הרב הנזיר זצ”ל גדל שהה כשנה וחצי אצל סבו הרב זכריה מנדל כ”ץ רבה של העיירה ראדין, בהיותו בן תשע. שם נחקקה בלבו דמותו של החפץ חיים. אומנם, עוד בהיותו ילד רך בשנים הגיע לבקר בעיירת מגוריו החפץ חיים ומפאת ההמון הרב, הילד הקטן הצליח לראות רק את “קצה הקסקט” של החפץ חיים, אך אמר הרב הנזיר כי זה לבד מספיק לכל החיים….

בהיתו בחור למד בין השנים התרס”ג-התרס”ד בישיבת “החפץ חיים” בראדין עד לפטירת דודותו ונהנה משיחות המוסר של חתנו של הח”ח ר’ הירש לוינסון ז”ל . וכך כתב הרב הנזיר ביומניו:

“ברדין בישיבת ה’חפץ חיים’ אני יושב ומתמיד בגירסא בקול, ומעיין בספרי חידושים, כמו ‘מנחת חינוך’ ו’אור שמח’ ועוד” (מגילת סתרים, א, יג).

“שומע שיחות מוסריות מפי אדמו”ר החפץ חיים, זצ”ל, ונהנה ביותר משיחותיו המוסריות הרעיוניות של חתנו המופלא, הרה”צ ר’ הירש זצ”ל, מנהל הישיבה” (מגילת סתרים, א,יג).

סיפור מפורסם שסיפר הנזיר

“בשנת תרע”ג, בנוסעי מרוסיה לאשכנז, דרך ליטא, סרתי לעירה ראדין, מקום מו”ר ה”חפץ חיים” זצ”ל. שם חונכתי מהיותי בן תשע בשנת תרנ”ו, בבית אא”ז הרב ר’ זכריה מנחם מנדל כ”ץ זצ”ל, רב ואב”ד דראדין, ואחריו חתנו, דודי, שהיה אח”כ גיסי, הרב ר’ מרדכי סנדר הלוי קופשטיין זצ”ל, וביתם מול בית החפץ חיים.

בערב נכנסתי לבית מו”ר ה”חפץ חיים”, והוא התחיל לדבר איתי באריכות על משפחתנו הכהנים, שמהם רבנים וגדולי תורה. וכן אמר: מתחילה, בהיותי מתפלל, ולירושלים עירך ברחמים תשוב, חשבתי, זו תפלה, תפלה, תפלה, וכן ביותי מתפלל את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח, חשבתי זו תפלה, תפלה, תפלה, אבל עכשיו, כשאני מתפלל תפלות אלו, ולירושלים עירך ברחמים תשוב, את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח, אני חושב, הנה זה – אט, אט – הנה עכשיו, עכשיו, קרוב, קרוב. והוסיף, אם זה יהיה בימי, אינני יודע, הנני כבר זקן, אבל בימיך, ודאי, ודאי, ודאי, והמשיך לומר: הנה יבנה המקדש, ותהי העבודה, ותהיינה שאלות להכלה, בהלכות קדשים – את מי ישאלו, את הרבנים? הם למדו שו”ע יורה דעה, חושן משפט, אורח חיים, אבל לא הלכות קדשים.ובכן עלינו הכהנים להתכונן וללמוד הלכות קדשים.

והנה בט’ באב תרע”ד פרצה המלחמה הגדולה, ונכבשה ארץ ישראל, והיתה הצהרת בלפור, ארץ ישראל לישראל, אתחלתא דגאולה.

ובים רביעי כ”ח באייר תשכ”ז, זכינו לשחרור הר הבית, והרב הראשי לצבא הגנה לישראל, חתני הגר”ש גורן שליט”א עמד לפני הכותל המערבי, וספר תורה בידו והתפלל תפילת ש”צ, ותקע בשופר לחרותנו, ואנחנו אמרנו שיר המעלות, בשוב ה’ את שיבת ציון היינו כחולמים”..

(מופיע בחוברת “התנוצצות אורו של משיח” ובאריכות ובהרחבה בספר “משנת הנזיר”)

(נזיר אחיו ח”א ע’ רמט).

