ברכת המצוות על מצות עונה

שאלה:

מדוע לא תיקנו ברכת המצוות על מצות עונה?
וכן מדוע לאחר תשמיש לא תקנו ברכת “אשר יצר”?

דין במקורות:

עיין בשו”ע אהע”ז סימן ס”ט סעיף ב’: “אלו הן העשרה דברים מזונותיה וכסותה ועונתה…”.
ועיין שם ב”חלקת מחוקק” ס”ק ג’: “לדעת הרמב”ם כל השלשה הן מן התורה ובמ”מ שחילק בין מזונות לכסות והרא”ש (פרק שני דייני גזירות) כתב דמזונות הן מדרבנן. ודעת הר”ן (בפרק נערה המאורסה) דאף כסות מדרבנן ולדעת הרמב”ן קרא לעונה הוא דאתא ע”ש”.
ועיין בספר הלכות קטנות להרב מהר”י חאגיז ח”א סימן קלז: “שאלה למה לא תקנו ברכת “אשר יצר” לעושה צרכיו וכו’. תשובה דע כי כל מעשה האלקים עליו אין להוסיף… וכיון שרוב ביאות שבעולם הם באיסור ובאפיקרותא אפשר שלא רצו לתקן ברכה על זה. אי נמי משום שהוא מזיק לגוף כמ”ש הרמב”ם ז”ל (בפ”ד מדעות) ואין מברכין על הקלקלה…”.

אמר המני”ח: אחד שאל ממני למה אין אנו מברכין קודם התשמיש שהרי היא מצות עשה דעונתה לא יגרע, והשבתי לו כפי מה שראיתי בשו”ת הרשב”א ז”ל סימן י”ח שנתן טעם למה אין מברכין על החליצה ועל היבום מפני שעיקר הדבר משום פרו ורבו והיא אינה מצוה נמצא שבזה הטעם סר מהר הספק הזה לפי שהדבר דומה לפריעת חוב המוטל עליו שאין מברכין”…

ועיין בספר “יד אהרון” (להרב אלפאנדה) או”ח הלכות שבת טור ר”מ: “אמר המהר”ם חאגיז הטעם שאין מברכין… ולא הבנתי דעונה האמורה בתורה לאו משום פריה ורביה הוא דאי לא תימה הכי בזמן עיבורה או מניקתה אינו חייב לקיום עונתה וזה אינו דבכל זמן חייב לקיים עונתו כל אדם לפי שיעורו, ולי נראה דכיון דתלוי בדעתה ואפשר שלא תתרצה, משום הכי לא תקנו ברכה דומיא דצדקה עיי”ש ברשב”א”.