יחץ בליל הסדר

שאלה:

מדוע אנו חוצים את המצה האמצעית ב”ליל הסדר” – יחץ?

תשובה:

בגמרא בפסחים, דרשו חז”ל את המושג “לחם עוני” שנאמר על המצה ואחת הדרשות:
“לחם עוני, עני כתיב מה עני שדרכו בפרוסה אף כאן בפרוסה”.
ובגמרא ברכות, דנו על מה עדיף לברך המוציא? על פת שלמה, כיוון דשלם עדיף, או פרוסה, שקרובה ההנאה כי אין צורך לבצעה, ואומרת הגמרא:
“… אמר רב פפא הכל מודים בפסח שמניח פרוסה בתוך שלמה ובוצע, מאי טעמא לחם עני כתיב”.
ותכף אח”כ מביאה הגמרא שם
“… א”ר אבא ובשבת חייב אדם לבצוע על שתי ככרות מאי טעמא לחם משנה כתיב…”.

ונחלקו הראשונים בשתי נקודות:
א. האם רק בשבת צריך “לחם משנה” כיוון שלא ירד מן בשבת אלא ביום שישי, כמות כפולה ליום שישי ושבת, אך ביום-טוב ירד מן בחג עצמו ולא ירד בערב החג “משנה” ואין צורך בלחם משנה. או שמא גם ביום טוב לא ירד מן, אלא בערב יום-טוב ירד “לחם משנה”, ועל כן גם ביום-טוב צריך שתי כיכרות.
ב. אפילו לדעה שגם ביום-טוב צריך שתי כיכרות. מה דין פסח, הרי אמרנו שלחם עוני הוא פרוס ואם כן די בשתי מצות, אחת שלמה ואחת פרוסה. או שמא גם בפסח צריך שתי מצות שלמות עבור “המוציא” ועוד פרוסה עבור “לחם עוני”.

הרי”ף והרמב”ם פסקו שדי בשתי מצות, אחת מהן בוצעים כדי שיהיה לחם עוני ומניחים אותה בתוך השלמה, ומברך המוציא, ואח”כ חוזר ומברך על אכילת מצה.
אמנם ראשונים אחרים, כרש”י, הרשב”ם, רא”ש ועוד פסקו שאף בפסח צריך שתי מצות (ככרות) כבכל חג, ובנוסף, צריך לחם עוני. ולדעה זו, לוקחים שלש מצות, שתים שלמות והאמצעית בצועה (ב”יחץ” שבתוך אמירת ההגדה) ומברכים עליהם “המוציא”, ואז מורידים התחתונה ומברכים על השלמה והבצועה, “על אכילת מצה”. וכתב הרא”ש שירא שמים יברך שתי ברכות אלו, ויבצע מהשלמה והפרוסה יחד (כזית מכל מצה) ויאכלם יחד.

בשו”ע או”ח סי’ תע”ה פסק כדעת רש”י, רשב”ם ורא”ש. שלוקחים שלש מצות, ובוצעים ב”יחץ” את האמצעית. ומברכים כאמור “המוציא” כאשר מרימים את השתיים וחצי המצות.
מורידים התחתונה, ומברכים על אכילת מצה, ויאכל יחד כזית מכל אחת מהן, מהשלמה ומהבצועה, ואם אינו יכול לאוכלם יחד, יאכל קודם כזית מהמוציא (השלמה) ואח”כ כזית מהפרוסה (האמצעית).
אמנם יש מהתימנים הפוסקים כרמב”ם ולוקחים שתי מצות בלבד, ואחת מהן חוצים אותה, ומברכים המוציא ועל אכילת מצה, על מצה וחצי.

הסיבה שאנו בוצעים את האמצעית בזמן אמירת ההגדה ולא לפני הברכה על המצות. (אמנם ברמב”ם מובא שבוצעים המצה סמוך לברכה עליה).
מובא בר”ן בשם רב האי גאון, מה שאנו אומרים בפסח “לחם עוני” דהיינו פרוסה, זה דווקא כשמגיע לפניו מצה פרוסה, שרשאי לברך עליה, אך כאשר יש לפניו מצות שלמות, אין לבצוע קודם הברכה (ופרוסה בפסח זה רשות ולא חובה, אך נוהגים לברך על פרוסה).
ולכן חוצים המצה קודם הברכה בהגדה, כדי שבזמן שבאים לברך “על אכילת מצה”, כבר תהיה לפנינו מצה בצועה.

מקורות: פסחים קי”ד ע”ב. ברכות לט:. רי”ף (פסחים כ”ז ע”ב בדפי הרי”ף). רא”ש (פסחים פרק עשירי סימן ל’). רמב”ם הלכות חמץ ומצה (ח: ו,ח), שו”ע או”ח סימן תע”ג, סעיף ל’ סימן תע”ד, סעיף א’.