על פי תורת הרב קוק והרב הנזיר זצ"ל
"אל מעין הנבואה הננו נקראים, ציחי צמא אנחנו…"
ברוכים הבאים, בני הנביאים….
"דור חדש יקום. בנים בני חורין ייוולדו. בתחיית ישראל המדינית בארץ קדשו. ישוב בו רוחו. מקור מחצב נשמתו, רוח הנבואה."
"הדבור, בפנימיות אוזן מוחי, בנשמתי, אצל כתל דביר קדשנו, זהו א(חד) משישים בנבואה, שהנני נוהג על פיו וסר אליו בכל עניין גדול. הנני עומד אל פני כתל הדביר ושואל שאלה קצרה, ושומע בקרבי קול התשובה. והיא אצלי נבואה קטנה הבאה אחרי הכנה וכוונה גדולה…"
"אומנם בתחית הקודש, בתחית האומה ושובה לארץ קדשה, בקיבוץ גליות ובנין המדינה, הכרח הוא, שתקום ותתחדש רוח הנבואה בישראל, חוזים ונביאי קודש. וכן דמות הרב מרן זצ"ל, עם כל התארים הרבים, הגדולים והנשגבים, שתארו דמותו הנשגבה: גאון וצדיק, חסיד, חכם, משורר קדוש, ופילוסוף-אלהי, גדול, וגבור, על כל אלה מרחף התאר הנשגב, שאין בכחנו ועוז רוחנו להביעו. הוא נרמז בכתבי קדשו, הנדפסים: בחכמת הקודש, ומוסר הקודש, וביחוד בחכמת הקודש פרק קלח, מקוטע, ובלי כותרת, ונקודות נקודות בראשו, במקום דברים נשגבים".
"עייף ויגע, שבור גו ורוח, באתי בערב משדה עיר הקודש לבית המדרש… ונפלתי על ספסל משכבי לישון ולשכוח ראשי. כעבור שעות הרוח הקיצני וחשתי רוח קדוש, מעורר, מעודד, מנחם, משיב נפש. ואמהר ואקום ואשיר שירי קודש, תמני אפי אשרי תמימי דרך, בניגון, בדמע, בגיל, בחדווה, בצער ויגון. והמעיינות נפתחים והנועם מתגלה וה' קרוב קרוב לי,קרוב ה' לקוראיו, ואין סוף, ואין קץ לבכיות, לעינוגים. והנני מפסיק ומרכין קולי, אם אמתי הוא, והקול דק, צלול יוצא מן הלב, מאליו אמתי הוא. והנני שמח בו, שמח בצורי, קוני, המתייחד עמי. מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים."
"מקובלים אנו, וכן לפי רב סעדיה גאון, במאמר 'גאולה אחרונה' (מאמר ח') והרמב"ם באגרת תימן, כי בבוא הגאולה האחרונה תתחדש הנבואה בישראל…וזאת מגמת מוסר הקודש, המוסר האידיאלי העתיד, ודרך הקודש, הנבואי, צפיה להתחדשות רוח הקודש, הרוח הנבואי בישראל."
חזרת הנבואה לפני ביאת המשיח:
כתב הרמב”ם באגרת תימן:
“יש אצלנו קבלה גדולה ונפלאת קבלתי אותה מאבי שקבל מאביו ומאבי אביו והוא קבל הדבר וכן הדבר עד תחלת הגלות של ירושלים… שבנבואת בלעם רמז שתחזור הנבואה לישראל אחר שתפסוק מהם . . שזה שאמר בלעם (במדבר כ”ג כ”ג) “כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל”, יש בו סוד שמן העת ההיא יש לחשב כמנין שיש מששת ימי בראשית ועד אותה העת ותחזור הנבואה לישראל ואז יאמרו להם הנביאים מה פעל אל. ונבואה זו נאמרה בשנת הארבעים לצאתם מארץ מצרים ותמצא התחלת החשבון עד אותה העת אלפים ותפ”ח שנה שהסימן בתפ”ח גאולים. ולפי ההקש הזה והפירוש הזה תחזור הנבואה לישראל בשנת ארבעת אלפים תתקע”ו ליצירה ואין ספק שחזרת הנבואה היא הקדמת המשיח שנאמר (יואל ג’ א’) ונבאו בניכם ובנותיכם “
(הערת חסיד חב”ד: מאותה שנה שמציין רמב”ם (ד’ תתקע”ו) ניכרו גילויי רוח הקודש מובהקים אצל יחידי סגולה. כמו רבי עזרא הנביא (החיד”א בספרו “שם הגדולים” כותב שרבי עזרא בן שלמה הוא רבי עזרא הנביא ממונקטור (Moncontour), המובא בתוספות (שבועות כה, א דיבור המתחיל רב), ראב”ד (רבי אברהם בן דויד, בעל ההשגות על רמב”ם), שמעיד כי רוח הקודש הופיעה בבית מדרשו ועוד.)