ביום כיפור תרס”ח נמצא הרב הנזיר בלידא, ליד מיטתה של אחותו החולה, ומגיע לרגע קט לבית הכנסת הגדול בעיר. שם הוא שומע “דרשת הרב הגאב”ד רי”י ריינוס, והוא בוכה ונחנק מדמעות, בבארו תשובת ר”א בן דורדיא” (פרק כ”ז). במוצאי יום-כיפור נפגש הוא עם הרב ריינס כשהשיחה נעה סביב משמעות הפרשנות הלימודית בדברי חז”ל: וכך כותב הנזיר:

“ושאלתיו, אם הרעיונות החדשים שמגלים במאמרי חז”ל באגדה הוא אמת, שלהם כיוונו חכמים. ויען, אם הרעיונות נכונים, הוא העיקר”. (מגילת סתרים א, טו’)
במוצאי ראש השנה תרס”ו בהיותו בן שמונה עשרה שולח הוא מכתב לרב ריינס ומבקש להצטרף לישיבתו החדשה. מכתב זה מבטא היטב את הערצתו של לרב ריינס ורצונו למצוא בו מעבר למורה הוראה, מדריך ומנהיג:

“רבינו!

שמו הגאוני והפלאי של מורנו, הטפוס המיוחד והמצוין במינו, המתואר בשם גדול זה, די לעורר ולהכות גלים בלבות אלפי תלמידים משכילים,להעסיק ולענין מוחם ורוחם, לרגלי הבשורה המרנינה אשר כמועל כנפים נפוצה ונשאה לכל עבר ורוח, כי ’רבינו מכונן תחת דגלו הנהדר והמזהב מתיבתא רבתי, בית ועד לחכמים’ – גם בלי דעת כל תכן ופרגרם טיבה של הישיבה ותכונתה, מה מטרותיה ושאיפותיה? רק השם הגדול המתנוסס על דגלה, יקרא מלב נבונים עמוק רגשים חזקים, כסף וחשק, למהר לבא תחת חסות צל כנפיה, ולהמנות במספר תלמידיה ובניה הראשונים במחנה.

בה בעת שרבתה האנחה והתלונה…, בה דעת שרכושנו הרוחני והדתי מתחנן לעזר וישע רב,לחנוך, מי לא יפגוש בשמחת גיל, בשורה ומרנינה כזאת, כי אמנם לא יתומים אנחנו, רבינו לאב ולפטרון לנו!!…

גם על לב עבדו כותב הטורים האלה פעלה הבשורה פעולה עזה ונמרצה ותוצאתה, פניתי עתה לכ”ג לבקשו, כי יואיל לקחתני תחת חסותו, ולחשבני במספר תלמידי ישיבתו”
(פנקס ‘המנהל ‘ -מובא אצל הרב ביטי “בין קבלה לפילוסופיה”)

אין אנו יודעים אם קיבל הרב הנזיר זצ”ל תשובה בדבר ישיבתו החדשה של הרב ריינס.

“בעיר המחוז הסמוכה היה הראב”ד הגאון רבי יצחק יעקב ריינס זצ”ל, ובספרי הדרוש שלו המפורסמים בשמותיהם: ‘אורה ושמחה’, ‘אור שבעת הימים’, ‘נאד של דמעות’ ועוד, הייתי בקי בהם ומחבבם. בייחוד התמסרתי לספרו ‘אורים גדולים’ המיוחד ל”דרך ההיגיון” בהלכה, הייתי משנן כלליו ושורשיו, ומחדש על פיהם כמה עניינים נחמדים בדיני ממונות, בסדר נזיקין. ..בייחוד הרביתי לחדש חידושים נעימים בהלכה, לפי דרך ההיגיון זו, בעברי ללמוד בישיבת סלבודקה”

(נזיר אחיו ח”א ע’ רמט).

ביום כיפור תרס”ח נמצא הרב הנזיר בלידא, ליד מיטתה של אחותו החולה, ומגיע לרגע קט לבית הכנסת הגדול בעיר. שם הוא שומע “דרשת הרב הגאב”ד רי”י ריינוס, והוא בוכה ונחנק מדמעות, בבארו תשובת ר”א בן דורדיא” (פרק כ”ז). במוצאי יום-כיפור נפגש הוא עם הרב ריינס כשהשיחה נעה סביב משמעות הפרשנות הלימודית בדברי חז”ל: וכך כותב הנזיר:

“ושאלתיו, אם הרעיונות החדשים שמגלים במאמרי חז”ל באגדה הוא אמת, שלהם כיוונו חכמים. ויען, אם הרעיונות נכונים, הוא העיקר”. (מגילת סתרים א, טו’)
במוצאי ראש השנה תרס”ו בהיותו בן שמונה עשרה שולח הוא מכתב לרב ריינס ומבקש להצטרף לישיבתו החדשה. מכתב זה מבטא היטב את הערצתו של לרב ריינס ורצונו למצוא בו מעבר למורה הוראה, מדריך ומנהיג:

“רבינו!

