צחצוח שיניים בשבת

שאלה:

האם אפשר לצחצח שינים בשבת ובמה?

תשובה:

מספר בעיות העלו בקשר לשאלה זו:
א. איסור ממרח. ב. נולד. ג. סוחט. ד. נטילת נשמה (הוצאת דם). ה. עובדין דחול. ו. רפואה.

ונדון בקצרה נקודה נקודה:
א. אחת מ-לט מלאכות שהיו במשכן והן אבות מלאכה בשבת היא מלאכת ממחק, במשכן החליקו את העורות בשביל להוריד את השער. תולדה למלאכה זו היא ממרח, וכמובא בגמרא, הממרח שעווה סביב הנקב שבדופני הכף לסותמו חייב חטאת. ומכאן יש לדון בצחצוח שינים עם משחה, שיהא בה איסור ממרח של המשחה.
אמנם בזה דנו במהות המלאכה, כיון שיש שסברו (כמגן אברהם) שממרח אינו רק כאשר רוצים בקיום הדבר המתמרח כמשחה וכד’, אך לא כאשר רוצים שהחומר המתמרח יבלע, או כמקרה שלנו שאין רוצים בקיום המשחה כלל שהרי שוטפים הפה.
לעמת זאת סברו אחרים שמקרה זה שונה ממקרהו של המג”א שדבר על שפשוף רוק שעל גבי הרצפה שאין בו משום ממרח כיון שנבלע, כיון ששם כל כונתו רק לבלוע הרוק ולכן אין ממרח, מה שאין כן אצלנו, שיש לו כוונה ראשונה שהמשחה תהיה על השינים ותפעל פעולתה, ולפחות איסור דרבנן יהיה בדבר.

ב. נולד. בגמרא מובא שאסור לרסק שלג וברד. ונחלקו הראשונים בהסבר האיסור.
רש”י – הסביר שדומה למלאכה שבורא מים.
התרומה – משום נולד, שמשנה מצב הצבירה ממוצק לנוזל.
רשב”א – גזירה משום סחיטת פירות העומדים למשקה.
ונחלקו המחבר והרמ”א באיסור נולד.
למחבר – אין איסור שכזה, ואסור רק משום סחיטת פרות או כי דומה לבורא.
הרמ”א – חושש לנולד, אלא אם יש שעת הצורך.
והנה במשחת שינים. בורא אין – כיון שאין תוספת בדבר כמו בריסוק שלג. סחיטת פרות – לא שייך בעניננו שלא יוצא משקה.
נשאר רק נולד. למחבר – מותר. לרמ”א – אסור.
אף שיש שסברו שכיוון שאינו מתקיים רק לשעה אפילו נולד אין.

ג. סוחט. יש שחששו משימוש במברשת, כיון שיתכן ויש כאן סוחט בשערות המברשת.
אך בגמרא מובא שאין סחיטה בשער, ואמנם חוששים בדבר מדרבנן, אך כיון שהשערות מופרדות ולרוב גם קשות, נראה שאין משום סוחט, וכן סברו חלק מהפוסקים.

ד. נטילת נשמה. אחד מאבות מלאכה, היא נטילת נשמה.
הוצאת דם היא תולדת הוצאת נשמה ועל כן היו שאסרו צחצוח במברשת, מפני שפעמים שיוצא על ידי כך דם מהחניכים. ואפילו שאין מתכוון הרי זה פסיק רישיה ואסור אולם, מי שאין דבר קורה לו כך כל פעם (יציאת הדם), אם כן אינו מתכוון ומותר.

ה. עובדין דחול. היו שרצו לאסור, משום עובדין דחול. אך נראה שאין לחוש לכך, כי לכאורה יש בזה צורך לשבת, הן להרגשת המצחצח עצמו, והן לאחרים. היו שהצריכו מברשת מיוחדת לשבת למנוע בעיה זו.

ו. רפואה. דנו בדבר אם יש משום איסור רפואה, כיון שרוב המשחות יש בהן אף חומרים מרפאים.
אך כיון שכך היא דרך הבריאים , אין הוכחה שלרפואה הוא מותר.

לסיכום:

לספרדים – יש להקל לצחצח שינים אפילו עם מברשת ועם משחה.
לאשכנזים – יש לאסור במשחה, ולהקל במי פה.

מקורות: שו”ת אגרות משה או”ח סי’ קיב’. שו”ת ציץ אליעזר ח”ז סי’ ל’. שו”ת יביע אומר ח”ד סי’ כז’-כט’. שמירת שבת כהלכתה פרק יד לד.