טבילת אשה המגובסת בידה ורוצה לטבול

שאלה:

אשה שיש לה גבס על ידה, ורוצה לטבול לטהרתה, האם יכולה לטבול?

תשובה:

אם יכול לפרוש מאשתו, אין לאשה לטבול. אבל אם מדובר לזמן ארוך והזוג עדיין לא קיימו מצוות פריה ורביה או שלא יוכל להיות פרוש מאשתו זמן רב, מותר לאשה לטבול, והמים יכנסו לתוך הגבס, אבל אין לעטוף את הגבס בניילון.

מקורות:

מקור דין זה במשנה במקוואות (פ”ט משנה א-ב): “אלו חוצצין באדם…גלד שחוץ למכה, והרטיה שעליה…וכך פוסק השו”ע יו”ד סימן קצ”ח סעיף י’ רטיה שעל “המכה חוצצת”.

(עיין בשו”ת נודע ביהודה מהדורה תנינא יו”ד סימן קל”ה ד”ה מכתבו קיבלתי וע”ד האשה שיש לה אולי השבר ועשו לה טבעת של שעוה לתוך עומק הפרוזדור לצורך רפואה שיעכב המקור שלא ירד למטה…)

ועיין בשו”ת הר צבי חלק יו”ד סימן קס”ה ” ע”ד השאלה במי שיש לה על אצבעה גיפס שנעשה בפקודת הרופאים כדי לרפא את השבר שבאצבעה, והגיפס צריך להניח ולא יוסר כמה חדשים, מה תעשה בטבילת מצוה?

והנה כת”ר מצדד להיתר מטעם מיעוט שאינו מקפיד, אבל הרי בשו”ע יו”ד סימן קצ”ח סימן י’ מבואר: “רטיה שעל המכה חוצצת”, ויעויין שם בסעיף כ”ג שכתב המחבר השירים והנזמים וכו’, ואם הם מהודקים חוצצין, וכן הדין באגד שעל המכה “וקשקשים שעל השבר”. ולכאורה כאן מבואר דלשם רפואה לא משוי לה כדרך שאינו מקפיד. ועיין בסדרי טהרה המצורף ליו”ד דפוס וילנא ובסופו בהלכות טבילה (סימן קצ”ח סוף ס”ק י”א) משיג שם על הפמ”א שהתיר בעובדא דידיה שע”י עשיית רפואה שעשו על השערות שבראשה נסתבכו שערותיה, והפמ”א מתיר לה לטבול ולטהר מטעם דאין זה דבר המקפיד אצלה…ולכן אם יש ביד כת”ר להשפיע על הבעל שיהיה מושל ברוחו עד שיוסר הגיפס תבוא עליו ברכה, אמנם אם ברור הדבר שיבוא לידי עבירה וגם בהרהורי עבירה, ובפרט בדורנו דור יתום, כדי להצילו מעבירה חמורה, לא יעכב מלטבול עם הגיפס ותטהר”.

ועיין עוד בספר ציץ אליעזר חלק ד’ סימן ט’: “שכתב” השאלה הא’ ע”ד אשה שהרופא סידר לה גבס על אצבע שקיבל שבר וא”א להוריד את הגבס למשך כמה חודשים. אם האשה הזאת יכולה להטהר לבעלה במשך הזמן הזה שנושאת את הגבס…

והעלה שם כמה נימוקים להתיר לאשה לטבול עם הגבס בידה: נימוק ראשון שכתב “אפשר להתיר לאשה להטהר לבעלה גם בלעדי הסרת הגבס דהוי מעוטא שאינה מקפדת עליו כלל שאינו חוצץ”. נימוק שני “שיש להתיר לטבול עם הגבס מהטעם הנ”ל במכיון שהיא עושה כן משום רפואה א”כ בודאי אינה מקפדת…”

ועיין בשו”ת מנחת יצחק חלק ב’ סימן מ”ו בענין הנחת תפילין על יד שמאל שנשבר וסבבו בגיפס…שהשוה את זה לאשה נדה, וכתב “בגיפס הוי בכלל קשקשים שעל השבר” שו”ע יו”ד סימן קצ”ח סעיף ז”ג, ופירש הש”ך שם, דהיינו לוחות שעושים הרופאים ע”ג מכה, והוי הטעם משום חציצה…

ועיין בספר יחוה דעת חלק ב’ סימן י”ט, שכתב בענין אדם שיש לו גבס על ידו האחת ונוטל רק ידו השניה לשחרית או לסעודה, איך יברך? במהלך תשובתו פשוט לרב המחבר שהאדם המגובס בידו האחת אינו נוטל את ידו המגובסת. שכתב “לפיכך גם כשהוא אנוס ונוטל יד אחת בלבד, אין לו לשנות ממטבע שטבעו חכמים בברכות…”

כיון שנטילת ידים לסעודה או שחרית הוי דין מדרבנן, אבל טבילת נידה הוי דאוריתא. ולכן לכתחילה לא תטבול עם הגבס, רק בדיעבד תטבול עם הגבס.