לימוד תורה עם גוי הבא להתגייר

שאלה:

איזה הלכות צריכים ללמד גוי הבא להתגייר?

תשובה:

א) יש ללמדם קודם שבע מצוות בני נח, כי במצוות אלה חייב גם הגוי.
ב) צריכים ללמדו הלכות הנצרכות מדי יום, (ברכות שבת וכו’) כדי שלאחר הגיור יוכל לקיימן.
ג) אפשר ללמדם גם תפילה, אך יתפללו רק תפילות כלליות עבור כל העולם. ולא יתפללו תפילות המיוחדות לעם ישראל.

מקורות:

עיין מלכים א’ (פרק ח’ פסוקים מ”א מ”ב): “וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא ובא מארץ רחוקה למען שמך כי ישמעון את שמך הגדול ואת ידך החזקה וזרעך הנטויה ובא להתפלל אל הבית הזה”.
וכתב הרד”ק: “אף על פי שלא יהיה ראוי לכך תשמע תפילתו…”

וכן מובא בזכריה (פרק י”ד, ט”ז): “והיה כל הנותר מכל הגויים הבאים על ירושלים ועלו מדי שנה בשנה להשתחוות למלך ה’ צבאות ולחוג את חג הסוכות”. ומובא במצודות דוד: “להביא קרבנות בחג הסוכות לפי שבחג הסוכות תהיה המגיפה הזאת ולכן יבואו כל השנה להיות לזכרון”.

ועיין במסכת חגיגה דף י”ג ע”א: “ואמר רב אמי אין מוסרין דברי תורה לעובד כוכבים, שנאמר: “לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום”. ובתוס’ שם ד”ה אין מוסרין: “היה קשה לר’ אלחנן תיפק ליה דעובד כוכבים העוסק בתורה חייב מיתה כדאמר בפרק ד’ מיתות בי”ד עובד כוכבים העוסק בתורה חייב מיתה, והמלמדו עובר על “לפני עיוור לא תתן מכשול”.

ועיין שם מהרש”א ד”ה “אין מוסרין” שדייק: “לא קאמר אין מלמדין תורה לעכו”ם, דהא ודאי בז’ מצוות דידהו מלמדין אותן, ובשאר מצוות התורה עכו”ם הלומד אותה חייב בנפשו, אלא דהכא נלמד מענינו דאין מוסרים לעכו”ם היינו טעם וסוד המצוות…”
מוכח מדברי המהרש”א שעיקר האיסור ללמד עכו”ם תורה זה רק טעם וסוד המצוות, אילו לא סתם מצוות. אך עיין בפרוש מהרי”ץ חיות (בסוף חגיגה) שדחה את פרוש המהרש”א וכתב עיין מדרש פרשת משפטים ותנחומא פרשת שופטים שמבואר דגם הדינים ומשפטים לא נמסרו אליהם דלא כהמהרש”א דדוקא סודות אסור…
ועיין שיטה מקובצת ספ”ב בכתובות המחלק ג”כ בין תורה שבכתב לתורה שבע”פ. ועיין ברמב”ם הלכות מלכים פ”י ה”ט: “עכו”ם שעוסק בתורה חייב מיתה” – לא יעסוק אלא בשבע מצוות שלהן בלבד… ועיין שם בלחם משנה שכתב “לכך מפרש רבנו דהאי חיוב מיתה מדרבנן הוא נקרא אסמכתא בעלמא דלא הוי אזהרה גמורה, דאזהרה מן התורה ליכא…”

מוכח מדברי הלח”מ שלשיטת הרמב”ם האיסור הוא מדרבנן.

ועיין בשו”ת שרידי אש חלק ב’ סימן נ”ה, “שאלה: האם מותר להרצות שיעורים בגפ”ת לפני קהל אשר במניינם יש גם אינם יהודים?” ומאריך לענות בדבר, וכן בתשובה סימן צ”ב האריך והרחיב בדבר והסיק “ובעיקר הדין כלענ”ד , שהאיסור לעכו”ם לעסוק בתורה היינו בדרך קביעות, ללמוד גופי תורה בספרים שלנו ברעיון ובהעמקה…אבל להודיע לו דיני תורה ולהאירם לו באור האמת מותר…”

“וחוץ מהנ”ל, הנה האיסור “לפני עור” שכתבו התוס’ בחגיגה, נראה שבזמננו שיש כמה תרגומים בלשונות זרות ויש כמה מלומדים נוכרים שיודעים עברית ויכולים לקרוא תנ”ך ותלמוד בלא תרגום, אין בזה משום “לפני עור”… ועוד נראה לומר, שבאם ימנעו מלהרצות בפניהם על דיני ישראל יש בכך משום איבה…”

“לכן יש בצירוף כל הטעמים המבוארים למעלה, דעתי נוטה להתיר הרצאה על משפטי ישראל בפני קהל שומעים שאינם יהודים, ופשוט שאם בין קהל השומעים נמצאים גם יהודים שוודאי מותר”.
ועיין עוד בשו”ת מנחת יצחק חלק ג’ סימן צ”ח: “ע”ד המקומות שפשטה שם המספחת נשואי התערובות ר”ל וההורים האלה מביאים את ילדיהם ללמוד בחדרים ות”ת וענה בפיהם שהרי האב הוא יהודי אף שהאם היא נוכריה, ונגע זה מתפרד לשלושה ענפים…” “וכעת נחזור קצת לעיקרא דדינא – דלימוד תורה לעכו”ם, וכפי המבואר בגדולי הפוסקים החמירו מאוד למעשה בזה…”

“תבנא לדינא שמכל הני טעמי הנ”ל, ועוד טעמים המבוארים בדברי כת”ה באריכות גדולה, ההלכה למעשה כדברי כת”ה שאסור לקבל הילדים בני התערובות לת”ת כנ”ל”.
ועיין במסכת יבמות דף מ”ז ע”ב: “אמר מר גר שבא להתגייר אומרים לו מה ראית שבאת להתגייר ומודיעים לו מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות מאי טעמא דאי פריש נפרוש…”.
ועיין עוד במסכת כתובות דף כ”ח ע”א: “אמר ר’ יהושע בן לוי אסור לאדם שילמד עבדו תורה…”

עיין במסכת סנהדרין נ”ט ע”א: “אמר ר’ יוחנן עכו”ם שעוסק בתורה חייב מיתה שנאמר “תורה צוה לנו משה מורשה” לנו מורשה ולא להם…מיתיבי היה ר”מ אומר מניין שאפילו עכו”ם ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול…התם בשבע מצוות דידהו”.

ובמסכת בב”ק דף ל”ח ע”א: “ת”ר וכבר שלחה מלכות רומי שני סרדיוטות אצל חכמי ישראל ‘למדונו תורתכם’ קראו ושנו ושלשו, בשעת פטירתן אמרו להם דקדקנו בכל תורתכם ואמת הוא…”

והנה הקשה שם תוס’ ד”ה ‘קראו’: “וא”ת הא אמרינן בחגיגה, המלמד תורה לעכו”ם עובר בעשה… וי”ל דבע”כ עשו, ע”פ דברי המושל… א”נ עשו עצמם גרים…”