בדיקת הפסק טהרה ויום ראשון בלבד

הרה”ג אליעזר דמארי שליט”א
ר”מ בית המדרש -מחלקת רבנות

שאלה:

אשה שעשתה הפסק טהרה ובדיקה ביום הראשון של השבעה נקיים בלבד ובאה לשאול בליל שמיני האם היא יכולה לטבול כי היא מאד חוששת לתגובת בעלה, או באופן אחר שהאשה אומרת שלא עשתה יותר בדיקות כי יש לה “פטרייה” באותו מקום וקשה לה מאד הבדיקות, כיצד נפסוק לאשה זו?

תשובה:

בגמרא במסכת נדה דף סח’ ע”ב “איבעיא להו הזב והזבה שבדקו עצמן יום ראשון ויום שמיני ומצאו טהור, ושאר הימים לא בדקו, לרבי אליעזר מהו, תחילתן וסופן בעינן, והכא תחילתן איכא סופן ליכא, או דילמא תחילתן אעפ”י שאין סופן,אמר רב היא היא תחילתן אע”פ שאין סופן, ורבי חנינא אמר תחילתן וסופן בעינן, והכא תחילתן איכא סופן ליכא, ואמר ליה ר’ ירמיה בר אבא לרב ששת דלרב הוא הדין סופן אעפ”י שאין תחילתן” עכ”ל הגמרא.
וזה לשון הרמב”ם פרק ו’ מהלכות איסורי ביאה הלכות כא’ – כב’ “זבה שבדקה עצמה בראשון מימי הספירה ומצאה טהור, ולא בדקה עד יום שביעי ומצאה טהור, הרי זו בחזקת טהרה וכאילו בדקה כל שבעה ומצאה טהור, וכן אם בדקה ביום ראשון מימי הספירה ומצאה טהור, וביום השמיני ומצאה טהור הרי זו בחזקת טהרה, בדקה ביום שלישי לזיבתה ומצאה שפסק הדם ולא בדקה ביום הראשון מימי הספירה ובשביעי בדקה ומצאה טהור הרי זו בחזקת טהרה” עכ”ל.
גם בספר בעלי הנפש של רבינו הראב”ד{שער הספירה והבדיקה עמוד סט’} פסק להקל וז”ל: “ועוד אמרו בגמרא שאם בדקה בתחילת שבעה חוץ מבדיקת יום ההפסקה ושאר כל הימים לא בדקה, אי נמי אם בדקה בסוף שבעה ולא בדקה בתחילתן טהורה” עכ”ל, וגם רבינו זרחיה הלוי “בסלע המחלוקת” שחולק על חידושו של הראב”ד שאפילו אם רק באמצע שבעה נקיים טהורה, מסכים עם הרמב”ם והראב”ד שכל שבדקה בראשון או בשביעי טהורה, גם האור זרוע {סימן שמא’} כתב “ונראה בעיני שהלכה כרב”, וכן פסק הרשב”א בתורת הבית {בית ז’ שער ה’} שהלכה כרב מכיוון שרבי ירמיה בר אבא ורב ששת סוברים כמותו, וכן פסק המאירי {נדה עמוד שו’} דקיימא לן אפילו סופן בלא תחילתן מהני, והרא”ה בבדק הבית {שם} הסכים ג”כ שהלכה כרב דסופן אעפ”י שאין תחילתן.
רבינו הרא”ש בפסקיו לנדה {פרק עשירי סימן ה’} כתב דנקטינן כרב שמיקל בתחילתן או בסופן, וכן פוסק בנו רבינו יעקב בעל הטורים ביו”ד סימן קצו’ , וכן כתב הר”ן בחידושיו לנדה {סט’ ע”א מדפי הרי”ף}, וכן פסק רבינו ירוחם {נתיב כו’ דף רכא’ ע”ד}, וכן פסק רבינו אליעזר ממיץ בספר היראים {סימן קצב’}, וכן פסק הרמב”ן בהלכות נדה {פרק ב’ הלכות ד’ – ה’}.
