בישול אחר צליה

שאלה:

האם יש בישול אחר צלי ואפיה, ולהיפך, בשבת?

תשובה:

בגמרא בפסחים מובאת ברייתא:
“בשלו (לקורבן הפסח) ואחר כך צלאו, או שצלאו ואחר כך בשלו חייב”.

ושואלת הגמרא, בבשל ואחר כך צלה חייב, כיון שבשל קורבן הפסח וכתוב: “אל תאכל ממנו נא ובשל מבושל במים כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו” (שמות י”ב, ח). אך צלאו ואחר כך בשלו מדוע חייב? ועונה הגמרא, זו דעת ר’ יוסי שסובר לגבי מצה שאין יוצאין במצה מבושלת אפילו לא נמוחה.
ומסביר רש”י, שר’ יוסי סובר, שבשול אחר אפיה בשול הוא, והבישול ביטלו מהיות לחם.
היראים למד מכאן, שאף שאין בשול אחר בשול ביבש. אך בשול אחר אפיה או אחר צליה יש. והוכיח מכמה מקומות שהלכה כר’ יוסי.
וממילא, אסורה גם צליה אחר בישול. וכך סברו עוד ראשונים.
אומנם, אפיה אחר אפיה או צליה אחר צליה, דעת הסמ”ק שאף בזה היראים אסר, אך הוא דוחה דבריו, שהרי מהגמרא הוכח שרק בישול אחר אפיה אסור.
אולם הראבי”ה דוחה את דברי היראים ואת אלה שסברו כמותו, ומוכיח מכמה סוגיות שאין הלכה כר’ יוסי. ורק לעניין מצה, כיון שצריך לטעום טעם מצה לכן אם בישל המצה לא יצא ידי חובת אכילת מצה.

והנה, היראים שאסר בישול אחר אפיה סובר גם כן שישנם דברים שהם קלי בישול, ומתבשלים בכלי שני, ולכן אסור לתת פת אפויה בשבת בכלי עם נוזל שהיד סולדת בו.
לגבי נתינת פת בכלי שני, ישנן שתי גרסאות ביראים. לפי האחת:
“הילכך אחרי שפרשתי שיש דבר המתבשל בכלי שני ויש בישול אחר איפוי וצלי, ויש צלי אחר בישול, יזהר אדם שלא יתן פת אפוי בשבת אלא בכלי שני…”. (וכן הגרסא בסמ”ק).

אך גרסה זו קשה, שהרי הֵחל ביש דברים שמתבשלים בכלי שני. ואמת שישנה גרסה אחרת ביראים בה כתוב בפרוש:
“יזהר אדם שלא יתן פת אפוי בשבת אפילו בכלי שני במקום שהיד סולדת בו”.

בשו”ע מובא בלשון הזו:
“יש מי שאומר שדבר שנאפה או נצלה אם בשלו אחר כך במשקה יש בו משום בישול, ואסור ל יתן פת אפילו בכלי שני שהיד סולדת בו, ויש מתירים…”

על פי כללי הפסיקה, כאשר השו”ע (המחבר) מביא יש אומרים ויש אומרים, הלכה כיש אומרים בתרא (אחרונים).
ואם כן, דעתו להתיר שאין בישול אחר אפיה או אפיה אחרי בישול, כראבי”ה, וכן הבינו בדבריו הגר”ע יוסף שליט”א (ביחוה דעת ח”ב סימן מ”ד). וכן פוסקים הרב סופר בכף החיים והגרב”צ אבא שאול זצ”ל באור לציון.
אך הרמ”א סבר בדעת המחבר שלא כדבריהם. והגיה על המילים: “ויש מתירים בכלי שני ויש מקילין אפילו בכלי ראשון ונהגו להיזהר מלכתחילה שלא ליתן פת אפילו בכלי שני, כל זמן שהיד סולדת בו”.
הרי שהדין שה”יש מתירין” שבמחבר הוא היראים בהבנת הסמ”ק שרק בכלי ראשון נאמר ולא בכלי שני.

לסיכום:

דעת המחבר: א. לכף החיים, הגר”ע יוסף שליט”א והגרב”צ אבא שאול זצ”ל אין בישול אחר אפיה או אפיה אחר בישול.
ב. דעת הרמ”א יש בישול אחר אפיה ולהיפך בכלי ראשון (אמנם סובר הגרב”צ אבא שאול זצ”ל להחמיר לכתחילה לדעת המחמירים במחבר, ונראה שדווקא בכלי ראשון אך לא בכלי שני.)
דעת הרמ”א: יש בישול אחר אפיה ולהיפך אף בכלי שני.
ונראה למעשה שלספרדים אין בישול אחר אפיה ולאשכנזים יש בישול אחר אפיה.
אמנם אפיה אחר בישול או צליה אחר בישול, דהיינו, שהדבר יאפה או יצלה על גבי גחלים או אש אסורה.
אך חימום בלבד נגד האש או על גבי פלטה או גז מחוסה בפך שייבש את התבשיל בקצת. אין בו משום אפיה או בישול ומותר (חזו”א).

מקורות: פסחים מ”א. או”ח סימן שיח סעיף ה’. יחוה דעת ח”ב סימן מ”ד. אור לציון ח”ב פרק ל’, שאלה ד.