תוספת שכר לאחר תחילת העבודה

הרב אלעד עלי שליט”א,
חבר בבית המדרש ב”אריאל”

שאלה:

שרברב נשכר לבצע החלפה של כל הצנרת בבית. לפני תחילת העבודה סוכם מחיר העבודה מתחילתה ועד סיומה. לאחר שהתחיל בעבודה רוצה השרברב להעלות את מחיר העבודה משתי סיבות: א. לאחר פתיחת הרצפה התברר שהצנרת המוחלפת היא מסוג ישן ולהחליף אותה נדרש זמן עבודה רב יותר. ב. התברר לשרברב רק עכשיו ששכרו של הפועל שעוזר לו (שהוא חלק מחישוב השכר שהוא מקבל מבעל הבית ) גבוה ממה שחשב, וכשכר הגבוה הנ”ל מקובל בשוק העבודה, וזה בלי קשר לסוג העבודה החדשה שהתגלתה. מטענות בעל הבית עולה שהוא מסכים שהעובדות הם כפי שטוען השרברב, אבל טוען שהוא לא צריך לשלם עבור הטעויות בחישוב שעשה השרברב.

תשובה:

כעקרון סיכום השכר ותנאי העבודה מחייבים את הפועל ובעל הבית ואי אפשר לשנות אותם אחרי תחילת העבודה. עם זאת בנידון דידן יש לדון שהפועל יוכל לדרוש תוספת שכר משתי סיבות:
דין חזרה, דין אונאה או מקח טעות.
דין חזרה
חזרת פועל:
השו”ע פוסק שפועל שכיר יכול לחזור בו אפילו באמצע היום ואילו פועל קבלן אינו יכול לחזור בו ואם חוזר בו ידו על התחתונה.
בהגדרת שכיר וקבלן נחלקו הפוסקים:
א. מדברי הסמ”ע משמע ששכיר משועבד לעשות מלאכה בזמן מסויים וקבלן עושה את המלאכה בזמן שרוצה. וכ”כ בהגהות חכמת שלמה וכ”כ בשו”ת חקרי לב לעניין חזן שהווי כשכיר היות ומשועבד לשעות מסוימות. ועיין בפתחי חושן שאם נאמר שקבלן אין לו כלל הגבלת זמן בטל דין קבלנות אלא הכוונה שאינו מחוייב לעבודה לפי זמנים מוגדרים והכל לפי ראות עיני ביה”ד.
ב. מדברי הרמ”א שכתב שמלמד המשכיר את עצמו ללמד שנה וכו’ דינו כשכיר ומלמד המשכיר עצמו ללמד ספר או חצי ספר דינו כקבלן עולה שההבדל בין שכיר לקבלן הוא אופן חישוב השכר, שכיר מקבל את שכרו על פי שעות העבודה וקבלן מקבל את שכרו עפ”י העבודה שעושה. וכן משמע בשו”ת הרשב”ש שכתב שחזן דינו כקבלן, משמע שהעיקר הוא עפ”י מה מחושב שכרו.
וע”ע פתחי חושן פרק יא הערה יא וספר משפט הפועלים פרק א הלכה ז,ח בכל זה.
נידון דידן נראה שמוגדר כקבלן לשתי השיטות היות ושכרו נקבע עפ”י העבודה ולא עפ”י שעות העבודה, ועוד שהזמן בו יעבוד תלוי בו (למרות שיש התחייבות על סיום העבודה עד לזמן מסויים).
בערוך השולחן הסביר שמש”כ שפועל קבלן אינו יכול לחזור בו אין הכוונה שאסור לו לחזור בו ואפשר לכופו לעשות את העבודה, אלא שבניגוד לפועל שכיר שאם חוזר בו ידו על העליונה פועל קבלן שחוזר בו ידו על התחתונה.

