בנין וסתירה בכלים

הרב ססי בנימין, חבר בבית המדרש ב”אריאל”

שאלה:

תורן מטבח בשבת, הכניס בטעות את מפתח חדר-האוכל לתוך “קופת חיסכון” שהייתה סמוכה לקופסת המפתחות שבארון. קופת החיסכון בנויה כך – שיש לה רק פתח אחד להכנסת הכסף ואין לה פתח הוצאה, והדרך היחידה להוצאה המפתח היא רק ע”י שבירת הקופה. האם יהיה מותר לשוברה בשבת או שיש בזה איסור סותר או עכ”פ מקלקל?

תשובה:

שו”ע (סי’ שי”ד סעיף א’): ”אין בנין וסתירה בכלים. וה”מ שאינו בנין ממש כגון: חבית, [הגה]: שאינה מחזקת ארבעים סאה, שנשברה ודיבק שבריה בזפת, יכול לשברה ליקח מה שבתוכה..”
השו”ע והרמ”א פסקו כשיטת התוספות והרא”ש, שיש בנין וסתירה בכלי שלם ואין הבדל אם הכלי קטן או גדול, א”כ לכאורה בנידון דידן יש לאסור. מ”מ לדינא העלנו שבשעת הדחק ואין דרך חלופית להיכנס לחדר האוכל יש להקל לשבור את הקופה, שדעת רוב הראשונים ועל צבאם הרי”ף והרמב”ם סוברים שגם בכלי שלם מותר לשבור בשבת כדי ליטול ממנו מאכל או משקה.

תשובה בהרחבה :
משנה ביצה כא.: “שלושה דברים רבן גמליאל מחמיר כדברי בית שמאי: …ואין זוקפין את המנורה ביו”ט.
ובגמרא “אמר רבי חיננא בר ביסנא: הכא במנורה של חוליות עסקינן דמחזי כבונה, דב”ש סברי יש בניין בכלים ובית הלל סברי אין בניין בכלים ואין סתירה בכלים”. ונפסקה ההלכה כב”ה. השאלה היא, האם בכל מקרה ב”ה סוברים שאין בנין וסתירה בכלים, או שהדין הוא דווקא במנורה של חוליות שהרי מצינו כמה מקרים בגמרא שאיסורם הוא משום בונה ?

א. בנין בכלים:
שיטות ראשונים:
לדעת רש”י: אין בנין וסתירה בכלים מן התורה כלל . לכן החשש של החזרת דלת לשידה הוא משום מכה בפטיש (שבת קכב.) וה”ה בבונה חבית , דקיי”ל כרבא דס”ל אין בנין וסתירה בכלים, ובשופתא בקופינא דמרא (שם קב:) פסק כשמואל דאמר משום מכה בפטיש דר’ יוחנן שם ס”ל כוותיה (גר”א). ובמגבן שאמרו שחייב הוא לר”א וחכמים ס”ל שאינו אלא משום שבות. וכן מבואר בשבת (קל) דר”א שמותי הוא ומתלמידי ב”ש וס”ל בכ”מ כב”ש, וחכמים ס”ל כב”ה דאין בנין בכלים אלא רק במחובר.
אמנם דעת רוב הראשונים יש בנין וסתירה בכלים כפי שיבואר אי”ה:
הרשב”א בר”פ הבונה (שבת קב:) כתב וז”ל: “לעשות כלי לכתחילה אין לך בנין גדול מזה, ואין זה נקרא בנין בכלים, שהרי אינו כלי אלא עושה כלי” לכן דעייל שופתא בקופינא רב אמר חייב משום בונה וכ”ה במגבן שכל עושה דבר מתחלתו חייב משום שהוא עושה כלי והוא הבונה . והביא בשם הרמב”ן דאפשר שכל כלי שצריך אומן בהחזרתו חייב משום בונה דהוה ליה כעושה כלי מתחלתו, שהרי משעה שנתפרק אין ההדיוט יכול להחזירו, לכן בטל ממנו תורת כלי . וכן הוא שיטת הרמב”ם וכ”ה בר”ן.
אמנם התוספות כתבו, שאין חילוק בין כלים לקרקע אלא במקום שאין חיזוק ואומנות דבכלי לא חשיב בנין, ובקרקע חשיב בנין. וכ”פ ברא”ש.

