות “ההוצאה לפועל” ולממש את פסק הדין. אך התובע טוען שההליך ב”הוצאה לפועל” כרוך באיבוד זמן וטורח גדול. כיון שכך רוצה התובע לפנות אל “חברות גביה” או חברות “לנכיון צ’קים” המוציאות חובות מאנשים בזמן קצר, בדרך כלל עצם הופעתן או נימת קולן משכנעים את החייבים לשלם במהירות את חובם. האם הדבר מותר על פי דין תורה?

א. דין עביד אינש דינא לנפשיה
השו”ע (חו”מ ד א) כתב: “יכול אדם לעשות דין לעצמו, אם רואה שלו ביד אחר שגזלו, יכול לקחתו מידו, וכו’ “. וכתב הש”ך (סק”ז) בשם המהרי”ק שהתובע נהפך לדיין, ויכול לדון את הנתבע ולקחת את גזילתו. וכן כתב הש”ך בתקפו כהן ס’ קי”ג כיון דעבד אינש דינא לנפשיה, הרי זה כאילו דנו לו הדיינים, וכאילו הוא הדיין.

ב. עביד אינש דינא לנפשיה – על ידי שליח
הרמ”א (חו”מ ד א) מביא בשם תרומת הדשן: “ודוקא הוא בעצמו יכול למעבד דינא לנפשיה, אבל אסור לעשות על ידי עכו”ם”. וכך מביא הסמ”ע (כו סק”א).
וכתב התומים (כו סק”ה) “וכתב הכה”ן בשם הרש”ך היינו לדון בפני גויים, אבל אם יש לו פסק דין מבית דין ישראל, יכול לכופו על ידי עכו”ם לקיים הפסק דין”… ועיין שם שהתומים נשאר בזה בצ”ע.
והנה, במקרה שאדם התובע מחברו לקיים פסק דין של בית הדין וחברו מסרב, יכול התובע לפנות לחברת גביה מדין שלוחו של אדם כמותו, וכמו שהוא יכול לתפוס את חובו המגיע לו, גם יכול לשלוח שליח לתפוס את חובו. ומה שמצינו דיון באחרונים זה בשליח שאינו יהודי, אבל בשליח יהודי מוכח שיכול לשלוח שליח לקחת את כספו המגיע לו.

ג. חברת הגביה החובלת ומכה את החייב
השו”ע (חו”מ ד א) פוסק: “ואם האחר עומד כנגדו יכול להכותו עד שיניחנו”. ובספר נתיבות המשפט מפרש, שמותר להכותו רק במקום שיש לו הפסד מוכח כמו בכסף או חפצים ויש חשש שיחביא אותם או יבריח אותם, אבל במקום שאין הפסד אסור להכותו.
ורעק”א בחידושיו כתב שיכול להכותו דוקא אם רוצה להציל את עצמו מיד התוקף. ומצינו דוגמא נוספת להיתר הכאה וחבלה. השו”ע (חו”מ תכא ו) מביא את דעת הרמ”א (בשם המרדכי בפרק המניח) מי שיש לו משרת וחושש שיגנוב לו, יכול להוציאו קודם זמן השכירות ואם אינו רוצה יכול להכותו עד שיצא. ובמרדכי כתב “כיון שחושש מגניבה” אם כן, במקום שיש חשש סביר שאדם יגנוב ממנו, מותר לו לסלקו ממנו במכות.
וכן דוגמא נוספת להיתר הכאה: הטור (חו”מ תכא) פוסק “וכן הדין באדם הרואה חברו מכה את אביו או בנו או אחיו והרואה היכה המכה להציל את קרובו שפטור, וכן אם רואה אחד מישראל מכה את רעהו ואינו יכול להצילו אם לא שיכה המכה, אף על פי שאינו מכהו מכת נפש יכול להכות למכה כדי לאפרושי מאיסורא” והשו”ע (חו”מ תכא יג) לא חילק בין מכה קרובו למכה שאר אדם מישראל, אלא כל אדם הרואה אחד מישראל מכה חברו יכול להכותו כדי לאפרושי מאיסורא. וכתב הסמ”ע (ס”ק כ”ח) שיש חילוק בין קרוביו לשאר אדם, כי בקרוביו אפילו אינו רגיל פעמים אחרות להציל המוכה כיוון שקרובו הוא, מותר. ועיי”ש ט”ז שחילק חילוק אחר.