גדר ידו על התחתונה
השו”ע מסביר שידו על התחתונה הכוונה שבעל הבית יכול לנכות לפועל משכרו המגיע לו עבור מה שעשה כבר את מה שעולה לשלם עבור השלמת המלאכה. לדוגמא: אם עשיית כל המלאכה עולה 1000 ₪ ועבור מה שנעשה מגיע לפועל 200 ₪ והשלמת המלאכה ע”י פועל אחר עולה 900 ₪ יקבל הפועל הראשון (כשידו על התחתונה) 100 ₪. ויתכן שאף יפסיד את כל שכרו כאשר השלמת המלאכה תעלה ככל שכרו (בדוגמא לעיל 1000 ₪) אבל הפועל לא יתחייב לשלם מכיסו את השלמת המלאכה אם היא תעלה יותר משכרו (כגון שהשלמתה תעלה 1100 ש”ח) וכה”ג יפסיד את שכרו ולא יותר.

קבלן שעשו עמו קניין
הש”ך כתב שכל האמור הוא במקרה בו לא נעשה קניין אלא הקבלן רק התחיל במלאכתו, אבל אם נעשה קניין סודר או שמשך בעל הבית כלי אומנתו של הקבלן, הקבלן אינו יכול לחזור בו אפילו אם רוצה שידו תהיה על התחתונה ובי”ד יכפו עליו לסיים מלאכתו.
נתה”מ הוסיף על דברי הש”ך שלא רק קניין סודר מועיל אלא גם נתינת מעות (אפילו פרוטה) או שטר הווי קניין בפועל ואין הקבלן יכול לחזור בו כלל.
ואם לא ניתן לכפות עליו לסיים את מלאכתו י”א שצריך לשלם עבור השלמת המלאכה אפילו יותר משכרו (ולא כמו קבלן רגיל שידו על התחתונה), וע”ע פתחי חושן הל’ שכירות פרק יא הערה יט.

שינוי שכר:
ערוך השולחן כתב לעניין שינוי שכר, דבר זה צריך הסכמת שני הצדדים, וחילק בין מקרה בו הפועל יכול לחזור בו ללא הפסד, אם דרשו תוספת מבעל הבית ואמר להם לכו ועשו מלאכתכם התחייב על התוספת, לבין מקרה בו אם הפועל יחזור בו יפסיד, צריך הסכמה מפורשת של בעל הבית להוסיף להם על שכרם כדי שיתחייב בכך.
סיכום: בדרך כלל שינוי שכר הפועל צריך הסכמת שני הצדדים. פועל קבלן יכול לחזור בו מהמלאכה אלא שידו על התחתונה ומנכים לו משכרו את מה שעולה לסיים את מלאכה. ואם נעשה קניין אינו יכול לחזור בו כלל.
כל האמור כאשר הפועל רוצה לחזור בו או לשנות את שכרו ללא טענה, בנידון דידן לפועל יש שתי טענות שהן הגורם לדרישה לשינוי בשכר.
כדי להבין את ההבדל בין שתי הטענות נקדים ונאמר שיש שני סוגים של טענות היכולות לבטל את המקח או לשנות את תנאיו: טענת אונאה וטענת מקח טעות.
ההבדל בין אונאה למקח טעות הוא שבאונאה ידוע מה קונים אלא שהוסיפו או הפחיתו מהמחיר המקובל בשוק , ואילו מקח טעות הוא לא הפרשי מחיר אלא קניין של חפץ שלא רצו לקנות או בגלל שיש בחפץ מום או שקבלו חפץ אחר ולא מה שסוכם עליו .
לפי זה טענת השרברב שהמציאות שונה ממה שחשב וסוג הצנרת מצריך עבודה מורכבת יותר הווי מקח טעות, וטענתו ששכר הפועל העוזר לו נמוך מהמקובל בשוק היא טענת אונאה.

