רשויות שבת

שאלה:

מהו “העירוב” שנוהגים בו כיום, וכיצד הוא מתיר טלטול ברשות הרבים?

תשובה:

לצורך הבנת היתר העירוב, יש להקדים כמה הקדמות:
א. איסור הוצאה מהתורה מרשות הרבים לרשות היחיד, ולהיפך.
ב. איסור טלטול ד’ אמות ברשות הרבים.
ג. הגדרת רשות היחיד (רה”י) ורשות הרבים (רה”ר) מהתורה, כרמלית ומקום פטור.
ד. צורת הפתח (צוה”פ)
ה. עירוב חצרות.

א – ב
אחד מל”ט מלאכות האסורות מהתורה, הוא איסור הוצאה, דהיינו: עקירת חפץ מרשות אחת (יחיד או רבים) והנחתו ברשות שניה (רבים או יחיד).
איסור נוסף הוא, עקירת חפץ מרה”ר וטלטולו יותר מד’ אמות והנחתו שם. וזוהי לשון הרמב”ם:
“…הרי הוא אומר בתורה “איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקדש, ויכלא העם מהביא. הא למדת שההבאה מלאכה קורא אותה, וכן למדו מפי השמועה שהמעביר ברשות הרבים מתחילת ארבע לסוף ארבע, הרי הוא כמוציא מרשות לרשות וחייב”.

ג
בברייתא בשבת מובא:
“ת”ר: ד’ רשויות לשבת, רשות היחיד ורשות הרבים וכרמלית ומקום פטור”.

ישנו הבדל בין דין תורה ובין דין דרבנן בנושא זה. מדין התורה יש שתי רשויות בלבד, והשאר נקראים מקום פטור, דהיינו: אין להם שם רשות בכלל, ומותר להוציא מהם לאחת משתי הרשויות: רה”י או רה”ר, ומותר לטלטל בהה יותר מד’ אמות. הרשויות מהתורה כאמור הן רה”ר ורה”י בלבד.

רשת היחיד – כל שרחב ד’ על ד’ טפחים או יותר, ומוקף בגובה מחיצות עשרה טפחים לפחות (טפח = 10 ס”מ לחזו”א, 8 ס”מ לגר”ח נאה).
(לגבי מספר המחיצות, כדי לתת לשטח שיש בו ד’ ע לד’ טפחים דין רה”י מהתורה נחלקו הפוסקים אם מספיק ב’ מחיצות ולחי (לרש”י ורוב הפוסקים), או דווקא ג’ מחיצות ולחי (רמב”ם), ואין כאן המקום להאריך בדבר).

רשות הרבים – דרכים מעיר לעיר, רחובות ושווקים, שרוחבן לפחות ט”ז אמה. (אמה = 60 ס”מ לחזו”א, 40 ס”מ לגר”ח נאה). דרכים אלו אינן מקורות (אין עליהן גג). ונחלקו הראשונים בתנאי נוסף: רש”י ופוסקים רבים סוברים שצריך שיהיה מקום שעוברים בו 60 ריבוא איש (600,000), כדרך שהיה במדבר, והרמב”ם ופוסקים אחרים סוברים שאין צורך במספר זה של בני אדם, ודי שיהיה רחב ט”ז אמה כדי שיהא רה”ר מהתורה.

מדין דרבנן – מקום שאינו מוקף מחיצות כהלכתן, אף שאינו מקום הילוך רבים, חששו חכמים שיטעו בינו לבין רה”ר גמורה, ועל כן אסרו לטלטל ממנו לרה”י ולהפך, וכן לא לטלטל בו יותר מד’ אמות, והוא הקרוי כרמלית. (ישנם מקומות נוספים שאף שיש להם דין רה”י מהתורה אסרו חכמים לטלטל בהם ד’ אמות, אך לא נדון בהם עתה).
אף גם מדרבנן, מקום שאין בו ד’ על ד’ טפחים, והוא גבוה מג’ טפחים או נמוך מג’ טפחים נקרא מקום פטור,שמותר אף מדרבנן לעקור ממנו חפץ לרה”ר או רה”י, וכן מהם אליו.
אמנם, נחלקו האם מותר לעקור מרה”ר, להניח במקום פטור, ואחר כך לעקור משם ולהניח ברה”י, אך אין המקום לדון בכך.
כמובן שבכל ענין ד’ רשויות הללו: רה”ר, רה”י, כרמלית ומקום פטור ישנם פרטים רבים נוספים, אך לשם הבנת ה”עירוב” די בפרטים שהובאו.

מקורות: רמב”ם הלכות שבת פי”ח ה”ח, או”ח סימן שמ”ה, שמ”ט, ערוך השלחן סימן ש”א, שמ”ה, שמ”ט, סימן שס”ג, סעיף א וביאור הלכה ד”ה “אסרו חכמים”.