ב. סתירה בכלים:
משנה עירובין (לד:) נתנו במגדל ואבד המפתח – הרי זה עירוב, רבי אליעזר אומר: אם אינו יודע שהמפתח במקומו – אינו עירוב.
גמרא. ואמאי? הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר הוא! – רב ושמואל דאמרי תרוייהו: הכא במגדל של לבנים עסקינן..
התו”ס כתבו דס”ד דגמ’ הוא במגדל של עץ, כדמשני במגדל של לבנים עסקינן, ועוד סתם מגדל בש”ס של עץ. א”כ הקשו למה לא היה מותר לשבור הכלי וליטול מה שבתוכו, כדברי המשנה: “שובר אדם את החבית ליטול ממנה גרוגרות” (שבת קמו.) ושם הטעם הוא, משום שאין בנין וסתירה בכלים? ותירצו למסקנה דכאן בגמ’ דילן איירי בחבית שלימה וחשיב בנין, ולכן לשבר הכלי ולקלקלו אסור משום סותר . ובמשנה “שובר אדם את החבית ליטול ממנה גרוגרות” היינו במוסתקי .
הרשב”א (שבת קמו.) כתב דאינו מחוור, דהרי רב יהודה (מעשה רב) הוה מפשח (מן התלוש) ויהיב לנן אלותא אלותא (מקלות גדולים),אף על גב דחזיא לקתתא דנרגי וחציני (שהיא קשה, וראוי לעשות ממנו בית יד לקרדום), והרי גמ’ שם העמידה את שיטתו כרבנן הא לאו הכי – רב יהודה כמאן! ומה שהגמ’ העמידה את המשנה ‘שובר אדם חבית’ – במוסתקי היינו לשיטת ר”א. ע”ע מה שיקשה.. לכן הסביר את הגמ’ בעירובין “הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר הוא” היינו במגדל גדול (מחזקת 40 סאה) ודינו כאוהל ושייך בו בנין וסתירה, אמנם במגדל קטן לא שייך בו בנין שאין בנין וסתירה בכלים ומותר לשוברו . וכן מוכח כל אותה סוגיא וכן פירש רש”י שם בעירובין (לה.)
אמנם הריטב”א (שבת קמו.) כתב, שאין לחלק בין מגדל גדול לקטן, אלא כל מגדל של עץ כיון שנעשה דרך בנין ושבריו עומדים לתקן – חשיבא שבירתו סתירה ע”מ לבנות, מה שאין כן בחבית שאין לה חזרה שאפילו היא גדולה אין בשבירותיה משום סתירה.
הר”ן פסק כהרשב”א וכן משמע ברי”ף והרמב”ם (פכ”ג ה”ב) וכן הוא בירושלמי.

ג. ”כל המקלקלין פטורין”
משנה שבת (קמו.) שובר אדם את החבית לאכול הימנה גרוגרות, ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי. פירש רש”י, “אין במקלקל שום איסור שבת”. הקשה הר”ן: הרי במקלקל יש איסור דרבנן, שהרי כל המקלקלים פטורים אבל אסורים (שבת קו.)? וכתב: הואיל ואיסורו הוא רק מדרבנן, משום צורך שבת התירו אפילו לכתחילה. ‘מיהו, כי שריא דוקא בכלי קטן דלא שייך ביה בנין וסתירה אבל בכלי גדול לא’.
והנה העולת שבת תמה על הר”ן: למה התיר דווקא בכלי קטן, שהרי היה לו להתיר אפילו בכלי גדול שהרי מקלקל הוא ומשום צורך שבת מותר! תירץ המ”א (סק”א) שהר”ן חולק על פירוש רש”י: הביא תחילה פירש”י והוצרך לומר בדעתו שלצורך שבת הותר איסור מקלקל, ולדבריו גם בכלי גדול מותר , אבל הר”ן לשיטתו אינו סובר כן, לכן תיבת ‘מיהו כי שריא דוקא בכלי קטן’ סברת הר”ן, שאין ההיתר כאן משום מקלקל אלא משום דהוי כלי קטן דלא שייך לגביו סתירה אלא בכלי גדול.
והקשה הב”י מדוע אין בכלי קטן איסור סותר הרי לשיטת הר”ן (וכן לרשב”א ודעימה) העושה כלי מתחילתו חייב משום בונה, וממילא יש איסור סותר ?
האיגרות משה (או”ח ח”א סי’ קכב ענף ה’) כתב לישב, שיש הבדל מהותי בין שיטת התו”ס והרא”ש לשיטת הרשב”א והר”ן בהגדרת ‘יש בנין בכלים’. שיטת התו”ס היא: כאשר יש חוזק ואומנות בכלי או בעשיית כלי – חשיב בנין גמור. לכן בשבירתו יש משום סותר. אמנם לשיטת הר”ן אין בנין בכלים אלא אם כן יש חשיבות במלאכה. ורק כאשר עושה כלי מתחילתו או שנתפרק באופן שצריך אומן להחזירו שבטל מתורת כלי, הרי יש כאן חשיבות מלאכה גדולה על מעשיו, שהרי ממעשיו נעשה כלי ואין לך בנין גדול מזה. אבל אם מוסיף בכלי לא העלו מעשיו, מאחר שבלאו הכי היה בשם כלי. ולפי זה הוא רק בבונה, אבל בסותר כלי לא שייך שיתחייב, שהרי בעת שסותר היה כלי ונמצא שסתירתו הייתה בכלים ואין סתירה בכלים. ולכן ניחא מה שמותר לשבור החבית אף שלימה אם היא קטנה וכנ”ל. ע”כ
אלא שעדיין קשה, הרי רש”י עצמו כן מחלק בין כלי גדול לכלי קטן, שלשבור את המגדל כאשר הוא אוהל, יש איסור סותר ולא משום מקלקל! א”כ, מדוע התיר כאן לצורך שבת? אלא י”ל שמה שהתיר הוא דווקא בכלי קטן ולא מטעם צורך שבת, אזיל לשיטתו דאין בנין וסתירה בכלים א”כ, מדוע רש”י כתב בשבירת חבית (שאינה מחזקת) אין בקלקול שום איסור שבת, ועוד מה שייך כאן מקלקל, הרי לשיטתו אין בנין ואין סתירה בכלים כלל ועיקר?
אפשר דרש”י אזיל לשיטתו (שבת מז.) דס”ל דכל החיוב בבנין בכלים הוא רק משום מכה בפטיש, וע”ז כתב דרק במתקן כלי מצינו מלאכה ולא במקלקל כלי, וכל הא דמצינו דהמקלקל בשבת פטור אבל אסור הוא כאשר הוא עושה מלאכה אלא שהוא מקלקל, אבל בכלים ס”ל לרש”י שאין שום מלאכה בשבירתם ולכן “במקלקל” כאן איירי הוא בכלי עצמו ולא במלאכה . כיו”ב כתב החתם סופר (שבת קמו.) ע”ש.