סיכום הדברים:

מותר לאדם להכות את חברו אם יגרם לרכושו הפסד מיידי או שרוצה להציל את עצמו או חושש מאדם הקרוב אליו שיגנבהו, או להפריש את חברו מאיסור הכאה. אבל באדם השולח חברת גביה לגבות את חובו ע”י מכות וחבלות, כיון שאין לו הפסד מיידי וכן אין הצלה עצמית מידי החייב, וכן אין חשש שהחייב יפסיד את ממונו, וכן אין פה להפריש מאיסור הכאה, אין היתר להכות ולחבול את חברו.

ד. חברת גביה המזיקה את רכושו של החייב
כתב השו”ע (חו”מ שפג ב): “שור שעלה על גב שור להורגו… ובא בעל התחתון ושמט את שורו להצילו, ונפל עליון ומת. הרי זה פטור…”. וכתב הסמ”ע (סק”ד) “אפילו הכי בכה”ג עביד אינש דינא לנפשיה להציל את שלו”.
מוכח שאם לא היה יכול להציל את שלו באופן אחר אלא ע”י הריגת העליון, פטור. אבל אם יכול להציל את שלו מבלי להזיק את חברו, חייב.
וכתב בשו”ע הרב (נזקי ממון ה) שאם יכול למעט הנזק על ידי טורח, חייב לעשות כן מדין השבת אבידה. ואם לא עשה כך פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים. והביא בספר פתחי חושן (נזיקין יב כג הערה נז) שדווקא הניזק יכול לשמוט השור, אבל אדם אחר אסור להזיק אפילו ממון המזיק ממש.

סיכום הדברים:

אם מדובר שהחייב חייב כסף, אסור לחברת גביה לשבור ולהרוס את רכושו כדי שישלם את הכסף, כי אפשר לעשות בדרך אחרת (ע”י הוצאה לפועל), ופה שחברת הגביה מקבלת תשלום נחשבת חברת הגביה לא כניזק אלא כאדם אחר. ובמיוחד שהדבר הנ”ל אסור ע”פ חוק המדינה, ודינא דמלכותא דינא (אולי אם כל הכסף נמצא בתוך כספת ורוצה לקחת את הכספת, ולפרוץ לתוכה כדי להוציא את הכסף, אולי מותר לפרוץ את הכספת כדי להוציא את הכסף).

ה. מעצר החייב על ידי בית הדין
הרמ”א (חו”מ צז טו) כתב “אבל אם יש לו ואינו רוצה לשלם ב”ד חובשין אותו ומכין אותו עד שתצא נפשו וכופין אותו לשלם”.
מביא הפת”ש (סק”ו) בשם הפלפולא חריפתא “מכאן נ”ל ראיה שראוי לתקן תקנות לפריעת בעל חוב מה שהוא שלא מן הדין כמו לתפוס גופו בתפיסה וכיוצא בזה…
וכתב התומים (צז סקי”ג) “ובזמננו פשוט המנהג שחובשין ללוה כשאין לו לשלם ואין מוחה ואולי הכל בחזקת שמבריחין נכסים וצ”ע”.
זהו באדם החשוד שהבריח את נכסיו וטוען שאין לו. אבל אדם נאמן, שכל ימיו הוחזק שנשא ונתן באמונה ועכשיו טוען שירד מנכסיו ואין לו לשלם, אין לאוסרו על כך. כך מובא בתשובות המהרשד”ם (חו”מ שצ) שעל הנתבע להישבע שכך הוא, שאין לו, וכשיהיה לו יפרע.
כמובן עונש של מאסר לחייב ממון זהו דוקא על ידי בית דין שיש להם סמכות לכך. ולא ע”י אדם פרטי או חברת גביה הנשלחת ע”י אדם פרטי.

(בבירור שנעשה עם עורכי דין הובהר שחברות גביה שאינן נוהגות באלימות או באיומים אלא רק בהופעתן מפחידות את החייב, אין מניעה חוקית לפעילותן. זאת ועוד, חלקן נעזרות בעורך דין שנלווה אליהם כדי שיהיה ברור שאינן עוברות על החוק).

סיכום:

1. אדם שרוצה לגבות את חובו באמצעות חברת גביה או חברה לנכיון צ’קים, יכול לשלוח חברת גביה שתגבה את הכסף במקומו.

2. אין לפנות לחברות גביה הגובות את הכסף על ידי אלימות ומכות או ע”י גרימת נזק לרכושו של החייב.

3. יש סמכות לבית דין לאסור את החייב בבית הסוהר או להורות לרשויות המוסמכות לעשות כך, אבל אין רשות לאדם פרטי לעשות כך.