מניעת הריון לזוג צעיר

שאלה:

האם בני זוג שרוצים להינשא אבל ההורים תולים את תמיכתם בבני הזוג שכך שבמשך שנות הלימודים באוניברסיטה לא יוולדו להם ילדים. ההורים שאינם שומרי תורה ומצוות מנמקים את דרישתם מחשש מגירושים, ובמיוחד שלאחרונה זוגות רבים מתגרשים, ולדעתם יש תועלת לזוג שיחכו שנה שנתיים עד שיוולדו להם ילדים ובינתיים יכירו זה את זו יותר טוב.

הזוג הצעיר הם שומרי מצוות מציינים שללא עזרה כספית מההורים לא יוכלו להתחתן או להמשיך בלימודים, וכסטודנטים נשואים יהנו מהקלות בתשלומים למגורים ומלגות תמיכה, כמו כן כעת לפני החתונה עליהם לחיות לעיתים בבית ההורים וכנשואים יוכלו להתחמק מהמשך מגורים בבית ההורים.

בשאלה זו איננו פוסקים באופן גורף אנו מביאים קווים מנחים לפסק בעיון במקורות

כידוע מצוות פרו ורבו היא מאבני היסוד בבניין העולם בכלל ובדמות הצלם של האנושות בפרט. עם בריאת העולם הקב”ה בירך אותנו בציווי “פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה”, ולאחר המבול פעם נוספת “ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו בה”.

חז”ל במסכת יבמות (דף ס”ג ע”ב) אומרים: “כל אדם שאינו עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים וממעט הדמות. לכן צריך להזהר כפליים מתי להחליט על דחית מצוות פרו ורבו, ואין ללמוד מהיתר המובא כאן למקרים אחרים וכן יש לשקול מדי פעם מחדש שאין ההיתר הזה לאורך זמן בלתי מוגבל.

לכאורה מוכח להיתר מכך שנהוג בעולם לדחות זמן חתונה עבור מציאת אולם מתאים, או עד שיגיעו הורים הנמצאים בחו”ל וכו’, ולכאורה איזה ההיתר יש בדחיה זו? ואולי היה מקום לחלק בין מי שעדין לא נישא ומי שכבר נשוי, אמנם חילוק זה אינו מוכרח.
אך נראה ממסכת סוטה (דף מ”ד ע”א):
תנו רבנן: “אשר בנה, אשר נטע, אשר ארש” , לימדה תורה דרך ארץ, שיבנה אדם בית ויטע כרם ואח”כ ישא אשה. ואף שלמה אמר בחכמתו: (משלי כ”ד) “הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך אחר ובנית ביתך”, הכן בחוץ מלאכתך – זה בית, ועתדה בשדה לך – זה כרם, אחר ובנית ביתך – זו אשה. וכן מובא ברמב”ם בהלכות דעות (פ”ה הי”א) שהדרך הנכונה היא לטעת כרם, לבנות בית ורק אח”כ לישא אשה.

דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה, ואחר כך יקנה בית דירה, ואחר כך ישא אשה, שנאמר: “מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו, מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו, מי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה”. אבל הטפשים מתחילים לישא אשה ואחר כך אם תמצא ידו יקנה בית ואחר כך בסוף ימיו יחזור לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה.

וכן הוא אומר בקללות אשה תארש בית תבנה כרם תטע, כלומר יהיו מעשיך הפוכים כדי שלא תצליח את דרכיך, ובברכה הוא אומר ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה’ עמו.