שמו הגאוני והפלאי של מורנו, הטפוס המיוחד והמצוין במינו, המתואר בשם גדול זה, די לעורר ולהכות גלים בלבות אלפי תלמידים משכילים,להעסיק ולענין מוחם ורוחם, לרגלי הבשורה המרנינה אשר כמועל כנפים נפוצה ונשאה לכל עבר ורוח, כי ’רבינו מכונן תחת דגלו הנהדר והמזהב מתיבתא רבתי, בית ועד לחכמים’ – גם בלי דעת כל תכן ופרגרם טיבה של הישיבה ותכונתה, מה מטרותיה ושאיפותיה? רק השם הגדול המתנוסס על דגלה, יקרא מלב נבונים עמוק רגשים חזקים, כסף וחשק, למהר לבא תחת חסות צל כנפיה, ולהמנות במספר תלמידיה ובניה הראשונים במחנה.

בה בעת שרבתה האנחה והתלונה…, בה דעת שרכושנו הרוחני והדתי מתחנן לעזר וישע רב,לחנוך, מי לא יפגוש בשמחת גיל, בשורה ומרנינה כזאת, כי אמנם לא יתומים אנחנו, רבינו לאב ולפטרון לנו!!…

גם על לב עבדו כותב הטורים האלה פעלה הבשורה פעולה עזה ונמרצה ותוצאתה, פניתי עתה לכ”ג לבקשו, כי יואיל לקחתני תחת חסותו, ולחשבני במספר תלמידי ישיבתו”
(פנקס ‘המנהל ‘ -מובא אצל הרב ביטי “בין קבלה לפילוסופיה”)

אין אנו יודעים אם קיבל הרב הנזיר זצ”ל תשובה בדבר ישיבתו החדשה של הרב ריינס.

לאחר לימודיו בישיבת ראדין עבר הרב הנזיר ללמוד בישיבת סלובדקה בראשית שנת התרס”ה, וכך כתב בזכרונותיו:

“ביותר התקרבתי לאהבה את ראש הישיבה, הגאון רמ”מ אפשטיין זצ”ל בעלותי אליו להגיד חדושי תורה, כנהוג, ואשאלה לדרך הלמוד, וייעצני ללמוד גמרא ורש”י, בלי תוספות”
“אמנם לא התבלטתי בתלמודי ובחידושי בישיבה, מפני הענוה הטבעית, והתמימות הרדנית” (מגילת סתרים, א, יח).

“ואני תם ולא אדע, מגודל על ברכי התורה התמימה ברדין, תוכו כברו, לא ידעתי להסתגל לדרכי המחנכים הגדולים המוסריים, שמכלליהם, יהא ערום ביראה, ומשום זה לא זכיתי להתבסם אלא במדה מועטה מתורתו ורוחו של מנהלה הרוחני של הישיבה, גאון המוסר והמדות, הגה”צ רנ”צ פינקל זצ”ל, שהרבה מדבריו ושיחותיו היו עולים על זכרוני כעבור שנים, בישבי במכללת בזל, בהשואה לשיחות הפלוסופיות של סוקרטוס” (מגילת סתרים, א, כ).

“מאוחר בלילות הייתי הולך לבית המוסר בקוונא, שם היה נמצא אחד מתלמידי ר’ ישראל סלנטר ומקרוביו, והייתי עוסק שם בחברתו, במוסר. כשנודע הדבר למנהלי המוסר בישיבה, דעתם לא היתה נוחה מזה..” (מגילת סתרים, א, כ).

מנהלי הישיבה האיצו בי להשאר בישיבה, וכל צרכי עליהם. ביחוד הגה”צ ר’ הירש זצ”ל דיבר אל לבי. אך אתי היתה כבר החלטה, לנסע לדודי הרב מטולא” (שם).

הרב הנזיר בא ממשפחה עם רקע חבד”י, בזכרונותיו הוא מציין שאביו שלח לו במתנה ספר תניא וקונטרס של האדמו”ר האמצעי מחב”ד.

במשך שנים רבות היה בקשר עם האדמו”ר מלובאוויטש זצ”ל – על כך בכתבה הבאה.

הרבנית שהרבי קם לכבודה – אתר שטורעם כ”ח באייר תשס”ח
הרבנית צפיה גורן נולדה להוריה הרב דוד כהן (המכונה “הרב הנזיר”) ולרבנית שרה בג’ באלול ה’תרפ”ה. אביה תלמידו הנאמן של הרב הראשי הראשון לארץ ישראל הרב אברהם יצחק הכהן קוק ביקש את רשות רבו ליתן את השם המקורי לבתו הבכירה, הרב קוק מצידו בירך בחום על השם.

