הדלקה למטייל בחנוכה

שאלה:

המטייל בחנוכה, האם צריך הוא להדליק נרות, והיכן?

תשובה:

יש לחלק בין שני מקרים:
האחד כאשר המטייל מגיע בערב למלון, אכסניה וכדומה. השני כאשר המטייל ישן בשדה.
במקרה הראשון:
נאמר בגמרא: “נר איש וביתו”. וידועה היא מחלוקת הראשונים ובעקבותיה הפוסקים, מי הוא המדליק.
למחבר, המדליק הוא בעל הבית או שליחו, והוא מדליק למהדרין מן המהדרין חנוכייה אחת בלבד. שאר בני הבית אינם מדליקים אלא יוצאים ידי חובתם בהדלקתו ואף אינם רשאים להדר ולהדליק בעצמם עם ברכה.
אך הרמ”א סובר, שכל אחד ואחד מבני הבית מדליק ומברך בפני עצמו, כאשר אינו רוצה לצאת ידי חובה בהדלקת בעל הבית וזהו מהדרין מן המהדרין.
ומכאן המתארח בבית אחרים, או במלון, אם מדליקים עליו בביתו (כגון אביו בבן לא נשוי, או אשתו) פטור הוא מהדלקת נרות חנוכה.
ולמנהג הספרדים, אינו יכול להדליק בפני עצמו עם ברכה. אלא אם כן הוא נמצא במקום שאין בו יהודי שמדליק נרות חנוכה, אז ידליק אך בלא ברכה.
אך למנהג האשכנזים, יכול לכוון שלא לצאת בהדלקת הבית, ולהדליק עם ברכה במקום שבו הוא מתאכסן.
אורח שאין מדליקים עליו בביתו (כגון המשפחה כולה בטיול), מדליק במקום הימצאו בחנוכה, עם ברכה.
ולגבי המקרה השני:
“נר איש וביתו”: יש שדייקו מרש”י ופסקו כך להלכה, שהדלקת נרות חנוכה נתקנה לבית דווקא.
ומי שאין לו בית, כלומר שאינו בביתו ואינו מתאכסן בבית אלא לן בשדה או חייל שנמצא בשדה בלי אוהל, ומקרים דומים, פטור הוא מהדלקת נרות חנוכה. ואף לאשכנזים אינו מדליק בשדה.
ובמקרה כזה אם רואה הוא אחר שמדליק בביתו, מברך כדין “הרואה” ברכת שעשה ניסים. (וביום הראשון גם שהחיינו) ואינו מברך ברכת ההדלקה.
אמנם יש שחלקו בדבר, וסברו שאף מי שאין לו בית חייב בהדלקה. ומאחר וספק ברכות להקל לא ידליק עם ברכה.
כמובן, מי שמדליקים עליו בביתו, אין בעיה כלל ויוצא ידי חובתו בהדלקה זו. אך כאשר אין מי שמדליק עליו בביתו (שאינו סמוך על שולחן אביו ואינו נשוי) ידליק נרות חנוכה במקומו, אך בלא ברכה.

לסיכום:

המטייל בחנוכה:
אם הוא סמוך על שולחן הוריו או נשוי יוצא ידי חובתו בהדלקה בביתו. ואם הוא נמצא בטיולו בבית אחר כמלון:
ספרדי- אינו מדליק.
אשכנזי – יכול לכוון שלא לצאת ידי חובה בהדלקת ביתו, ולהדליק עם ברכה.
ואם אינו סמוך על שולחן אביו והוא רווק. אף ספרדי – ידליק עם ברכה.
ובמקרה ואינו ישן בבית אלא בשדה. אם יוצא ידי חובתו בביתו, לא ידליק.
ואם אינו יוצא ידי חובתו בביתו, ידליק בלא ברכה.

מקורות: אורח חיים סימן תר”ע סעיף ב’. סימן תרע”ז סעיף א’ וסעיף ג’.