משמע שמסיבות כלכליות יכול לדחות מצוות פרו ורבו, ולכאורה אין דרך לדחות ראיה זו אא”כ נחלק בין מי שקיים המצווה לבין מי שלא קיים עדיין, כמו שמשמע מהמחבר ומהרמ”א באבן העזר סימן א’, סעיף ח’:

“אע”פ שקיים פריה ורביה, אסור לו לעמוד בלא אשה, וצריך שישא אשה בת בנים אם יש ספק בידו, אפילו יש לו כמה בנים; ואם אין ספק בידו לישא אשה בת בנים אא”כ ימכור ס”ת, אם אין לו בנים ימכור כדי שישא אשה בת בנים. אבל אם יש לו בנים, לא ימכור אלא ישא אשה שאינה בת בנים ולא יעמוד בלא אשה. וי”א שאפילו אם יש לו בנים ימכור ס”ת כדי שישא אשה בת בנים. הגה: מיהו אם מכיר שאינו בן בנים עוד ואינו ראוי עוד להוליד, ישא אשה שאינה בת בנים. וכן אם יש לו בנים הרבה ומתירא שאם ישא אשה בת בנים יבאו קטטות ומריבות בין הבנים ובין אשתו, מותר לישא אשה שאינה בת בנים. אבל אסור לישב בלא אשה משום חשש זו (תרומת הדשן סימן רס”ג).

מכל מקום מכאן משמע שלמרות חשיבות המצווה מדרבנן שמי שיכול להוליד עוד ישא בת בנים – “לערב” ולדעת השו”ע אפשר למכור ס”ת, הרמ”א כתב, שאם תגרם קטטה בינו לבין בניו הקיימים משמע שמצות לערב נדחית משום קטטה.

אך מהברייתא בפרק החולץ (שהוא המקור של התרומת הדשן המוזכר ברמ”א), “וקראו לו זקני עירו ודברו אליו, מלמד שנותנין לו עצה ההוגנת לו שאם הוא ילד והיא זקנה או הוא זקן והיא ילדה אומרים לו מה לך אצל זו. כלך אצל כמותך ואל תכניס קטטה אל תוך ביתך. יבמות דף מ”ד ע”א.
אפשר להבין שכשם שדוחים יבום לחליצה בגלל קטטה, ומהתורה חליצה במקום יבום איננה מצווה , כך כדי למנוע קטטה ואפשר לקיים מצוות הרבה (שהרי יגורו בנפרד מההורים אחרי הנישואים) גם אפשר לדחות קיום פריה ורביה למי שעדיין לא קיים מצווה זו משום חשש קטטה.

ראיה נוספת להיתר אפשר להביא מכך שבזמן המשנה והגמרא חיכו בין קידושין לנישואין י”ב חודש. כמו שמובא במשנה בכתובות (דף נ”ז ע”א):

נותנין לבתולה (זמן להזהירה על עסקי חופה להכין תכשיטיה) שנים עשר חודש משתבעה הבעל לפרנס את עצמה. וכשם שנותנין לאשה, כך נותנין לאיש לפרנס את עצמו (בצרכי סעודה וחופה).

ולאלמנה – שלשים יום (שאינה טורחת כל כך בתכשיטין שכבר יש בידה).

וכך מובא להלכה ברמב”ם ובשו”ע כלומר אף על פי שכבר קידש לו אשה התירו לו לדחות קיום פרו ורבו מסיבות חיצוניות (שניתן להגדירם כלכליות). ונראה שקיימות סיבות שמותר למנוע אף כשלא קיים פרו ורבו, אבל לא הוגדרו הסיבות לכך.

אך ניתן אולי לומר שכל מה שנאמר עד כאן הוא ללא חיי אישות, אך במקרה דידן שיש חיי אישות אולי יש איסור אחר של הוצאה זרע לבטלה? בזה ניתן לסמוך על מה שנפסק בשו”ת “אגרות משה” חלק אה”ע ד’ סימן ע”ב, שאין איסור הוצאת זרע לבטלה אם האישה משתמשת בכדורים כאמצעי מניעה, כיון כאשר יש חיי אישות רגילים והזרע נכנס לרחם האשה. ואמנם לפי הנאמר שם התשובה הדברים מוגבלים וכן בתשובה (סימן ע”ד ) יתכן להקל בנידון דידן מכיוון שיש הקלה בקיום מצוות של הזוג ויוכלו להתחמק מהמשך מגורים בבית ההורים.