חמץ שעבר עליו הפסח

שאלה:

מהו דין חמץ שעבר עליו הפסח?

תשובה:

נחלקו התנאים בדין חמץ שעבר עליו הפסח:
דעת רבי יהודה – חמץ שעבר עליו הפסח אסור בלאו, אמנם כרת יש רק בחמץ תוך הפסח.
דעת רבי שמעון – חמץ שעבר עליו הפסח מותר מדין תורה אף באכילה, ומדרבנן קנסוהו כיוון שעבר על בל יראה ובל ימצא, ודווקא חמץ בעצמו קנסו ואסרוהו אף הנאה, אך תערובת מותרת. נפסקה ההלכה כרבי שמעון.
וכך פסק בשו”ע (או”ח תמ”ח סעיף ג’):
“חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח אסור בהנאה אפילו הניחו שוגג או אנוס”.
ובדין אנוס שלא יכל לבער, נחלקו באחרונים האם נאסר רק בלא בטל גם כן אך אם בטל הרי מדין תורה שוב אינו עובר בבל יראה ובל ימצא, או שמא אף בזה קנסו.
ומסיק המשנה ברורה, שבמקום הפסד מרובה יש להקל בהנאה (ולא באכילה).

חמץ של גוי – כיוון שאין בו אסור בל יראה ובל ימצא, שהרי נאמר לא יראה “לך”, שלך אי אתה רואה אך אתה רואה של אחרים, אין בו איסור לאחר הפסח.
בזמן הגמרא, כדי לא לעבור על בל יראה ובל ימצא, דובר על ביטול וביעור, אך בתוספתא מצאנו התייחסות ל”מכירת חמץ”.
יהודי וגוי שנוסעים בספינה, במקרה זה אם היהודי יבער את חמצו, לא יהא לו מה לאכול לאחר הפסח, ועל כן יכול למוכרו לגוי לפני הפסח ולקנותו לאחר הפסח מיד הגוי, ומסיימת התוספתא “ובלבד שיתנו לו מתנה גמורה” והסביר הבית יוסף שלא יערים ע”י תנאים במכירה.
במשך הדורות, הזדקקו יותר ויותר למכירת חמץ בעיקר לבעלי עסקים גדולים של חמץ כבעלי בתי מרזח של יי”ש ועוד, והשתכללו השיטות והדרכים של המכירה.
מכאן התפתח הנוהג שאף אנשים פרטיים מכרו ומוכרים את חמצם לגוי. ואחר הפסח קונים אותו חזרה והוא מותר בהנאה ואכילה. כיוון שהמכירה לגוי אינה פשוטה, וכדי למנוע מאנשים פשוטים לטעות בדבר המכירה נעשית ע”י הרב או הרבנות, כאשר המוכרים נותנים הרשאה בכתב לרבנות למכור עבורם את החמץ.
מכיוון שכאמור, כל עניין “מכירת חמץ” לא היה בשימוש לאנשים פרטיים בזמן הגמרא ומכיוון שכיום אין מוסרים לגוי את החמץ או את מפתח הבית בו נמצא החמץ, ישנה העדפה שלא למכור חמץ ממש לגוי, אלא אם כן יש בדבר הפסד ניכר. אך מי שמכר אפילו מעט חמץ, המכירה חלה, והחמץ שנקנה אחר הפסח מהגוי בחזרה, מותר בהנאה ומכירה.
תערובת חמץ – שנתערבה בין קודם הפסח כדי לאוכלה אחר הפסח או אפילו בפסח (בשוגג) או אחר הפסח (בשוגג) הדין הוא שהיא בטלה. (לח בלח או יבש ולח – בשישים, יבש ביבש – ברוב.)
תערובת כזו, מותרת אחר הפסח בהנאה ובאכילה, כי לא גזרו על התערובת, כאמור לעיל.

לסיכום:

הרוצה להנות מחמץ שעבר עליו הפסח, ואף לאוכלו, ימכור חמצו לגוי קודם לפסח.
והקונה מאחר יבדוק כי יש למוכר תעודה שמכר חמצו קודם הפסח ואז אפשר לקנות ממנו החמץ שברשותו אחר הפסח.
(לגבי תערובות כדאי לשאול שאלת רב, כי התשובה תלויה בכמה פרטים וכל מקרה ומקרה לגופו).

מקורות: פסחים כ”ח ,רי”ף (ז’ ע”ב בדפי הרי”ף) ור”ן. שו”ע או”ח סי’ תמ”ח סעי’ א’ – ב’. תמ”ז סעי’ י”א.