ברכה על מים

שאלה:

האם וכיצד יש לברך על מים קרים ועל סודה?

תשובה:

מובא במשנה בברכות (מד.):
“השותה מים לצמאו מברך שהכל נהיה בדברו, רבי טרפון אומר בורא נפשות רבות וחסרונן”.
ומוכרע בגמרא: “פוק חזי מאי עמא דבר”.
וברש”י: “וכבר נהגו לברך בתחילה שהכל ולבסוף בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שברא”
לגבי דברי המשנה “השותה מים לצמאו” אומרת הגמרא להוציא למי שחנקתו אומצא, דהיינו דבר מאכל נתקע בגרונו, ושותה הוא כדי להורידו.
ובתוס’: “ודוקא מים שאין לו הנאה כי אם לשתות מים לצמאו, והנאה דחנקתיה אומצא אין זה
נחשב הנאה אבל שאר משקים שלעולם הגוף נהנה מהן בכל ענין מברך ואפילו חנקתיה אומצא”
וכן נפסק בשו”ע או”ח סימן ר”ד סעיף ז’.
ובמשנה ברורה, כתב שלאו דווקא לצמאו, אלא כל שנהנה משתייתם מסתמא הוא צמא קצת וצריך לברכה, כי אם לא היה צמא כלל לא היה החיך נהנה משתייתו.
ובבאור הלכה מאריך לומר, שמה שהובא בגמרא להוציא שחנקתו אומצא לאו דווקא, וכל ששותה שלא לצמא אינו מברך.
לכן השותה כדי לבלוע תרופה ואינו צמא כלל, אין לו לברך.
לפי זה, אם הוא מסופק אם חייב ברכה אחרונה, אינו יכול לשתות רביעית מים כדי להתחייב ודאי, שהרי אינו שותה לצמאו ופטור הוא לגמרי מברכה, והעצה היא לשתות שאר משקים שבהם ודאי יש הנאת חיך בכל מקרה.
בתוס’ הובאו דעות שונות, האם השותה שלא לצמאו אינו מברך כלל או שמא ברכה ראשונה כן יברך, ויש שסברו להפך דברכה ראשונה לא יברך אך אחרונה כן יברך.
אך להלכה כרמב”ם ושו”ע – אינו מברך כלל לא לפני ולא אחרי.
ונסתפקו באחרונים בשתייה שאינה לצמא ואינו נהנה מעצם טעם המים אך יש בשתייה זו הנאה, כשתיית מים קרים לצנן גופו, או מי שדורש ושותה משום היובש בפיו, וכן בשותה מי סודה כאשר הנאתו היא מבועות הגז.
והעלו שמסתבר, שבכל אלו נקרא הנאה, וצריך לברך, וכן הסברא נוטה כי מה לנו טעם המים או כל הנאה אחרת בשתייתם, כדי לומר שאסור לאדם להנות מהעולם הזה בלא ברכה.
כן מובא גבי שתיית מי מעיינות (כמי עדן, עין גדי וכדומה.) שטעמם טוב ואף אם שותה אותם לשם לקיחת רפואה וכדומה, דומים הם לשאר משקים שהחיך נהנה בכל אופן – ויש לברך עליהם לפני ואחרי.
לסכום: ברכה לפני מאכל או משקה ולאחריו, נצרכת כיוון שאדם נהנה מהאכילה או השתייה, ואסור להנות מהעולם הזה בלא ברכה.
ולכן כל שנהנה, צריך לברך, כשתיית מים לצמא, או מים קרים לצנן גופו, או סודה שטעם הגזים טוב לו, או מי מעיינות שטעמם טוב.
אולם השותה סתם מים, שלא משום צמא אלא למטרה אחרת כעזר ללקיחת תרופה ועוד, כיוון שאינו נהנה מעצם השתייה, אינו מברך לא לפני (“שהכל”) ולא אחרי (“בורא נפשות”).

מקורות:

ברכות מ”ד ע”א במשנה. ע”ב בגמרא. שו”ע או”ח סימן ר”ד סעיף ז’. משנה ברורה וביאור הלכה שם. ילקוט יוסף ח”ג. פתחי הלכה הלכות ברכות פ”ד.