גיור ללא מילה, היתכן?

הרה”ג דוד טבצ’ניק שליט”א,
מנכ”ל מוסדות אריאל , לשעבר רבה הראשי של מקסיקו

לכבוד
האי גברא רבא ויקירא
מכובדנו הדגול
הרב…………………………שליט”א
שלום וברכה מהררי קודש

אחר דרך מבוא שלום, הריני להשיב לשאלתו בדבר אותו האדם אשר במרוצת השנים הוכיח את רצונו הכן והנלהב להתגייר ולהסתופף תחת כנפי השכינה, ועקב מחלה אמרו לו הרופאים, שאסור לו לעבור ברית מילה מפאת הסכנה וחשש לחייו, וכת”ר שואל האם בכל זאת יש מקום לקיים את מעשה הגיור ע”י טבילה וקבלת מצוות.

סימוכין לסברא זו במחלוקת התנאים, רבי אליעזר ורבי יהושע, “במל ולא טבל או בטבל ולא מל” ביבמות מ”ו, שרבי אליעזר קובע: “מל ולא טבל הינו גר” הואיל ואבותינו שיצאו ממצרים מלו ולא טבלו, ורבי יהושע לומד את זה מהאמהות שטבלו ולא מלו. אמנם, חכמים סברו שאדם אינו גר עד שימול ויטבול. יחד עם זאת אין אנו יכולים להתעלם מהדעה הגורסת שטבילה עיקר. ועיין בשלטי גיבורים להלכות הרי”ף ביבמות מ”ו: בהבחנה שבטבילה מהני שלושה ובמילה סגי באחד. ואולי יש מקום במקרה דנן לפסוק שדינו של האיש הזה, הרוצה לבוא בקהל ה’ ומחמת חולי יש סכנה ממשית במילתו, שמצבו לא גרע ממי שנכרת גידו שהמילה במקרה זה אינה מעכבת ויכול לטבול ולהתגייר, כמו שראינו בי”ד סי’ רס”ח: א וזאת הואיל שאי אפשר למול אותו.

והריני להשיב:
בדבר מי שמעלה את ההבחנה כי יתכן ויש הבדל בין טבילה למילה, ואולי טבילה עיקר ע”פ מה שלמדנו ביבמות מ”ו. ורבי יוסי שההלכה כמותו סובר שאינו גר עד שימול ויטבול, ואין למדין מנשים משום שאין דנין אפשר מאי אפשר, והרשב”א וכן הרמב”ן לא מחלקים בין מילה לטבילה וקובעים ששניהם עיקר בגרות ושקולים זה לזה, ולא ראינו בראשונים שחילקו בין מילה לטבילה. ועוד רצו לומר ע”פ יבמות ע”ח, בנכרית מעוברת שנתגיירה, שבנה אינו זקוק לטבילה ומספיק בכך שהאם טבלה. והריטב”א ועוד, דחו עמדה זו, הואיל והוולד במעי אמו אינו בר מילה. ומצב זה אינו דומה לגר הרוצה להתגייר ואינו יכול למול את עצמו מחמת סכנת נפשות.

ואף המקרה הנ”ל של נכרת הגיד אינו דומה לשאלתנו, שהרי המציאות של נכרת הגיד היא, שאי אפשר לקיים את מילתו.

ובמקרה דנן, האיש אינו יכול לערוך את המילה מחמת הסכנה. ולכן כבר פסקו גדולי ישראל שאדם החפץ להתגייר חייב במילה ובטבילה וללא שניהם לא נחשב לגר כלל. וכבר פסק כך הגאון ר’ חיים עוזר מווילנא זצ”ל, בתשובתו שהודפסה בשו”ת שרידי אש ח”ב בסי’ ק”ג. גם הגאון הרב יחיאל יעקב וויינברג זצ”ל האריך בשו”ת הנ”ל (חלק ב’ סימן ס”ז) וקבע “שאין להתיר בשום אופן גירות בטבילה לחוד במה שהמילה סכנה היא לו. ולא עוד, אלא אפילו אם יתרצה להכניס עצמו לסכנה ולמול, אין לקבלו, לפי שיש בזה חילול השם וסכנה לכלל ישראל אם ח”ו ימות מחמת מילה”. גם הגאון הרב צבי פסח פרנק זצ”ל בשו”ת הר צבי יו”ד סימן ר”כ פוסק כך, וכן דעתו של הגאון הרב אליעזר יהודא וולדנברג זצ”ל, בשו”ת ציץ אליעזר חלק י”ד סימן צ”ב, והשיב שלא לקבל גר כזה.

ולכן, הואיל ואין מקום להתיר גיור של זכר בטבילה בלבד, הריני מציע לכת”ר להמליץ לאותו האדם, שמוטב לו להישאר כנכרי ולקיים בדבקות ז’ מצוות בני נח, ולהשתדל להמנות בין חסידי אומות העולם.

ביקרא דאוריתא
דוד טבצ’ניק