ערב תשעה באב שחל בשבת

שאלה:

מה הם הדינים הנוהגים כאשר ערב ט’ באב חל בשבת?

תשובה:

הגמרא בתענית מביאה:
“תניא תשעה באב שחל להיות בשבת אוכל ושותה ומעלה על שולחנו ואפילו כסעודת שלמה בשעתו”.

וכך נפסק להלכה בשו”ע:
“אם חל תשעה באב באחד בשבת או שחל בשבת ונדחה לאחר שבת, אוכל בשר ושותה יין בסעודה המפסקת ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בעת מלכותו”.

ודנו באחרונים שאף שאין אבילות בשבת ולכן מותר באכילת בשר ושתיית יין וכל המאכלים, בסעודה המפסקת לא ינהגו שמחה, ולכן מי שאינו רגיל בכך לא יאכל סעודה שלישית בשבת זו עם חברים.
אולם מי שרגיל לאכול סעודה זו עם חבריו כל שבת, אף שבת זו יעשה כן, כדי שלא תהא זו אבילות בפרהסיא.
כמו כן מי שרגיל באכילת בשר בסעודה שלישית לא ימנע בשבת זו, אך כמובן שאין חובה לאכול בשר ולשתות יין, אלא יאכל כפי שרגיל לאכול כל שבת ושבת.
כמו כן מותר לשיר זמירות שרגיל לשיר בסעודה שלישית כל שבת.
אמנם צריך להזהיר בשבת זו לגמור סעודה שלישית לפני השקיעה ולא כבשבת רגילה שבה מוסיפין מהחול על הקודש ומאריכים השבת אחר השקיעה, אף אחר צאת הכוכבים.
אך בשבת זו שהיא ערב ט’ באב, מקדימים, כיוון שבשקיעה כבר ספק שבת ספק תשעה באב.
הדין הוא שבערב תשעה באב מחצות ואילך אין לומדים בתורה בדברים המשמחים, ומותר רק בדברים שאינם משמחים, כאיוב, פרקי חורבן בירמיהו, מדרש איכה וכדומה.
ומביא הרמ”א, שאם ט’ באב חל בשבת, או אף ביום ראשון, אין לומדים בשבת אחר חצות פרקי אבות.
אך רבו החולקים עליו, הן בכל ערב ט’ באב אחר חצות. ובפרט כאשר ערב ט’ באב, הוא שבת (הן של ט’ באב שנדחה משבת, או של ט’ באב שחל ביום ראשון), שמותר בתלמוד תורה.
ודעת המשנה ברורה וערוך השולחן, שאפשר לסמוך על המקילין וללמוד בכל ערב ט’ באב עד כניסת ט’ באב, וכל שכן כאשר הוא בשבת.
כיוון שבשבת אסורה אבילות אם כן אי אפשר לחלוץ נעלים קודם שהחל ערבית, ולכן כתב הרמ”א ששליח הציבור יאמר ברוך המבדיל קודם ברכו ויחלוץ נעליו, ואילו הציבור יחלוץ מנעליו אחר ברכו.
אך כיוון שיש בעיה של הכנה בשבת, ואי אפשר להביא מנעלי גומי בשבת, אלא יש צורך להכינם (וכן הקינות) בערב שבת, והרבה פעמים שוכחים לעשות כן, עדיף לאחר במעט תפילת ערבית לפחות כחצי שעה אחר השקיעה, כדי שיוכלו לומר בבית “ברוך המבדיל” ,להחליף לנעלי בד או גומי, ולבוא עם הקינות לבית הכנסת.
לעניין הבדלה – כיוון שאי אפשר להבדיל במוצאי שבת זו שבה חל צום ט’ באב, נוהגים, כמפורט להלן.
כאשר רואים נר, שאין בו שמחה ולא כוס – מברך בורא מאורי האש.
אך יין אסור בשתיה, ולכן מבדילים רק בתפילה ב”אתה חוננתנו”, וההבדלה על הכוס נעשית במוצאי ט’ באב.
ואילו בשמים שיש בדבר תענוג, אין מברכים במוצ”ש, אך גם לא במוצאי ט’ באב, כיוון שנתקן בגלל הנשמה היתרה שעוזבת אותנו במוצאי שבת.
בהבדלה במוצאי ט’ באב, כיוון שעדיין אין שותים יין עד י’ באב בחצות, נוהגים כדרך שנוהגים במוצאי שבת של תשעת הימים.
ומבדיל על היין ונותן לתינוק (שמבין בחינוך ולא באבילות) או על שאר משקין כבירה, ויש מתירים גם בקפה.
אם יש חולה שאינו צם בט’ באב, צריך הוא להבדיל במוצאי שבת קודם אכילתו, וממילא מוציא בהבדלתו זו כל בני ביתו.

מקורות: תענית כ”ט: שו”ע או”ח סימן תקנ”ב סעיף י’, תקנ”ג סעיף ב’, תקנ”ו, תקנ”ח.