הטענה הראשונה – דין מקח טעות
כמש”כ לעיל היות והווי טעות במציאות ולא טעות במחיר יש לדון מדין מקח טעות שבו המקח בטל גם בקבלן ובקרקע , וכ”כ בפתחי חושן : “אם היתה טעות במציאות, כגון שנמצא במהלך העבודה דברים שלא היה יכול להעלות על הדעת, לכאורה הווי מקח טעות.” ולפי זה הפועל יוכל לחזור בו בשני תנאים:
א. אם לא היה יכול להעלות על דעתו שהמציאות שונה ממה שחשב, ואם היה יכול להעלות על דעתו היה עליו להתנות מראש ומדלא התנה הפסיד.
ב. ובתנאי שהודיע מיד עם גילוי המציאות, ואם המשיך בעבודה ולא הודיע מחל ואינו יכול לחזור בו או לדרוש הוספה במחיר .

הטענה השניה – דין אונאה
אונאה היא הוספה או הורדה של שישית ומעלה מהמחיר המקובל בשוק לחפץ שנקנה .
לפועל שכיר שהורידו או העלו את מחיר העבודה שלו אין דין אונאה שהיות וקונה אותו לזמן דינו כמו עבד ואין אונאה לעבדים .
בפועל קבלן נחלקו הראשונים: הרמב”ן והרשב”א פסקו שקבלן כמו שכיר אין לו כלל אונאה, הרמב”ם והטור פסקו שיש לו דין אונאה כשעבודתו במטלטלין.
השו”ע פוסק שלפועל קבלן יש דין אונאה אם עושה במטלטלין, ואם עושה בקרקע אין לו דין אונאה, וכדברי הרמב”ם והטור.
עבודת השרברב היא בצנרת (שהיא מטלטלין) המחוברת לקרקע ולכן יש לדון האם הווי כאונאה במטלטלין או כאונאה בקרקע.
השו”ע במקרה דומה פסק : “שכר לזרוע לו קרקע ואמר זרעתי בה זריעה הראוי בה, ובאו עדים שזרע בה פחות מהראוי לה, הרי זה ספק אם יש לו אונאה מפני הזרע, או אם אין לו אונאה מפני הקרקע; לפיכך אין מוציאין מיד הנתבע… ”
בהבנת המקרה כתב המגיד משנה על הרמב”ם (שהוא מקור דין זה) שאיירי בפועל שנשכר לזרוע שדה בזרעים של בעל הבית וקצצו לו עבור העבודה מחיר נמוך או גבוה מהרגיל בשוק, והספק האם אזלינן בתר השדה בה החיטין נזרעו ואין לו אונאה כי אין אונאה לקרקע, או אזלינן בתר הזרעים אותם הוא זורע ויש אונאה.
וכתב נתה”מ שאם האונאה היתה בתשלום עבור השכירות היינו שהעבודה היתה ברורה והטעות בשכר עבורה כה”ג אין ספק שהווי כקבלן בקרקע ואין לו אונאה. ולכן צ”ל שהשו”ע והרמב”ם איירי בפועל שנשכר לזרוע שדה וקצץ לו מחיר כמו שמקובל עבור זריעת שדה זו, אלא שבעל הבית אמר לו לזרוע כמות קטנה מהמקובל בשדה זו וטוען בעל הבית שהשכר שנקצץ הוא עבור כמות גדולה של חיטים שכולם נוהגים לזרוע בשדה כזו ולא עבור הכמות הקטנה שהפועל הנ”ל זרע, והספק האם אזלינן בתר החיטים שהם מטלטלין או בתר השדה בה הם נזרעו.
בפת”ש הביא בשם עמודי אור שמי ששכר קבלן לבנות בית וראה הקבלן שהתאנה במקח שהדין תלוי בספקו של השו”ע אלא שיש לחלק בין העבודה בעצים וכו’ כאשר אינם מחוברים לקרקע (כגון השיוף שלהם וכו’ ) שיש להם אונאה כי הווי ודאי אונאה במטלטלין, לבין האונאה בחיבור לקרקע שבזה הסתפק השו”ע. מדברי העמודי אור עולה שגם באונאה במחיר העבודה, כאשר העבודה היא במחובר לקרקע, מסתפק השו”ע.
נמצא שנחלקו נתה”מ והעמודי אור בדין קבלן שעובד במחובר לקרקע והתאנה בשכרו האם הווי כאונאה בקרקע או שתלוי בספקו של השו”ע.
ולפי זה נידון דידן שהווי קבלן במחובר לקרקע והתאנה בשכרו תלוי במחלוקת הנ”ל.

