שהחיינו על פרי חדש

שאלה:

האם צריך לברך שהחיינו על פרי חדש, ומתי מברכים?

תשובה:

לעצם ברכת שהחיינו על פרות מובא בגמרא, שברכה זו של החיינו היא רשות, והברכה בשלשה רגלים היא חובה. אך מביא בערוך השולחן שברכת שהחיינו על פרות קבלוה כחובה וכולם נזהרים בה.
ובירושלמי מובא שהיה אדם שצמצם בהוצאותיו כדי לקנות פרי חדש, ומי שיכל לאכול ולא אכל עתיד לתן על כך דין וחשבון.

נהגו לברך בזמן האכילה. בעקרון, עצם ברכת שהחיינו על הפרי, היא כאשר רואים אותו על העץ או ביד חברו. כי עיקר ברכת שהחיינו על פרי היא של שמחת הלב על צמיחת פרי חדש. כיון שאפילו אם יש מי שאינו שמח בראיה כולם שמחים באכילה שישנה הנאת הגוף. אלא שבברכה על הראיה צריך לדעת מתי נגמר הפרי, כי המברך קודם הגמר צריך לברך שוב עם גמר הפרי. ולכן נהגו לברך באכילה שאז ברור שיש חובה. אמנם אומר הרמ”א שמי שבירך על הראיה לא הפסיד.

אם אכל בלא לברך שהחיינו שוב אינו מברך אחר כך על אכילה שניה של הפרי.

במינים שונים של פרות, אם אוכלם בנפרד מברך שהחיינו על כל פרי ופרי, אך באוכלם יחד מברך שהחיינו על אחד ופוטר את השאר. הגדרת מינים שונים, נחלקו בה הפוסקים, האם ללכת לפי הטעם, כתאנים שחורות ותאנים לבנות. אך המנהג לברך על כל מין כולל בפני עצמו, אף שבפרטיו ישנם תתי מין כצבע שונה, טעם שונה וכו’. ועל כן בתפוחים, יברך שהחיינו פעם אחת, אף שישנם מינים שונים בעלי שם שונה, כיונתן או גרנד. וטעמים שונים כמתוק חמוץ.

לעניין ברכת הפרי (עץ או אדמה) ושהחיינו. יש שסברו שיש לברך קודם ברכת הפרי שהיא תדירה ואחר כך ברכת שהחיינו שאינה תדירה. ויש שסברו שצריך להקדים שהחיינו כיון שבעצם היא על בראיה, בעוד שברכת הפרי אינה אלא רק על האכילה, ועוד כדי שלא יהא הפסק בין ברכת הפרי לאכילתו. וערוך השולחן כותב שכן הוא נוהג למעשה. אמנם מביא במשנה ברורה שמי שבירך ברכת הפרי ואחר כך שהחיינו אין זה נחשב הפסק בדיעבד.

מה נחשב פרי חדש?
פרי שמתחדש משנה לשנה הוא פרי חדש שמברכים עליו שהחיינו. אך פרי שנמצא כל השנה, אפילו אם האוכל עכשיו לא אכל ממנו זמן רב כיון שאחרים אוכלים אותו כל הזמן אין מברכים שהחיינו על אכילתו. ולכן אין מברכים שהחיינו על עופות או דגים, אפילו שזה האוכל לא אכלם זמן רב.
וכתב ברמ”א כי דבר שאין לו זמן קבוע אין מברכים עליו שהחיינו, ולכן אין מברכים על ירק חדש כיון שעומד כל שנה בקרקע. ולפי זה ירק שמתחדש מפעם לפעם באם הוא ירק חשוב, מברכים עליו שהחיינו.
כיום ישנם גדולים שגדלים כל השנה אף שפעם היו גדלים רק פעם בשנה. ולכן אין לברך כיום שהחיינו על עגבניות פלפלים ומלפפונים כיון שהם מצויים כל השנה.
פירות שגדלים רק פעם או פעמים בשנה, אך נשמרים בקירור וכדומה ולכן הם מצויים כל השנה. דן בדבר באגרות משה, והסיק שאפשר לברך עליהם שהחיינו. אמנם מי שלא יברך ובפרט שכל הברכה היא רק רשות יכול לנהוג כך.

לסכום:

מברכים על פירות שהחיינו:
א. באכילה.
ב. אם אכל ולא ברך שוב לא יברך.
ג. במינים שונים מברך על כל מין בפני עצמו, ואם אוכלם יחד אחד פוטר את כולם. אך מין אחד אף שיש בו פרטים שונים כתפוחים מתוקים וחמוצים נחשבים כמין אחד.
ד. עדיף לברך שהחיינו ואחר כך ברכת הפרי.
ה. רק פרי שמתחדש מפעם לפעם מברכים עליו שהחיינו (ואפילו מצוי בשוק בגלל קרור נחשב מתחדש).

מקורות: ערובין מ: או”ח סימן רכ”ה, משנה ברורה וערוך השולחן, אג”מ או”ח ח”ד סימן ל”ד.