שילם במחיר מלא בזמן “מבצע” לבחורי ישיבה

שאלה:

חנות חליפות שיצאה במחירי מבצע למי שיציג את עצמו כבחור ישיבה (ומי שמציג את עצמו כך, המחיר מוזל בצורה משמעותית), וקנה שם בחור ישיבה חליפה ולא הציג את עצמו כך כי לא ידע על המבצע, וכמובן לא קיבל את ההנחה על החליפה. האם יכול לטעון טענת אונאה במחיר? (ואם ההנאה היא יותר משתות, אז בטל המקח)

תשובה:

אין כאן טענת אונאה מצד הלוקח, כיון שבסופו של דבר נמכרה החליפה במחיר השוק, והוא המחיר הסביר הנהוג בשוק, וא”כ אין פה טענת אונאה.

מקורות:

עיין מסכת קידושין דף מ”ב ע”ב: “אמר רב נחמן פחות משתות נקנה מקח. יתר על שתות בטל מקח. ‘שתות קנה ומחזיר הונאה'”. ועיין שו”ע חו”מ סימן רכ”ז. ובדף ח’ ע”א: “לעולם דלא שוי וכגון דקביל כהן עילויה כי הא דרב כהנא שקיל סודרא מבי פדיון הבן, אמר ליה לדידי חזי לי חמש סלעים…”המונח מהסוגיא הנ”ל שרב כהנא קיבל סודר שלא היה שוה חמשה סלעים לפדיון הבן ואמר שלעצמו שוה הסודר כחמשה סלעים.

וכתב ע”ז הריטב”א: “שמעינן מהכא שהמוכר חפץ לחבירו בשית ובשוק לא שוה אלא חמשה, אי להאי לוקח שוה שיתא אין בו משום אונאה דבתר דידיה אזלינן כי היכי דחשבינן לי הכא שוה חמשה סלעים. מיהו בשוה לזבינא שיתא כי אורחיה. אבל אי לדידיה לא שוה אלא מפני שהוא דחוק בדבר. הא ודאי קציצה מתוך הדחק לא שמיה קציצה ואפילו נתן לו הדמים חוזר וגובה אותם ממנו”.

המתבאר מדברי הריטב”א שמוכר המוכר לאדם חפץ השוה חמשה שקלים בששה שקלים אם לקונה חשוב ושוה אותו חפץ ששה שקלים, אין בכך אונאה, כיון שלקונה החפץ שוה ששה שקלים. אבל אם אותו קונה דחוק וזקוק מאוד לחפץ זה כרגע (כמו חתן העומד לפני החופה וזקוק לעניבה, ומוכן לשלם יותר ממחירה) הוי ודאי אונאה והוי קציצה מתוך הדחק.
לכאורה אם נגדיר בחור ישיבה כקונה שנזקקים ודחוקים מאוד לחליפות לכאורה לפי דברי הריטב”א הנ”ל יש כאן דין אונאה והוי קציצה ע”י הדחק.

אלא יש לדחות שאין בחרי ישיבה נזקקים ודחוקים לחליפות יותר משאר בני אדם. אלא כדי לעודדם לקנות בחנות זו יש הנחה משמעותית על החליפות, אבל שווי החליפות באמת כמחירם הרגיל בשוק, ואותו בחור ישיבה שקנה במחיר הרגיל באותה שעה היה שוה לו לקנות במחיר הרגיל, ולכן אין כאן דין אונאה.

ועיין עוד בספר קצות החושן סימן רכ”ז סעיף א’: דהקשה על הריטב”א האלה וכתב “והנה מ”ש דהיכא דשוה להאי לוקח שיתא אזלין בתר דידיה, קשה מהא דקי”ל (ב”מ נ”ו ע”ב) דאפילו במרגליות ושאר דברים שאדם רוצה לזווגן לו יש לו הונאה. ומשמע דאפילו הלוקח גופיה צריך לו…”

ועיין בספר מחנה אפרים (הלכות מכירה, דיני אונאה, סימן כ’) שהביא את דברי הריטב”א וכתב ע”ז: “אבל בריש פרק איזהו נשך אמרו מה לאונאה שכן דרך מקח וממכר ופ’ רש”י ז”ל ויש בני אדם שצריכים לחפץ וקונים אותו ביותר משוויו, נראה דאפילו באיניש דיקירי מאני עליה יש בו דין אונאה כל כמה דלא ידע, וההיא דקדושין אינה ראיה, דהתם שאני בסבר וקביל, אבל כשלא ידע אפילו אם הוא רגיל להתייקר בכלים כאלו בכך וכך דמים, מכל מקום השתא מיהא לא ידע וסביר שבשויו הוא ליקח…” משמע שסובר שמה שאמר הריטב”א שאם לוקח חפץ ששוה חמשה בששה, ולדידיה זה שוה ששה, שאין בו משום אונאה, זה דוקא אם ידע הלוקח את המחיר ושילם יותר כי לו כך שוה החפץ. אבל אם לא ידע את המחיר האמיתי וחשב שזה המחיר אז יש בו דין אונאה. א”כ לפי דברי המחנה אפרים צ”ע דהרי בחור הישיבה לא ידע שיש הנחה לבחורי ישיבה, וא”כ לא סבר וקיבל. ולכן לפ”ז אולי כן שייך במקרה הנ”ל דין אונאה וצ”ע.