כניסה לכנסייה
הרה”ג דוד בדיל שליט”א
בוגר בית המדרש ב”אריאל”, דיין בבית הדין ביוהנסבורג דרום אפריקה
שאלה:
הנה בעקבות העובדא של הרב הראשי דבריטניה שקיבל “היתר” מהבי”ד דלונדון ליכנס לבית תפלתם בזמן טקס הנישואין של הנסיך ווילייאם בתקופת אייר תשע”א, (WESTMINSTER ABBEY)
וגם בעבר התירו לקודמיו (הרה”ר הערץ, ברוידי, ויעקובוביץ) להכנס, נתעוררה השאלה האם מותר באמת להכנס לשם לכל צורך שהוא כמו עבור הלוייה של שותף גוי שעורכים בבית תפלתם, או אפילו לצורך ביקור אומנתי וכיוצ”ב? והאם יש הבדל בין כנסייה שיש בה צלמים ופסלים לכנסייה שאין בה צלמים ופסלים?
מקור האיסור:
במשנה בע”ז מבואר (י”א ע”ב) דעיר שיש בה ע”ז בזמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום אסור וכו’ וכותב הרמב”ם בפי’ המשניות שם “ולפיכך יודע לך שכל עיר של אומה שיהיה להם בה בית תפלה שהוא בית עכו”ם, בלא ספק, אותה העיר אסור לעבור בה בכוונה, וכ”ש שאסור לדור בה, אבל אנחנו תח”י בעוונותינו וכו’ ,” ומסיים הרמב”ם ”ואם העיר דינה כן, ק”ו דין בית ע”ז עצמו שאסור לנו כמעט לראותו, וכ”ש להיכנס בו” עכ”ל. והביאו הש”ך להלכה ביו”ד ריש סימן קמ”ט.
ובראשונים מבואר שסיבת האיסור הוא מטעם חשדא כפי פירש”י שם (שם בדף י”א:) שנראה כמהלך לעובדה, ומוסיף הריטב”א (שם) דלפי זה אסור ליכנס לבית ע”ז במקום שאין רגילין הגויים ליכנס לשם אלא לצורך ע”ז בלבד, אבל אם דרכן ליכנס שם לעשות צרכיהם או לעבור שם דרך קפנדרייא מותר. ועוד יש שפירשו במשנתינו (והיא שיטת רבינו יונה המובאת גם ברא”ש בסימן ט’ ובשא”ר) שאפילו אין כאן חשד אסור, לפי שעושה שם אסופה ורוב עם, שהוא כבוד לע”ז כשמתאספים עם רב ליריד שלה וכו’ ואומנם מהרא”ש שהביאו מבואר שבא להקל שביום שאין יריד יהא מותר ליכנס לשם, אבל מדברי הריטב”א הנזכרים משמע שזוהי תוספת על טעם הראשון ושהדבר אסור הן מטעם חשדא והן מטעם הוקרה והערכה לע”ז כשכולם מתאספים שם.
ב’ דיעות הנ”ל הובאו בהלכה בהרמ”א בסימן קמ”ט סעיף ב’ בחצר של ע”ז די”א דבזמן שאין העכו”ם מתקבצים שם לתרפותן (לע”ז) מותר ליכנס שם, כלומר כ”ז שאינו יום יריד שלהם, יהא מותר, וכפי פי’ הרא”ש הנ”ל, וי”א דבכ”ע אסור אם אין דרך עובר בו למקום אחר, כלומר דמטעם חשד אסור בכ”ע, ואפילו אינו ביום יריד, וזוהי שיטת הרשב”א, והגר”א מציין ג”כ להרמב”ם שהזכרנו למעלה. ובדרך כלל ההלכה כי”א בתרא, ויהא אסור בכ”ע מטעם חשדא.
