קניית חמץ שעבר עליו הפסח

שאלה:

האם יש לחוש בקניית מוצרי חמץ אחרי הפסח ל”חמץ שעבר עליו הפסח”?

תשובה:

נפסק להלכה כי חמץ שעבר עליו הפסח נאסר בהנאה מדרבנן. סיבת האיסור, קנס שקנסו את המשייר חמצו בפסח ועבר עליו משום “בל יראה ובל ימצא”. ואפילו אם ביטל חמצו לפני הפסח, וממילא לא עבר בבל יראה ובל ימצא, אסרוהו בהנאה, פן יניח אדם חמצו בפסח, ואחר פסח יאמר שהפקירו. מסיבה זו לא הסתפקו חכמים בביטול חמץ שעוזר מדין תורה והצריכו גם ביעורו מהעולם.
אמנם, בחמץ של נכרי, אפילו הישראל שומרו בביתו אך במקום מיוחד שאותו הוא משכיר לגוי, אין איסור הנאה באם קונה מהגוי את החמץ לאחר הפסח.
בתחילה לא השתמשו במוצא זה של מכירת חמץ, אלא ביערוהו לפני הפסח, אלא אם כן היו נסיבות מיוחדות, כגון, יהודי שנמצא בספינה עם גויים ואם יבער את חמצו לא יהיה לו מה לאכול אחרי הפסח, ועל כן מכרו לגוי קודם הפסח, ואחר כך קנה ממנו בחזרה והותר בהנאה ובאכילה.
במשך הדורות בהם יהודים עסקו בעסקים גדולים של חמץ וכל ביעור חמץ זה היה מביאם לפשיטת רגל, החלו בשימוש נרחב המכירת החמץ לגוי. אין אנו מוכרים בעצמנו אלא המכירה נעשית על-ידי רב העיר שבקי בפרטי הדינים. אך כאמור מכירה זו איננה הכרחית לאדם בודד שיכול לכוון שלא יבוא לו חמץ רב קודם הפסח, כך שאף מה שישאר בידו יבער ולא יפסיד הרבה. סיבת המכירה כן תקיפה וקיימת לבעלי עסקים גדולים, בחנויות ועוד, שחמץ רב ברשותם.
בספר מעשה רב להגר”א (הלכות פסח אות קע”ז) מובא, שאין לקנות מהשוק מה שאופים מקמח של ישראל וכן מיין שרף של ישראל, כיוון שהמכירה גרועה, ועל כן יקנה רק משל גוי או מאפיה של ישראל מקמח שלא נשטף בהיותו גרעינים. על פי זה החלה בשנים האחרונות החומרא, שאין קונים רק ממה שנאפה אחר הפסח בקמח כשר לפסח, וכן מצוין על הסחורה.
אולם נראה שיש הבדל בין הגר”א שחי בוילנא בה יש גויים רבים שהם יקנו את הסחורה שישראל מכר קודם הפסח לגוי וקנאו אחר הפסח, וממילא לא יפסיד, אז יכול הישראל להחמיר על עצמו.
אבל כאן בארץ ישראל, שב”ה הרוב יהודים הם, יכולים בעלי העסק להפסיד הפסד גדול באם לא יקנו מהם מה שנמכר קודם הפסח, או שהתוצרת תמכר לאנשים שאינם שומרי תורה ומצוות וכאילו אין הם יהודים ח”ו.
לכן נראה כי יש להקפיד לקנות (אם אפשר אפילו מוצרים שאינם חמץ) רק בחנויות שיש בידם אישור מכירת חמץ מגוף רבני מוסמך ובתוקף לשנה זו, ואז אפשר לקנות ואין צורך להקפיד דווקא על אפיה שלאחר הפסח בקמח כשר לפסח.

מקורות: שו”ע או”ח סמן תמ”ח סעיף ג’, ה’, משנה ברורה וערוך השולחן.