הנה לפנינו שהרמב”ם, והראב”ד, הרז”ה, ור”א ממיץ, והרמב”ן, והרשב”א והרא”ה, המאירי, והר”ן, האור זרוע, הרא”ש, הטור, ורבינו ירוחם, כולם סוברים שהלכה כרב שאם בדקה ביום השביעי או רק ביום ראשון טהורה, א”כ תמיהה גדולה על רבינו המחבר שפסק {שו”ע יו”ד סימן קצו’ סעיף ד’} “אם לא בדקה בכל השבעה אלא פעם אחת לא שנא בדקה ביום ראשון או ביום שביעי או באחד מהימים האמצעיים, מאחר שבדקה ביום שקודם השבעה נקיים ומצאה טהורה עלה לה, אבל אם לא בדקה כלל בכל השבעה, וביום השמיני בדקה ומצאה טהורה אין לה אלא יום שמיני בלבד ומשלמת עליו, ויש אומרים שצריך שתבדוק ביום הראשון וביום השביעי מהשבעה ואין להקל עכ”ל. ויש לתמוה אחרי שראינו שכל הפוסקים הנ”ל מתירים מדוע רבינו השו”ע פוסק להחמיר, ועוד שהוא סותר את הכלל שקבע בהקדמתו שכאשר יש מחלוקת הוא הולך על פי שלושה עמודי הוראה הרי”ף, והרמב”ם, והרא”ש, והלא במקרה דנן הרמב”ם והרא”ש סוברים להקל, {ודעת הרי”ף לא ידועה}.
פסק השו”ע מסתמך על שיטת הראשונים הבאים: הסמ”ג {סימן קיא’ דף כב’}, ספר התרומה {סימן פח’}, ספר הרוקח {סימן שיז’ עמוד ר’}, הגהות מימוניות {סוף פרק ו’ מהלכות איסורי ביאה} בשם רבינו שמחה, ספר האשכול {סימן מד’ עמוד קח’}.
והנה הגאון ר’ שלמה קלוגר בספר שיירי טהרה {דף נו’} כתב “שהעיקר להלכה כדעה הראשונה שהובאה בשו”ע שבדיקת יום אחד בלבד די, שכלל בידינו שכל שכותב המחבר דעה ראשונה בסתם ודעה שנייה בשם וי”א העיקר כדעה הראשונה, ואף שסיים המחבר “ואין להקל”, אינו עיקר הדין רק לחומרא כתב כן.
ועיין בערוך השולחן {סימן קצו’ ס”ק כה’ – כו’} שכתב לתמוה על מרן הבית יוסף שהחמיר בזה שמכיוון שהרמב”ם, והראב”ד, והרא”ש, והרז”ה, והרשב”א, והטור, כולם פסקו להקל דתחילתן אע”פ שאין סופן וסופן וכו’ אעפ”י שאין תחילתן אף שהסמ”ג וספר התרומה מספק להו בדין זה, מכל מקום אין ספקם מוציא מידי ודאי של רבותינו דפשיטא להו להקל, ולכן אף שבודאי חלילה לנו לסור מדברי רבינו הבית יוסף שכתב שאין להקל, מכל מקום בזמנינו שיש הרבה נשים שיש להם חבורות ופצעים בתוך חדרי בטנן והבדיקות קשות להן מאד יש להורות להן כעיקר הדין שדי בבדיקה אחת בכל שבעת הימים מלבד הפסק טהרה, וכן מורין הלכה למעשה, וכן כתב הסדרי טהרה, כן כתבו גדולי האחרונים בתשובותיהם עכ”ל ערוך השולחן ודברי פי חכם חן.
לסיכום:
לכן נראה לענ”ד בשני המקרים שהבאנו בתחילה להתיר לאשה לטבול, ובפרט לבנות תימן שפוסקות כהרמב”ם, וכן לבנות אשכנז שיש לא מעט אחרונים שנוקטים כך וראוי להדגיש שאנו מדברים רק בדיעבד {כדי לפסוק כן לכתחילה צריך לשאול מורה הוראה}.
ולפענ”ד לפי מציאות הדור בפריצות וכו’ אפשר להתיר גם לבנות ספרד, והקב”ה יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אכי”ר.