נשאל הרב אורי שרקי שליטא:
שאלה: האם היה עוד אדם מגדולי ישראל שכונה נביא לאחר הפסקת הנבואה חוץ מרבי עזרא הנביא ממונקטור? האם לפיכך ניתן לומר כי דבריו של הרמב”ם לגבי חידוש הנבואה התקיימו? האם ידוע על כתבים של אותו רבי עזרא?
תשובה : …אכן באותם הימים החלה התגלותה של תורת הקבלה בחוגים יחסית רחבים בפרובנס…היו גם רבי אברהם אבולעפיא ורבי שמואל החסיד, ואולי גם רבי יוסף ברבי יהודה תלמיד הרמב”ם. עי’ קול הנבואה עמ’ קנח-קס.
הרמב”ם סבר שהתחדשות הנבואה תהיה סמוכה להתחדשות המלכות לישראל, וזה לא קרה אז. אינני יודע על כתבים של רבי עזרא מלבד מה שמובא בשמו אצל בעלי התוספות. לדעת החיד”א ר’ עזרא ממונקטור הוא ר’ עזרא רבו של הרמב”ן, מחבר פירוש שיר השירים המיוחס לרמבן.)
“באמת חסרון רוח הקודש בישראל הוא לא חסרון שלמות, כי אם מום ומחלה, ובארץ ישראל היא מחלה מכאבת, שהיא מוכרחה להרפא, כי אני ד’ רופאך
(אורות הקודש עמוד שנ”ה.)
“ואקשיב ואשמע מתוך מעמקי נשמתי, מתוך רגשי לבבי, קול אדני קורא. ואחרד חרדה גדולה, הככה ירדתי כי לנביא השקר אהיה, לאמר ד’ שלחני ולא נגלה אלי דבר אדני. ואשמע קול נשמתי הומה, ספיחי נבואות הנה צומחות, ובני נביאים מתעוררים. רוח הנבואה הולך ושט בארץ, מבקש לו מפלט, דורש לו גבורים מלאי עזוז וקודש. הם ידעו לכלכל דבר, האמת לאמתה יגידו, יספרו איך נגלה להם דבר ד’, לא ישקרו ולא יחניפו, את רוחם באמונה יוציאו. ורוח אמונים יקר מחרוץ ירומם עם, וישראל יעמד על רגליו, יחל לחוש את סגולתו מימי קדם, ידע כי לא שקר עשה עט, לא שקר לבש גאות. גם בעת אשר המון לאומים לבזה נפש למתעב גוי שמוהו, סגולת עולמים לו. שואף הוא אל חסנו מעולם, וחסנו חוסן אל הוא, חוסן כל חכמה, כל תום ויושר. ואם המורשה בלבושיה הרבים לא גלתה הוד יפיה, תבוא רוח הנבואה, ובראשית דרכה תברר את אשר עם לבבה, בשפה ברורה. וברור השפה יכה גלים, עז יתן לנדכאים. וסגולת אל העליונה אשר לישראל, ידע ברוח אלהים אשר עליו, אשר רק בארצו עליו תגלה, ומרחוק יזכר את אשר שכח, יזכר כי לו ארץ רבת ערך, רחבת ידים בעדו, וגאון עולם נגד כל העמים. וישא רגליו יעקב, ומשפחות משפחות אחד אל אחד יקובצו, וארץ שוממה תבנה, ורוח ד’ אשר עליו תחל לפעם בצאצאיו אשר נזנחו, ומאופל ומחושך עיני עורים תראינה.”
“אל מעין הנבואה הננו נקראים, ציחי צמא אנחנו, אבל מעין גנים, מקור מים חיים, לפנינו הוא […] מרוחו של משיח זורמים ונושבים רוחות, והנם באים עדינו. הננו מתקוממים, מתנערים, ומבקשים חיים חדשים, חידוש ימים כקדם” (שם, פסקה כא).
פסקאות מופלאות אלו של מרן הראי”ה קוק זצ”ל מעוררות שאלות מורכבות (מבחינה רוחנית)
- האם תיתכן נבואה בזמן הזה?
- האם יכול להיות שמרן הרב קוק זצ”ל היה נביא במובן המקראי?!
- ואולי מדובר כאן על מדריגת רוח הקודש האפשרית בזמן הזה, אשר היא מקדמית למדרגת הנביא?
מאמר “מאת ה’ – מתוך הנשמה” – של הרב יואל בן נון, מציג מחלוקת בפירוש הפסקאות המופלאות הללו, מראה כיצד לשיטתו טעו החוקרים בהבנתן וכמו כן, פותח צוהר לשאלת עריכת כתבי הרב קוק ומגמתה או כיצד הצילו הרב צבי יהודה והרב הנזיר את דמותו של הרב קוק לדורות?
על פי תורת הרב קוק חזרת הנבואה היא אבן יסוד ושלב חשוב ביותר בגאולתם של ישראל.
בספר זה קובצו פרקים דבריו המרכזיים של הרב קוק על הנבואה, וסודרו בי”א פרקים לפי נושאים ותוספת כותרות. בסוף הספר נוסף פרק ובו לקט הפניות למקורות שונים – בחז”ל בראשונים ובאחרונים – הדנים בענייני הנבואה. (182 עמודים)