ונראה דגם להרא”ש היכא שהנידון הוא ליכנס לתוך בית הע”ז ממש יש בזה איסור מטעם חשדא, וכפי פירש”י, ורק על הכניסה לתוך העיר שיש בה ע”ז חולק הרא”ש וסובר כרבינו יונה דאינו אסור מטעם חשדא, אבל ליכנס לתוך בית התפלה ממש ודאי יש בזה משום חשדא, שהיות שנכנס למקום עבודתה להדיא נראה כמי שאזיל למיפלח לע”ז. וחילא דידי מהרא”ש בתשובה (כלל י”ט, י”ז) במי שברח ונכנס ליסגר בבית עכו”ם בכדי להינצל, דהרא”ש השיב שם (וכ”מ להלכה בטור ושו”ע בסוף סימן קנ”ז) דאין איסור ועון בדבר, ול”ד למתרפא מעצי אשרה וכו’ עיי”ש, דמשמע שכל מה שהיקל הוא במקום פיקו”נ, ואם איתא שהרא”ש סובר כרבינו יונה אפי’ בנוגע לכניסה לבית התפלה ממש, מה בכלל כל הדיון והרי אינו ביום יריד שלהם, ואיזה איסור יש בזה? אלא ודאי בנוגע לכניסה לבית התפלה חמיר טפי, ואפ”ה היקל בגלל דבנידון דידיה אין כאן חשדא שהרי רואים שרודפים אחריו להורגו, או משום שבמקום פיקו”נ נדחית איסור דחשדא. (ראה בפרישה בסוף סקנ”ז ונעיר על דבריו לקמן בע”ה.) [ושוב מצאתי שביבי”א ( ח”ב, יו”ד סי”א) כבר עמד ע”כ, וחילק בדומה לזה.]
הנה בהריטב”א (בח”י ע”ז י”א:) מבואר שאפי’ במקום סכנה אסור וכפי שהגמ’ (בדף י”ב.) אומרת אצל מעיין דאפי’ במקום סכנה דאי לא שתי מיית אסור, והוא בכלל אביזרייהו דע”ז שיהרג וא”י, עיי”ש, וכ”ה דעת הרשב”א (הובא בטור בסימן קמ”ט) דאפי’ במקום פיקו”נ אסור, ע”פ הגמ’ הנ”ל.
ברם הר”ן (דף ג’: בדפי הרי”ף) מביא בשם הרא”ש דכי אמרינן דאי לא שתי מאית, לא מאית וודאי אמרינן, אלא שאפשר לבוא לידי סכנה שאם לא ישתה עכשיו שמא ימות בצמא קודם שימצא מים. ונראה דזוהי גם הסיבה שהרא”ש התיר בתשובה (כלל י”ט סי”ז) לברוח וליכנס בבית ע”ז בכדי להינצל. ועל אף שהפרישה רצה להשוות בין הרשב”א והרא”ש דידן, וחילק דשם בציור של הרשב”א במעיין שלפני ע”ז דאסור לשתות ממנו אפי’ במקום פיקו”נ, שאני, שהרואה א”י שמשום פיקו”נ נכנס שם שהוא צמא כ”כ, משא”כ כאן שרואה שרודפין אחריו להרגו אין כאן מה”ע, שהרי ניכר לכל שהוא בורח לשם אך ורק בכדי להינצל, עיי”ש, הרי מהר”ן שהבאנו מבואר שהרא”ש אכן חולק על הריטב”א והרשב”א הנ”ל, וסובר דהיכא דאסור משום מראית העין הותר האיסור במקום פיקו”נ.
עוד סיבה מצאתי על האיסור ליכנס לבית התפלה, ע”פ הגמ’ בע”ז דף י”ז. דבפסוק כתי’ ”הרחק מעליה דרכך” ודרשינן זו מינות, והיינו ע”ז (כמבואר בדף כ”ו:), וכדאי’ בתוס’ שם ד”ה ניזיל (ריש ע”ב). ועל יסוד זה נפסק ג”כ בשו”ע בסק”נ ס”א דמצוה להתרחק מדרך אלילים ד”א.
