עמידה בשירת הים ועשרת הדברות

שאלה:

האם יש מקום לעמוד בשעת קריאת שירת הים ועשרת הדברות?

תשובה:

בגמרא בברכות הובא, ביקשו חז”ל לתקן אמירת עשרת הדברות בבית הכנסת בכל יום, ולא קבעוה מפני תרעומת המינים. ומפרש רש”י, שלא יאמרו המינים לעמי הארץ שאין שאר התורה אמת שהרי אומרים כל יום את עשרת הדברות שנתנו מפי הקב”ה בסיני. ובתשובות הרמב”ם, נשאל על אודות הנוהגים לעמוד בשעת קריאת עשרת הדברות, והשיב שהרב שהנהיג לישב בקריאה זו, צודק, וכן ראוי, ובמקום שנוהגים לעמוד, יש למונעם מכך, בהסתמך על גמרא זו, שמפני תרעומת המינים לא קבעו אמירת עשרת הדברות בכל יום. וכמותו סברו רבים וכן העלה הגר”ע יוסף. אולם מנהג זה של עמידה בעשרת הדברות נתפשט, ובפרט אצל האשכנזים. וכדברי הרב השואל בשו”ת הרמב”ם שרצה להנהיג עמידה מהטעם ש”כן מצינו שבשעת נתינת הדברות עמדו בני ישראל”. ועל כן יש בעמידה בשעת קריאת עשרת הדברות הידור משום קבלת פני השכינה כבמעמד הר סיני. וכיוון שכוונת העומדים ידועה ומפורסמת, אין לחוש לתרעומת המינים, וכן מצינו שעומדים אף בקריאות נוספות כשירת הים ובשביעי של פסח וזה גם תשובה למינים, שעמידה מראה רק כבוד. שהרי בעמידה בשירת הים אין עניין להראות שאלו דברי אלקים חיים, וברור שעמידה היא לכבוד והדר, ואם כך, כן הדבר גם בעשרת הדברות.
אף אלו שסוברים שאין לעמוד, על כל פנים נמצא במקום שעומדים – יעמוד, ומכמה סיבות:
א. לציבור שאינו בקי, זה יראה כזלזל.
ב. נראה שיש בעיה של “לא תתגודדו”, ויש ליושבים על מה לסמוך.
ג. הרי בכך לא יתוקן כלום.

לכן ראוי לחושש לשיטת הרמב”ם לעמוד בקריאת כל פרשת יתרו, או לפחות מתחילת העליה שבה עשרת הדברות, ולנוהגים לעמוד, אסור מצד הדין לשנות.

לסיכום:

המנהג לעמוד בשירת הים, מנהג טוב.
לעניין העמידה בעשרת הדברות, הספרדים פוסקים כגר”ע יוסף, שהביא בשם שו”ת “ישכיל עבדי” שכן מנהג רוב קהילות הספרדים, שאין לעמוד בקריאה. האשכנזים הנוהגים בעמידה ימשיכו במנהגם ואין לשנות.
יחיד (ספרדי או החושש לרמב”ם) הנמצא במקום שלא חוששים, ישתדל לעמוד בקריאת כל הפרשה, או לפחות בקריאת הגבר בה נמצאת פרשיה זו.
(וכעצה טובה, שלא יראה דווקא משום עשרת הדברות, כיון שנוהגים לכבד רב או אדם חשוב בעליה,יקום לכבודו, ויישאר אחר כך לכל הקריאה אך לא יהיה ניכר שקם במיוחד).
בכל אופן אין לו לשבת בשעה שהקהל עומד.
יחיד אשכנזי הנמצא במקום שיושבים, אין לו לעמוד, אלא אם כן יעמוד כל קריאת הפרשה, ונראה שכאן לא תועיל העצה, כי עדין ניכר שעומד במיוחד ושלא כמנהג הציבור.
מקורות: ברכות י”ב, שו”ת הרמב”ם (בלאו) סימן רס”ג, יחוה דעת חלק ו’ סימן ח’, ציץ אליעזר חי”ד סימן א’, אגרות משה או”ח ח”ד סימן כ”ב.