כיצד נוהגים כשיש אונאה בשכירות פועל
באונאה בשכירות כתב ערוה”ש : אם נעשתה כבר המלאכה החזרת האונאה תהיה ע”י השבת הכסף, ואם לא נעשתה המלאכה בטלה השכירות.

אונאה בדבר שאין לו שער ידוע.
כמש”כ לעיל אונאה מוגדרת כהוספת או הפחתת שתות מהמחיר המקובל בשוק.
במקרה בו השער לא ידוע, דהיינו כאשר ניתן למצא אותו דבר (ובנידון דידן אותה עבודה, בהנחה שאין שינוי באיכות העבודה) במחיר שונה, נחלקו הפוסקים מה דין האונאה:
הב”י כתב שכה”ג אין כלל דין אונאה.
הב”ח והש”ך כתבו שגם כה”ג יש דין אונאה.
ובצורת שומת האונאה במקרה בו השער אינו ידוע עי’ פתחי חושן שי”א שהשער הבינוני הוא הקובע, וי”א שהשער הנמוך והגבוה הם הקובעים.
מכל האמור לעיל עולה שדין אונאה בנידון דידן תלוי במספר מחלוקות האם נידון דידן הוא ודאי כקבלן בקרקע ואין אונאה או שהוא דומה למקרה בו דן השו”ע בסע’ לד, ואם הוא דומה השו”ע נשאר בספק האם דינו כקרקע או מטלטלין, ואם יש שינוי בשער הווי מחלוקת האם כה”ג יש דין אונאה ואם יש דין אונאה צריך לדון עפ”י מה קובעים את האונאה.
ולכן אם נדון מקרה זה מדין אונאה נראה שמספק לא נוכל להוציא מיד המוחזק , ולפי זה אם העבודה כבר נעשתה והפועל דורש תוספת שכר הוא לא יוכל להוציא מיד בעל הבית שמוחזק בממון, ואם העבודה לא נעשתה והפועל דורש לבטל את השכירות (כדברי ערוה”ש שהובאו לעיל) בעל הבית לא יוכל להוציא מיד הפועל שהוא המוחזק .

סיכום: דין חזרה: אם נעשה קניין סודר שטר או כסף אין הפועל יכול לחזור בו וחייב לסיים את מלאכתו במחיר שסוכם מראש. אם לא נעשה קניין הפועל יכול לחזור בו וידו על התחתונה. בכל מקרה שינוי השכר מצריך הסכמה מפורשת של בעל הבית.
דין מקח טעות (טענת סוג הצנרת): אם לא היה יכול להעלות על דעתו שהצנרת מסוג ישן והודיע לבעל הבית מיד עם גילוי הצנרת – יכול לחזור בו מהעבודה אם לא יוסיפו לו במחיר, ואם לא דינו כדין חזרה בכל פועל קבלן.
דין אונאה (טענת שכר הפועל): היות ויש לנו מספר ספיקות האם יש כאן דין אונאה א”א להוציא מיד המוחזק.
למעשה:
מעיקר הדין נראה שהיות והעבודה לא נעשתה הפועל יכול לחזור בו וא”א לכופו להשלים את המלאכה גם אם נעשה קניין כי הוא המוחזק, ולגבי התשלום עבור מה שנעשה ידו על התחתונה. עם זאת היות ונראה ששני הצדדים מעוניינים בהמשך העבודה, היה כדאי להגיע לפשרה בין בעל הבית לשרברב כך שהשרברב ישלים את העבודה כשהתוספת עבור הפועל לא תשולם (כדין אונאה בקרקע שכך דעת רוב הפוסקים), והתוספת עבור סוג הצנרת תשולם (כדין מקח טעות).