זמן קריאת שמע ותפילת שחרית

שאלה:

מהו זמן אמירת קריאת שמע של שחרית ושל תפילת שחרית? ומדוע יש מנינים אחר זמן תפילה?

תשובה:

א. זמן קריאת שמע:
במשנה ברכות (ט:):
“מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן ר’ אליעזר אומר בין תכלת לכרתי, עד הנץ החמה, ר’ יהושע אומר עד שלוש שעות שכן דרך מלכים לעמוד בשלוש שעות, הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה”.
ושם בבריתא נאמרו זמנים אחרים לתחילת זמנה.
ונפסק בשוע’ אוח’ סי’ נח’:
“זמן קריאת שמע של שחרית משיראה את חברו הרגיל עמו קצת ברחוק ד’ אמות ויכירנו”.
זמן זה נחלקו בו:
יש אומרים שהוא 60 דקות קודם הנץ החמה, יש שסוברים שהוא 52 דקות וכן כתב בכף החיים שנהגו במקומו (וישנן דעות נוספות).
שעת הנץ החמה מופיעה בלוחות, וה52- דקות קודם הם לפי השעון. ובאנוס יכול לקרוא מעלות השחר, (אנוס- שאח”כ לא יוכל לקרותה בזמנה.) ונמשך זמנה עד סוף ג’ שעות שהוא רביע היום.
בשיטת חישוב היום נחלקו:
דעת המגן אברהם – מעלות השחר עד צאת הכוכבים.
דעת הגר”א – מהנץ החמה עד השקיעה.
על פי זה יוצא שסוף זמן קריאת שמע למגן אברהם קודם בשעה לסוף זמנה לפי הגר”א – זמנים אלו אף הם מופיעים בלוחות.
והמנהג הוא כהגר”א – אך יש שהחמירו כמגן אברהם.

מצווה מן המובחר לקרוא קריאת שמע “כותיקין” דהיינו שייסימו אותה וברכותיה בהנץ החמה, שהוא זמן תפילת שחרית לכתחילה כדי לסמוך גאולה לתפילה.

אם עבר זמנה של קריאת שמע, עדיין אפשר לקוראה עם ברכותיה בשעה הרביעית (זמנית) של היום עד סוף שליש היום, אולם אין לו שכר כקורא בזמנה.
אחר זמן זה אפילו נאנס, קורא קריאת שמע אולם כקורא בתורה בלבד דהיינו בלא ברכותיה.

ב. זמן תפילת שחרית.
במשנה ברכות (כו’ עא’):
“תפילת השחר, עד חצות, ר’ יהודה אומר עד ד’ שעות”. ושם דנו בגמרא בתחילת זמנה.
ונפסק בשוע’ אוח’ סי’ פט’.
“זמן תפילת השחר, מצותה שיתחיל עם הנץ החמה כדכתיב ייראוך עם שמש”.
וזוהי תפילת “ותיקין”
התפלל מעלות השחר ועד הנץ החמה, יצא ידי חובה בדיעבד, ומי שהוא בשעת הדחק, יכול להתפלל מעלות השחר אף לכתחילה, (אך ק”ש אין לומר עד שיכיר חברו שרגיל עמו קצת שהוא מאוחר קצת לעלות השחר).
סוף זמנה, סוף שעה רביעית (זמנית של היום) שהוא שליש היום, עבר ולא התפלל עד אז, יכול להתפלל עד חצות , אך אין לו שכר תפילה בזמנה אלא שכר תפילה.
אחר חצות – אסור להתפלל תפילת שחרית. (שאז כבר הגיע זמן מנחה אף שמתפללים מנחה מחצי שעה אחר חצות.)
ולעניין קריאת שמע ותפילה בצבור – שלא בזמן.
אם שהציבור יקרא קריאת שמע שלא כותיקין, אזי יחכה ויתפלל עם הציבור, ויסמוך גאולה לתפילה, (אלא אם כן רגיל להתפלל תמיד כותיקין, ואזי יתפלל יחיד.) אם חושש שהציבור יקראו קריאת שמע אחר ג’ שעות או תוך ד’ שעות, יקרא קריאת שמע בברכות השחר ויתנה שאם יאחרו הציבור זמנה הרי הוא יוצא עכשיו ידי חובה, וטוב שיקרא כל ג’ הפרשיות. ואם הציבור יקראו קריאת שמע אחר ד’ שעות (דהיינו אחרי שליש היום.) יתפלל ביחידות ויקרא קריאת שמע וברכותיה ויסמוך גאולה לתפילה, תפילה בזמנה חשובה יותר מתפילה בציבור.
ועל כן יתפלל לכתחילה עד סוף שעה רביעית. ואם הציבור יתפלל אחכ’ אפילו קודם חצות, עדיף שיתפלל ביחידות ולא עם הציבור לאחר זמנה דהיינו אחר שליש היום.

ולענין המנינים הנערכים אחר זמן קריאת שמע ואחר זמן תפילה.
לזמן קריאת שמע כיון שאפשר לצאת ידי חובה באמירת ק”ש קודם התפילה בלא ברכותיה, כל שהמנין יהיה תוך הזמן שאפשר לומר ברכות ק”ש דהיינו עד סוף שעה רביעית עדיין עדיף תפילה בציבור, באמר ק”ש בלא ברכותיה קודם.
אך מנינים הנערכים אחר שעה רביעית שכבר עבר זמן ק”ש ואף זמן תפילה, נראה שאין להם מקום, ועדיף תפילה ביחידות. (אף שיש שסברו שאף בזה עדיף עד חצות, תפילה בצבור, מלהתפלל ביחידות קודם סוף זמן תפילה.)
ולכן ודאי שצריך לדאוג שלא יהיו מנינים מכוונים בשעות שאחר זמן תפילה, כדי שלא לעודד אנשים להתפלל שלא בזמן תפילה.
מקורות: ברכות (ט:), (כו:). שוע’ אוח’ סימנים: (נח, א-ד), (פט, א), (מו, מ”ב קלב). אישי ישראל הלכות תפילה.