פת הבאה בכיסנין
יש, ואף שגרעיני הדגן נטחנו- נעשו עסה ונאפו. על כל פנים אין ברכתם המוציא אלא בורא מיני מזונות. ברכת המוציא נאמרת על פת שנאפתה ועשויה בצורה כזו שקובעים עליה סעודה.
אולם, יש שאף שזו עסה שנאפתה, אין דרך בני אדם לקבוע עליהם סעודה, ועל כן ברכתם בורא מיני מזונות.
אולם, במידה וכן יקבע עליהם סעודה תהא ברכתם המוציא. ויתכן גם שתחילה לא חשב לקבוע עליה סעודה ובירך בורא מיני מזונות ואחר כך נמלך וקבע עליה סעודה, עדיין יברך ברכת המזון.
בהגדרת פת הבאה בכיסנין נחלקו הראשונים ויש מספר דעות:
1. המאפה הוא ככיס שממלאים אותו בדבש אגוזים וכדומה.
2. הכוונה עיסה שעירב בה דבש או שמן וחלב ואפה אותה.ונחלקו בזה האחרונים: המחבר סובר שכל שניכר טעם תערובת מי הפירות בעיסה, היא נקראת הבאה בכסנין. הרמ”א לעומתו סובר, דווקא כשיש בה הרבה תבלין או מי פירות שטעמם גובר על טעם הקמח.
3. פת, בין מתובלת בין שאינה מתובלת שנאפית עד שנעשית כעכים קשים יבשים שכוססים אותם.
כיוון שנחלקו הדעות וספק ברכות להקל, נפסק כי יש לחוש לשלושת השיטות ולברך עליהם בורא מיני מזונות ולאחריהם מעין שלש, אלא אם כן יקבע עליהן סעודה.
לגבי השיטה הראשונה המדברת על כיס ממולא, כל זה, כאשר המילוי הוא מתוך שאינו בא לקביעת סעודה אלא כקינוח הסעודה, אז הברכה בורא מיני מזונות. אולם, כאשר המילוי הוא מבשר או דגים ושאר דברים שקובעים עליהם סעודה נחלקו בדבר:
המחבר, הרמ”א ורוב הפוסקים סוברים, שבזה הברכה היא המוציא וברכת המזון. אך יש שחלקו וסברו שאף בזה הברכה בורא מיני מזונות ומעין שלוש אלא אם כן יקבע עליהם סעודה.
כיוון שהדבר שנוי במחלוקת, יש לברך בורא מיני מזונות מספק, אך ראוי לאוכלם רק בסעודה שברכו עליה בהתחלה על לחם רגיל המוציא.
אמנם, כאשר ניכר מצורתם שעשויים לאכילת תענוג ולא לשביעה ברכתם בורא מיני מזונות. ולכן, בורקס ממולא בתפוחי אדמה או גבינה, ברכתו בורא מיני מזונות כפת הבאה בכיסנין.
אותם מיני מאפה שמוגשים כחטיפים לפני שמחות, אף במילוי קשה, ניכר שהם עשויים לתענוג וברכתם בורא מיני מזונות.
דיון נוסף שיש הוא בשיטה השלישית, המדברת על מאפה שהוא קשה וכסיס, נחלקו מה דין מצה.
בפסח שזוהי הפת הנאכלת, ודאי ברכתה המוציא. אך בכל ימות השנה מנהג בני ספרד לברך עליה המוציא כיוון שאינן קשות כל כך ואף נעשו לשביעה ולא לתענוג.
אמנם במציות קטנות שעשויות למאכל עראי, הסכימו הפוסקים שהברכה תהא בורא מיני מזונות.
מקורות: שו”ע או”ח סימן קס”ח, סעיף ו – ז, י”ז, ספר פתחי הלכה (ברכות).