ד. סיכום השיטות
שיטת רש”י: אין בנין וסתירה בכלים. אמנם אם עושה כלי או באופן שנתפרק חלקו וחיבר בחזקה (בסכין ויתדות) – חייב משום מכה בפטיש.
שיטת התו”ס והרא”ש: יש בנין בכלים כאשר הוא ע”י חוזק ואומנות, ויש סתירה – בכלי שלם.
שיטת הרמב”ם הרשב”א והר”ן: יש בנין כאשר עושה כלי מתחילתו או באופן שנתפרק וצריך אומן להחזירו , אין סתירה בכלים.

ה. פסיקת ההלכה
שו”ע (סי’ שי”ד סעיף א’): ”אין בנין וסתירה בכלים. וה”מ שאינו בנין ממש כגון חבית, [הגה]: שאינה מחזקת ארבעים סאה, שנשברה ודיבק שבריה בזפת, יכול לשברה ליקח מה שבתוכה..”
השו”ע והרמ”א פסקו כתו”ס והרא”ש. ולכן דווקא בדיבק שבריה בזפת מותר לשברה, שאין זה סתירה גמורה .
המחצית השקל (אות א) כתב, שהשו”ע מחמיר כשני הסברות – שלשיטת התו”ס החילוק אם הוא כלי שלם או מוסתקי ובמוסתקי מותר אפילו בגדול ולשיטת הר”ן הוי אוהל ויש בה משום סותר. אמנם הכה”ח (שי”ד אות א) כתב, שכ”ז סברת הרמ”א, ודעת השו”ע להתיר אף בגדולה.
והנה הרב קרבן נתנאל הוכיח במישור שדעת הרי”ף והרמב”ם שמותר לשבור חבית שלימה כדי ליטול ממנה גרוגרות , ותמה על מרן הבית יוסף,שמאחר שכתב בהקדמתו שבכל מקום שהרי”ף והרמב”ם עומדים בשיטה אחת הלכה כמותם, א”כ למה פסק כדברי התו”ס והרא”ש שאין להתיר שבירת החבית אלא במוסתקי, ולא הביא להלכה דעת הרי”ף והרמב”ם כלל. וצ”ע והסכים כן להתיר אף לכתחילה יעו”ש. וכפי שיתבאר לעיל כ”ה דעת הרשב”א והר”ן, כ”כ הריטב”א (עירובין לה) וכ”ה דעת הרשב”ץ בפסקיו לר”ה שכתב, מותר לשבור חבית ביו”ט של ראש השנה כדי ליטול ממנה שופר כדין חבית בשבת כדי ליטול ממנה גרוגרות ע”ש. וכ”פ הרשב”ש (סי’ ק”ס יעו”ש) וכן הרדב”ז בלשון הרמב”ם (ס’ ק”ל) התיר לשבור תיבה להוציא ממנה מה שצריך לשבת כשאבד המפתח יעו”ש.
לכן נראה שהגם דקיי”ל כפסק השו”ע מ”מ לדינא אפשר דבשעת הדחק שאין להם מה לאכול יש להקל לשבור את הקופה ולסמוך על דעת המקילין. והוא דווקא בקופה שכזו שאינה מחזקת ארבעים סאה וגם בעניין שאין עושה כלי ע”י שבירה זו, דאם לא כן הו”ל מכה בפטיש וחייב לכו”ע .