ואנה אלוקים לידי את הספר ‘שבילי דוד’ (להר”ר דוד זילברשטיין זצ”ל) שבה אסר ליכנס לבתי תפלה שלהם מטעם דנהנה ממשמשי ע”ז, ויש בזה איסור דאוריי’! ומן הסתם כוונתו לדברי הרמב”ם בהל’ ע”ז פ”ז ה”ב דיש בזה איסור נהנה מצד ולא תביא תועבה אל ביתך, עיי”ש. [ומה שאי”נ בית ע”ז ממש היינו כמבואר בהרא”ש בתשובה הנ”ל בכלל י”ט סימן י”ז, דאינו כמו עצי אשרה שהיא עצמה נעבדת, ](1)דהרי הבית הוא בית שמכניסין לתוכה את הע”ז, והבית עצמו אינו נעבד.
בנידו”ד אין מקום לחשדא
ובנידו”ד היה מקום אתי לומר שבאופן שעורכים טקס וברור לכולם שהכל נכנסים לשם אך ורק בגלל זה, שאין כאן מקום לחשוד שנכנס בכדי לעבוד ע”ז, ונמצא שלפי הטעם דחשדא (שכך אומנם נפסק להל’, כפי שביארנו למעלה) יהא מקום להקל יותר. וא”א לבוא ולדחות דבתוך בית התפלה ממש לא הותר היכא שאין חשדא משום שבדרך כלל המקום מיועד לעבודה ולכן נאסר בכל אופן (ואינ”ד לחצר של בית התפלה ששם הותר היכא שאין חשדא, וכפי שהבאנו לעיל, מאחר שהמקום בין כך אינו מיועד כ”כ לע”ז) דזה אינו, דהא הרא”ש בתשובה הנ”ל חילק בין כניסה לבית תפלה בכדי לברוח ולהינצל, לבין היכא שהוא מתרפא מעצי אשרה, דבאופן הראשון לא אתי למימשך בתרה כמו בעצי אשרה, דשם ע”י שמתרפא ממנה והרפואה תלוייה בה אתי למימשך בתרה, ומדבריו מבואר דגם על הכניסה לבית התפלה ממש ניתן לחלק ולהתיר באופנים מסויימים, וכמו”כ אצלינו ברגע שאין חשדא ניתן להתיר הכניסה למקום.
אולם מצד הטעם השני המוזכר בהריטב”א (כבוד לע”ז) אין מקום להקל בנידו”ד, וכמו”כ לפי הסיבות הנוספות שהזכרנו מצד ריחוק מע”ז או מצד האיסור הנאה דמשמשי ע”ז אין מקום להתיר [אא”כ מיירי היכא שאינו נהנה כלל מהכניסה לתוך הבית הזה, שאין לו שום ענין להסתופף בצילו וכד’]
במקום איבה
אלא שיש שרצו לומר דכ”ז בשיטת הריטב”א והרשב”א הנ”ל שגם במקום פיקו”נ יהרג וא”י, אבל לשיטת הרא”ש שהבאנו למעלה שמתיר ליכנס באופן שיש פיקו”נ ”ואין איסור ועון בדבר” וכפי שנפסק להל’ בסוף סימן קנ”ז, והרמ”א התיר כמו”כ בסק”נ ס”ג בכל דבר שאסור משום מראית העין דבמקום פיקו”נ אין בזה משום יהרג וא”י. וזה מבוסס על דברי הר”ן שהזכרנו למעלה, [ועל אף , וכותב שדבריו דחוקים, ומוכיח מהא דסנהדרין ע”ה ע”א (2)שהגר”א על המקום דחה דברי ר”ן אלו גבי ימות ואל יספר עמה מאחורי הגדר, דעל אף שמדובר שם באיסור דרבנן גרידא אמרינן דיהרג ואל יעבור, מ”מ במקור מים חיים (שם עה”ג של השו”ע) חילק היטב בין הנידונים, ויישב יפה