קבלת תרומה מאישה ללא ברור על מקורה

הרב שלמה פישמן

שאלה
אשה המתקשרת לועד הרבנים ורוצה לתרום סכום נכבד, האם צריכים לברר את מצבה האישי והכספי לפני שנוטלים ממנה צדקה?

תשובה
א. ב”ק קי”ט. תניא גבאי צדקה לוקחין מהן דבר מועט (שאין הבעל מקפיד) אבל לא דבר מרובה, ופירשו הרמב”ם והטור מפני שחזקתו גזול או גנוב מאחרים (פי’ דמה שקנתה אשה קנה בעלה), וכמה הוא דבר מועט, הכל לפי עושר הבעלים ועניותן.
(ובספורנו שמות ל”ה, כ”ב, ובמשך חכמה ריש פרשת תרומה, סמכו דבר זה מקראי עיי”ש).
וכן נפסק בשו”ע סי’ רמ”ח סעי’ ד’ וסיים ה”מ בסתמא אבל אם הבעל מוחה אפי’ כ”ש אסור לקבל מהם.
ומשמע מלשונו שאי”צ לברר אם הבעל מוחה, אלא שאם שמענוהו מוחה אזי אסור לקבל מהם.

ובספר דרך אמונה להגרח”ק קנייבסקי שליט”א פ”ז ממתנ”ע ס”ק צ”ד מביא מהרדב”ז שאין לקבל מנשים כ”ז שאין יודע אי הוי דבר מועט להאשה הנודבת משום דהוי ספק גזל.

מיהו נראה דמ”מ אי”צ לברר מצבה הפרטי אלא די לברר מקום מגוריה, ואם זוהי שכונה אמידה אפשר לתלות שהיא מן הרוב. דהנה בב”ק שם מייתי עובדא מרבינא דאיקלע לבי מחוזא וכו’ ואמר “הני לבני מחוזא דבר מועט הוא” וקרוב לומר שאף במחוזא שהיו הרבה עשירים מ”מ מסתברא שהיו עניים ביניהם ואעפ”כ קיבל רבינא מהם בהסתמכו על הרוב. למדנו מזה שאי”צ לברר את מצב המשפחה הפרטי אלא די באומדנא של רוב אנשי מקומה.

ב. ועי’ פתחי תשובה יור”ד שם סק”ג שמביא מן הנוב”י שאם אמרה שהיא עושה כן בשליחות בעלה שרי לקבל מהם אף דבר מרובה.
ועל גן האידנא שסתם נשים שלנו חשיבי כנושאת ונותנת בתוך הבית כמש”כ הרמ”א חו”מ סי’ ס”ב א”כ הויא כשלוחת הבעל, כ”כ מהרש”ל ביש”ש בב”ק שם בשם הראב”ן הביאו בהגהות יד אברהם ובערוה”ש יו”ד סי’ רמ”ח.
וביותר שרוב החשבונות בנק רשומים בשם הבעל והאשה א”כ חשיב כממון דילה ג”כ ושוב אינו בחזקת גנוב או גזול.
ועוד יש להוסיף דעות הפוסקים דאשה העוסקת במסחר הוי ממון דילה ולא של בעלה כמובא במל”מ פכ”א מהל’ אישות הל’ א’, ובמקום מצות צדקה כבר כתב בערוה”ש הנ”ל שיש לסמוך ע”ז.

ג. על כן, כיון שרוב הנשים היום עובדות ובדרך כלל יש חשבון בנק משותף לבני הזוג חשיב כממון דילה או לכה”פ כשליח הבעל ואפשר לסמוך על רוב זה ולא חשיב ספק גזל אף לפי הרדב”ז.
ואי”צ לברר אפי’ מקום מגוריה כדכתבנו לעיל סוס”ק א’, כיון שזה הוא רק להצד שאינה שליח הבעל או שותפה בממון, אבל בזמנינו עפ”י רוב אי”ז ממון הבעל בלחוד.