תוקף חוזה הכולל תנאי של הליכה לערכאות

שאלה:

1. חוזה – מכירת דירה הנערך בין המוכר לקונה ויש בו סעיף האומר שאם תתעוררנה בעיות בין המוכר לקונה הרי שבית המשפט בלבד יהיה מוסמך לדון. האם מותר ע”פ דין תורה לחתום על חוזה כזה?
2. אם נחתם חוזה בין המוכר לקונה עם סעיף של הליכה לבית משפט במקרה שנוצר בעיות ביניהם, האם חתימה כזו מחייבת את הצדדים?

תשובה:

1. אדם יכול לחתום על חוזה שיש בו סעיף של פניה לערכאות, כי אדם יכול להתחייב על מה שרוצה אפ’ שזה לא מן הדין, כמו שמצינו בגמ’ ביבמות דף קי”ג ע”א שאדם שנושא אשה חרשת או אשה שוטה אפ’ שכתב לה מאה מנה בכתובתה, כתובתה מתקיימת (למרות שאשה חרשת או שוטה אין לה כתובה) “מפני שרצה ליזוק בנכסיו”,ופירש רש”י “ואע”פ שלא תקנו לה חכמים כתובה, הרי הוא כתב לה, הואיל ורוצה להפסיד ולהיות ניזוק מנכסיו תנאו קיים”. מוכח מפה שאדם יכול להתחייב כסף לזולת אפילו שמן הדין פטור מתשלום זה.
2. אם חתם כבר על חוזה ויש בו סעיף של הליכה לבית משפט במקרה של חילוקי דעות בין המוכר לבין הקונה. אין החוזה מחייב את הצדדים להתדיין בפני בית משפט, אבל זה מחייב את הצדדים לשלם על פי דיני ערכאות ולכן ילך לב”ד (שדנים ע”פ דין תורה) וידונו אותו שם כפי חוקי הערכאות.

מקורות:

1. עיין במסכת יבמות דף קי”ג ע”א: אדם שנושא חרשת או שוטה וכותב לה כתובה.
אדם יכול להתחייב על כל דבר אפ’ שזה לא מדין תורה, אבל לכאורה יש להקשות מדברי הב”י (חו”מ סוף סימן כ”ו) שמביא תשובת הרשב”א שנשאל שם על אחד שמתה בתו ותבע את חתנו בערכאות העכו”ם שיחזיר לו כל הנידוניא, בטענה אע”פ שבדיני ישראל הבעל יורש את אשתו, אבל כיון שהכל יודעים שהם הולכים בדיני העכו”ם הרי כל הנושא אשה שם כאילו התנה כן…והשיב כל דבר שבממון תנאו קיים ובאמת אמרו שמתנין בכענין זה. אבל לנהוג כן מפני שהוא משפט העכו”ם באמת נ”ל דאסור לפי שהוא מחקה את העכו”ם…אבל ללמוד מזה לילך בדרכי העכו”ם ומשפטיהם ח”ו לעם קדוש לנהוג ככה…” ועיין שם את אריכות דבריו בחוזק האיסור.

וא”כ מוכח מתשובת הרשב”א שאסור לאדם להתחייב בדיני עכו”ם. ומ”מ נראה שאין ראיה מדברי הרשב”א לשאלה הנ”ל. שמה שאסר הרשב”א במתנה ע”מ שכתוב בתורה שהדין הוא שאם התנאי הוא בדבר של ממון תנאו קיים (כמו אם אדם מתנה שלא יירש את אשתו) בזה אסר הרשב”א אם נוהג כך מפני שהוא הולך בדרכי הגויים. אבל אדם שמתחייב התחייבות לחברו של ממון גם אם עושה כן מפני שהגויים נוהגים כך אין בזה איסור. שהרי אינו מתנה ע”מ שכתוב בתורה, אלא מתחייב ממון וזה אדם יכול להתחייב.

כמו שמצינו במשנה במסכת בבא מציעא דף ק”ד ע”א: שכך כותב לו אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא למרות שמזיק פה רק “מניעת רווח” וכן מצינו שאדם יכול להתחייב לשלם גם את דיני גרמא, למרות שבדיני אדם גרמא פטור אבל כיוון שבדיני גרמא חייב, אדם יכול להתחייב לשלם כשיזיק בגרמא.

ועיין בשו”ת חתם סופר (חושן משפט ח”ד) תשובה קע”ח. וכן בנחלת צבי על שו”ע חו”מ ח”ב בסימן רצ”ב, הדנים באפשרות של תשלומין למי שמעכב מעותיו אצלו למרות שהגיע זמן הפרעון שחייב לשלם לחברו, וגם על כך אדם יכול להתחייב שישלם לחברו עבור כל עיכוב של המעות שלא משלם לו בזמן.

2. עיין בשו”ע חו”מ ח”א סימן כ”ו סעיף ג’: “המקבל עליו בקנין לידון עם חבירו לפני עכו”ם אינו כלום…”
ועיין שם בסמ”ע ס”ק י”א: “אבל אם כתב בפרוש בשטר שמתחייב נפשו לדון עכ”פ לפניהם…אבל אם יש למלוה זכות בזה אין בידו לחזור בו…” ועיין בט”ז ס”ק ג’ שהקשה ע”ז, וכן בסימן ס”א בסמ”ע ס”ק י”ד: “אבל במקום שאין איסור ידונו דייני ישראל באותו זכות שיש לו לפני דייני עכו”ם מאחר שקיבל עליו וחייב נפשו בזה”. מוכח מדעת הסמ”ע שאם יש בחוזה סעיף לדון בבית משפט, ילך לב”ד שדנים ע”פ דין תורה ושם ידונו אותו לפי חוקי המדינה.

ועיין עוד בפד”ר חלק י”ח עמ’ 83 “הנידון: התחייבות להתדיין בערכאות” באריכות בנושא זה.

ועיין עוד בשו”ת יחווה דעת חלק ד’ סימן ס”ה בעניין השאלה שנשאלה “בהיות וידוע שלפי דין תורה אין הבנות יורשות את אביהן במקום שיש בנים, וזאת בניגוד לחוקי המדינה…האם מותר לבנות לפי ההלכה לתבוע חלקן בירושה בבית משפט חילוני ולקבל צו ירושה בהתאם לחוק, בהסתמך על מאמר חז”ל ‘דינא דמלכותא דינא’?”.