שיטת הרמ”א שהיכא שאין חשש שיצמח משם שיעבור על עיקר האיסור מתירין במקום פיקו”נ, עיי”ש.] והכא ג”כ ניתן לצדד שמהיות שזה יכול להוביל לידי איבה פן ישנאו אותנו על כך אם אין אנו משתתפים אתם ביום שמחתם יחד עם שאר ראשי הדתיות, דבגלל זה צריכים להתיר ליכנס בכה”ג. וכמו שהתירו הפוסקים (אג”מ ח”ד סע”ט ע”פ דברי האחרונים הקדומים כמו החת”ס ביו”ד סקל”א והדברי חיים בח”ב סוף סכ”ה, ודלא כהמ”ב בסימן ש”ל סק”ח) במקום איבה וסכנה שמותר לרופא לחלל שבת עבור נכרי (עכ”פ בחולה שיש בו סכנה), אפילו באיסורי תורה, דכמו”כ בנידו”ד ניתן להתיר איסור הכניסה לבית התפלה שלפי רוה”פ הוא לכל היותר איסור מדרבנן ואפי’ אם האיסור הוא מה”ת היה מקום להתיר בגלל זה. [וראה ביבי”א ח”ב יו”ד סי”א שאוסרו וטוען שאין מקום להתיר מה”ט, אבל נידונו הוא במצרים שהממשלה היא ערבית ואין הקונסולים הזרים שם מושלים עלינו.]
אך נראה דיש לפקפק הרבה בזה, כי המרחק גדול בין א’ לחבירו, ובאמת לא קרב זה אל זה, דברפואה הסכנה קרובה, כי ברגע שלא יטפלו בנכרי אנו נהיה במצב סכנה מיידי, בפרט מאנשי התקשורת שיקפצו ע”ז ויגרמו סכנה גדולה לכל עם ישראל בכל מדינות שבעולם, לא כן בנידו”ד שאין הסכנה קרובה כ”כ, ואולי עוד יכבדונו עבור זה, ויבינו שאנו מנועים מלהיכנס למקום כזה. ועוד ראיתי ביבי”א הנ”ל שהביא מבעל ‘זכרונות אליהו’ דכ”מ שהתירו הפוסקים משום איבה אין להתיר בזה”ז, דדווקא בזמניהם שהיו הגויים עושים עלילות ברשע יש לחוש שיעשו איזה עלילה וישתוללו כדרכם, משא”כ בזה”ז שיש חופש ודרור ולא ניתן לעשות שום דבר בלי חוק ומשפט דאין כ”כ מקום להתיר מצד הטעם של איבה וכן אוסרו השבילי דוד הנ”ל גם במקום איבה. כך, שוודאי מן הסתם לא ניתן להתירה אא”כ במקום שהשנאה גוברת על היהודים ויש חשש גדול שיתפסונו ע”כ, ואין לזה אלא מקומו ושעתו. וכ”ש היכא שאינו טקס מלכותי אלא הלוייה של ידיד וכד’, וק”ו ב”ב של ק”ו דאסור להיכנס בשום אופן לצורך ביקור אומנתי או טיול גרידא.
חילוק בין מקום שיש צלמים למנזר שאין שם צלמים
ומה ששמעתי שיש שרצו לחלק בין היכא שיש צלמים לבין מקום שאין צלמים נראה דאין מקום לזה כי הרי סוף כל סוף המקום משמש לעובדי ע”ז – מקום ששם הם מודים לאליל שלהם, וכ”כ בפשיטות בפרי השדה (ח”ב ס”ד) דאין שום הבדל בכך, ומביא גם מהבנין ציון סס”ג שאסר לעשות מבית עכו”ם ביהכ”נ אפי’ אם לא הכניסו לשם שום ע”ז. [וכמו”כ יש לאסור מצד שאר הטעמים שהזכרנו].
אין בני נח מצווים בשיתוף?