בפני מכריה, חסידי חב”ד תמיד סיפרה כיצד הרבי כיבד אותה ואף קם בפניה כאשר התלוותה לבעלה שכיהן אז כהרב הראשי לצה”ל. הרבי אמר לה שהוא מכיר להם תודה על היותם נכדי הרב מלוגא הרה”צ הרב העניך אטקין זצ”ל שהרבי הסתתר אצלם. הרבי בחר להשתכן אצל הרב מלוגא דווקא בשל העובדה שלא התפרנס ממלאכת הרבנות אלא התפרנס מעבודתו ככורך וכך לא חשד בו השלטון הקומיניסטי ולא הרבה לבקר אותו.

היתה מזכירה בערגה את ביקוריהם של הרב זושא וילמובסקי (הפרטיזן) והרב שלמה מיידנצי’ק כשהיו נכנסים באמצע הלילה לביתם כשניגון חב”ד בפיהם ואליהם מצטרפים רבני חב”ד שהרב תמיד היה שמח לעזור להם.

חתנה, הקרדיולוג הפרופ’ ישראל תמרי שבמסגרת השתלמות ברפואה היה בארה”ב הגיע להתוועדות ב-770 התכבד מאוד על ידי הרבי, בזכות היותו נשוי לנינתו של הרב מלוגא.

אחיה של הרבנית גורן הוא יבלח”א הרב שאר ישוב כהן, הרב הראשי וראב”ד לחיפה ונשיא מוסדות “אריאל” זכה אף הוא למכתבים מהרבי, והיה ביחידות.

הידידות של משפחתם עם חסידות חב”ד תועדה בספרים ממלכת התורה עם הרבי מליובאוויטש (ערך הרב גורן) ובספר שמן ששון מחברך (ח”א בערכו של הרב דוד הכהן).

ראה כאן אגרת מיוחדת שנכתבה לרב הנזיר ע”י הרבי מלובאויטש בעניין ספר ‘אורות הקודש’ זצ”ל.

מענה האגרת הנ”ל מאת הרב הנזיר זצ”ל:

ב”ה ירושלים
עשרה בטבת תשכ”א
לכבוד המאור הגדול,
לרבבות אלפי ישראל,
מוהרמ”מ שניאורסון שליט”א,
שלום וברכה
מעיר הקודש
בתודה על מכתב כ”ק, מנר ראשון דחנוכה, ועל ההערות הנכבדות למערכת מוסר הקודש, המאלפות ומשלימות, אם כי מגלות קצת הבדל בהשקפות על ערך היחיד והכלל בישראל ובארץ ישראל.
להשלמת הדברים על מדרגות הנבואה ועל חסרון רוח הקודש, שודאי הכונה לתחית רוח הקודש בכלל ישראל בארץ ישראל. ולזה הנני מוסיף לשלוח לכ”ק תדפיס “מערכת חכמת הקודש”.
ביראת הכבוד ובברכה מעיר הקודש.
עבד לעבדי ה’ ומצפה לישועה וגאולה שלימה.
דוד כהן

(מתוך: שו”ת “מנחם משיב נפשי”, התכתבויות של הרב מליובאויטש זצ”ל עם גדולי ישראל (מכון אוהל צדיקים, תשע”ב) (ראה שם צילום כתה”י בכרך ב עמ’ 1097, ופיענוחו בכרך א’ עמ’ 468)

מאמר שכתב הרב שאר ישוב הכהן ובו מספר על הקשר עם הרבי מלובאויש זצ”ל.

עם הגרי”מ חרל”פ זצ”ל בטקס הנחת אבן הפינה לבית כנסת “אור זרוע” בירושלים – התרפ”ו

(היום ברח’ שמואל רפאלי 3, נחלאות ירושלים. זהו בית הכנסת ובית המדרש שיזם ובנה הגאון הרב עמרם אבורביע זצ”ל שכהן גם כרב ביהכנ”ס הבניה היתה בעבודה עברית בלבד .

מקור התמונה, עזבונה של הרבנית סולטנה ע”ה, אלמנת הרב יוסף יצחק שלוש זצ”ל. התמונה מארכיון העדה הספרדית בארכיון העיר ירושלים.)

כל הזכויות שמורות למוסדות אריאל

אתר נבנה ע”י sbitsoft פיתוח אינטרנט

Minimum 4 characters
דילוג לתוכן