מתי לנהוג אבלות בגופה הנמצאת בהקפאה – עד להחלטה האם לקוברה או לשרפה

שאלה:

חוזר בתשובה שאמו נפטרה בחוץ לארץ. שם יש ויכוח בין שני אחים הנמצאים: אחד רוצה לקבור את הגופה, ואחד רוצה לשרוף את הגופה. המחלוקת בין האחים הגיע לפני בית משפט אמריקאי. הבן החוזר בתשובה נסע לחוץ לארץ לשכנע לקבור את אמו כדת, אך חזר ללא הצלחה. בינתיים הגופה נמצאת בהקפאה עד לגמר הבירור המשפטי. גם אם יוחלט על קבורה כעת, זה יהיה רק זמני, כי אח”כ ישרפו את הגופה. הבן החוזר בתשובה הנמצא בארץ לא יוכל לנסוע שנית לחו”ל ולהשתתף בלויה מטעמים אישיים.
מתי מתחיל אבלות לבן החוזר בתשובה?

תשובה:

היות והבן איננו מתכוון לחזור לחו”ל, (גם אם תהיה בסוף קבורה). הקבורה לא מוטלת עליו, כי יש בחו”ל אח שיטפל בקבורה. א”כ התייאש מלקברה, ולכן מהזמן שהגיע לארץ מתחילה האבילות, ויש לשבת שבעת ימי אבילות.

מקורות:

עיין ברא”ש (בגמ’ ברכות פ”ג סימן ג’): “מעשה באחד שתפסו המושל ומת בתוך התפיסה, ולא נתנו המושל לקבורה כמה ימים, ופסק ר”י ז”ל דאין אנינות חל על הקרובים דלא קרינן ביה כי האי גוונא מי שמתו מוטל לפניו כיון שאין עליהם לקוברו, ומ”מ אין לדמותו לנתייאשו מלקוברו לענין שיחול עליהם אבילות כגון בהרוגי ביתר. דהתם ודאי נתייאשו לקוברן ע”פ המלכות ומיד חלה עליהם אבילות. אבל האי עובדא נהי שאין בידם להוציאו מן המושל מ”מ אינם מתייאשים לגמרי מקבורתו ומצפים לישועת השם…וגם אונן שעומד בבית האסורין נראה שמותר לאכול בשר ולשתות יין כיון שאין מוטל עליו לקוברו…כשנפטרה אחותו של ר”ת הודיעוהו בעיר אחרת שהיה שם ואכל בשר ושתה יין ונתן טעם לדבריו דכיון שיש לה בעל שחייב בקבורתה אינו אסור באכילת בשר ושתיית יין”.

ועיין בספר גשר החיים (פרק י”ח סימן א’ סעיף ד’ עמ’ קס”ב): “אם יש עכוב כגון מצד הממשלה שלא לקוברו עד עבור ימים אחדים, הנה אם יש בכ”ז מה להטפל במת, בין בנוגע להשתדלות אצל הממשלה, בין בנוגע להכנת מלבושיו וקבורתו ה”ה אונן. אולם אם אין מקום לאבל במה להשתדל ולהטפל בענייני המת ה”ז כדין ‘אין המת מוטל לפניו’ ואין עליו דין אונן אפילו ביום המיתה”.

ועיין עוד שם (בפרק י”ט סימן ד’ סעיף י’ עמ’ קפ”ה): “הגם שנשלח את המת לעיר אחרת מקבל האבילות מיד שמסרו להוליכו לעיר האחרת, שאני התם שכבר גמר טיפולו בו”.

ועיין בספר פני ברוך (סימן ח’ סעיף ו’ עמ’ פ”ו): “אם שולחים את המת לקבורה לעיר או למדינה אחרת ואינם יודעים מתי יקבר המת, האבלים הנשארים בעיר מתחילים האבלות מעת שיחזרו פניהם מללוות את המת ומונים מאז שבעה ושלשים”.

ועיין בספר בית מועד (הרב פנחס קורח שליט”א, פרק ז’ סעיף י”ד): “אם לא נקבר המת ביום מותו אלא אחר כמה ימים הרי הוא עדיין באנינותו כל זמן שמשתדל בקבורתו” ועיין בהערה ס”ק י”ד: “הכלל בזה שכל זמן שיכול לעסוק ולהשתדל בצורכי הבאת המת לקבורה ואפ’ נשתהה כמה ימים”. ועיין בספר כל בו על אבילות (מאת יקותיאל יהודה גרינוואלד) (עמ’ 119, סעיף ז’).

ועיין באגרות משה (יו”ד ח”א סימן רנ”ג עמ’ תקי”ד) בנושא ‘במות קרובים במדינה רחוקה ואחרים נסעו לשם ואחדים נשארו בכאן, מתי יתחילו אלו שבכאן האבילות’: “והשבתי דלע”ד מתחילין אלו שבכאן להתאבל מיד כיון שלא יסעו לשם…ומכאן למדינת בלגיה הוא מקום רחוק טובא ולא מצוי כלל שיסעו מכאן לשם להיות אצל הקבורה, ולכן אף להרמב”ם והשו”ע מתחילין אלו שבכאן למנות מיד”.

ועיין עוד באגרות משה (יו”ד ח”ב סימן ק”ע עמ’ רפ”ב) בענין “בדבר מתים שמוליכין לא”י והבנים נשארים בכאן, מתי יתחילו האבלות”.