ומה שיש מצדדים לומר דיש מקום להקל מצד שאין בני נח מצווים בשיתוף, אומנם היעב”ץ בס’ מור וקציעה (ריש סרכ”ד) סובר כן, אך רבו החולקים עליו, ראה בשו”ת נו”ב תניינא (יו”ד קמ”ח) מהבן של הנו”ב, שזה טעות, וכן בשו”ת שער אפרים (סכ”ד) ובמעיל צדקה (סכ”ב) כולם סוברים שבן נח מצווה על השיתוף, וע”ע בפת”ש בסקמ”ז סק”ב. ובכלל, כ”ז אינו קשור לנידו”ד, דהרי כלפינו וודאי שיש איסור ושזה נחשב ע”ז ממש, ולא יועיל לכו”ע גם לפי הצד שבני נח אינם מצווים על השיתוף, ופשוט.
גויים בזמן הזה
ומצד שאין הגויים בזה”ז עובדי ע”ז (ראה בחולין י”ג:) אלא שאוחזין מעשי אבותיהן בידיהן, ראה בתחומין (כרך כ”ג) להררא”ד ברקוביץ זצ”ל שהאריך להוכיח בטו”ט שבכל המקומות שמצאנו כן, זה רק לענין שחיטתם שהיום סתם מחשבת גוי אינה לע”ז וכמו”כ לענין מו”מ לפני אידיהן של גויים לא שייך לאסור כי אין לגזור שילך הגוי וישבח לע”ז שלו היות שאינו אדוק בע”ז כמו פעם, וכמו”כ לענין יין נסך מכיון שאינן אדוקין בע”ז אין חשש שיבואו לנסך, כי אין דרכם לנסך, אבל לענין עצם עבודתם וודאי שדינם כעובדי ע”ז לכל דבר, וכפי שהאריך בזה המנחת אלעזר בתשובותיו (בסנ”ג) לחלוק על המהר”י אסאד שרצה להקל בזה, והעלה דלענין זה וודאי נחשב ע”ז ממש.
היתר דקרוב למלכות
והדבר היחיד שמצינו שיש היתר למי שהוא קרוב למלכות לעבור באיסור, זה רק לענין להתלבש במלבושיהם, שזה דבר שנאסר מצד ובחוקותיהם לא תלכו, ועל אף שאין כוח לחכמים לעקור דבר מה”ת, חילק הב”י (ביו”ד סימן קע”ח) דהכא שאני דכיון שלא פירשה התורה שום דבר ומסרה לחכמים והם ראו להתיר במקרים מסויימים, וכן מביא הט”ז בשמו שם בסקע”ח סק”ה, וכמובן שתירוץ זה שייך אך ורק לאיסור ‘ובחוקותיהם’ ולא במקו”א. [והגם שהב”י תי’ עוד תירוץ, מ”מ הט”ז הביא תירוץ זה בלבד, וגם התירוץ שתירץ שעבור הצלת ישראל ניתן להתיר לא שייך לנידו”ד, ואכמ”ל.]
למסקנא:
סוף דבר הכל נשמע שאיסור זה דכניסה לבית תפלתם הוא איסור חמור מאוד, ובדרך כלל לא ניתן להתירה כלל וכלל, ובר מכ”ז צריכים ליזהר שלא לגרום לפירצה על דבר שבמשך הדורות היה הענין תמיד שמור וגדור בינינו שאין אנו נכנסים או אפי’ מתקרבים לבית כזה, וזכורני שכד הוינא טליא היינו תמיד חוצים את הכביש בכדי שלא לעבור ע”פ הבית תפלה [וע’ בציץ אליעזר חי”ד סצ”א שמביא ג”כ הנהגה מעין זה] ואדרבה כפי שכתבנו למעלה יתכן מאוד שהגויים יכבדונו עבור זה ושיקודש ש”ש עי”כ שאין אנו פורצים פרצות בכדי למצוא חן בעיניהם. ויה”ר שיקויים בימינו ‘שיכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון’ בבי”א.