עירוב שנקרע בשבת

שאלה:

עירוב של מחנה קיץ שנקרע בשבת, כיצד יש לנהוג?

תשובה:

בשו”ע הביא דין מחיצה שנעשית בשבת. מחיצה זו כשרה, ומצד הדין טובה היא לענין טלטול במקום המוקף במחיצות. אך מדרבנן גזרו מטעם קנס שאם עשה מחיצה כזו בשבת במזיד, ובזה עובר על איסור תורה של בונה לכמה מהפוסקים, על כן אסור לטלטל במקום המוקף במחיצה, אף שהזורק לתוכה מרשות הרבים (מהתורה) חייב, כדין המעביר מרשות הרבים לרשות היחיד. אמנם אם היתה המחיצה עשויה מערב שבת ונפלה, אפי’ העמידה מחדש במזיד חזרה להיתרה הראשון ומותר לטלטל במקום המוקף במחיצות. ונחלקו באחרונים האם היתר זה שהובא בשם ר”ת נאמר רק כאשר אין המחיצה עושה רשות היחיד מהתורה, אלא מתירה טלטול תוך המקום המוקף כאשר ישנם שם דיירים שלא נשתתפו בעירוב חצרות, ונפלה המחיצה שביניהם, ואז אף שעובר איסור תורה בהקמת המחיצה, כיון שהיתה קיימת מערב שבת, אף שהקימה במזיד, מותר לטלטל על ידה, או שמא אפי’ במחיצות שעושות רשות היחיד ממש, כיון שהיו בערב שבת ונפלו בשבת, אף שהעמידן במזיד, מותר הטלטול. והגר”א ובעקבותיו המשנה ברורה החמירו בדבר, וכן הוא בערוך השלחן. אמנם אנו אין לנו כיום רשות הרבים מהתורה להרבה שיטות, ולכן אנו מקילים בעשיית עירוב בלא מחיצות, אלא בצורת הפתח, דהיינו עמודים שהם מזוזות וחוט על גביהם שהוא המשקוף, ןכך נוצר פתח ליד פתח ונמצא כל השטח מוקף. (אמנם ברשות הרבים מהתורה נראה שאין זה מועיל). בשו”ע הביא הרמ”א, שיש שהתירו לומר לנכרי לעשות איסור מהתורה לצורך מצוה. והרמ”א סובר שיש להחמיר, אם לא לצורך גדול. ובמשנה ברורה מביא כגון תיקון העירוב שנתקלקל בשבת, כדי שלא יכשלו הרבים. כמובן שאם אפשר לומר לו לעשות רק איסור דרבנן כקשירת החוט שנקרע בעניבה שאין בזה איסור קושר מהתורה, עדיף. אך כשאי אפשר, אפשר לומר לו אף לקשור בקשר של קימא שאסור מהתורה. ובפוסקים דנו, במקרה ואין גוי האם יכול ישראל לתקן העירוב ע”י עניבה והעלו להקל, אך לא באיסור תורה של קשר קבוע. סיבת ההיתר, כדי למנוע מכשול מהרבים. ואף שכאשר העירוב נקרע, אומרים לצנועים שאין עירוב כדי שלא יטלטלו, אך לציבור אין אומרים זאת, כדי שלא יעברו במזיד. וכן הוא במחנה בו ישנם ילדים ובני נוער שאינם בקיאים בדיני איסור טלטול בשבת ויבואו לידי מכשול, ועל כן במקרה כזה נתיר תקון העירוב גם ע”י ישראל אך לא באיסור תורה.

לסיכום:

כאשר עירוב שהיה קיים מערב שבת נקרע בשבת במחנה, יש לנהוג כדלהלן:
א. באם ישנו גוי, לומר לו לקשור החוט בעניבה. ואם אי אפשר אף בקשירה ממש.
ב. אם אין גוי, מותר לתקן העירוב ע”י יהודי, אך רק בקשר עניבה. וכדאי להכין לצורך זה חתיכות חוט שאפשר יהיה לענוב בהם עניבה מצד אחד ועניבה מצד שני, להשלמת החוט=המשקוף.
ג. עצה נוספת שאפשרית אם המרחק בין שני העמודים אינו גדול כל-כך, אך הוא יותר מעשר אמות (כ-6 מטר), להכין מערב שבת חביות, שאפשר יהיה לשים בין העמודים חבית או שתים ולצמצם המרחק בין עמוד לחבית לפחות מעשר אמות ושוב העירוב טוב לטלטול. יש להזהר במקרה זה מגרירת החבית על פני הקרקע שלא תעשה חריץ, אלא להרימה, ולתתה בין העמודים, וכן לא לטלטל החבית ממקומה למקום שרוצים להעמידה ד’ אמות דהיינו כ-2 מטר בבת אחת. מלכתחילה יש להשתדל שהעירוב יהיה חזק וטוב, כדי לא להגיע לדילמות הלכתיות אלו. יש לציין שאם נפל עמוד מעמודי העירוב אין אפשרות לתקן ע”י יהודי שהרי אינו יכול לנועצו בקרקע שהרי זהו בונה. אך ע”י גוי מותר.

מקורות: שו”ע או”ח סימן שס”ב סעיף ג’. סי’ רע”ו סעיף ב’ בהג”ה. שמירת שבת כהלכתה פי”ז, כ”ד.