מספר הנרות בחנוכה

שאלה:

כמה נרות יש להדליק בחנוכה?

תשובה:

בגמרא שבת מובאת ברייתא:
“ת”ר מצות חנוכה נר איש וביתו, והמהדרין נר לכל אחד ואחד. והמהדרין מן המהדרין, ב”ש אומרים יום ראשו ןמדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך. וב”ה אומרים יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך”.

בהסבר מחלוקת ב”ש וב”ה הבואו ב’ סיבות:
א. טעם ב”ש כנגד הנכנסים. וטעם ב”ה כנגד הימים היוצאים. דהיינו, לב”ש מדליקים ביום הראשון כנגד הימים העתידים לבוא והם שמונה. ולב”ה מדליקים ביום הראשון כנגד הימים שעברו מחנוכה והוא יום אחד.
ב. טעם ב”ש כנגד פרי החג שמתמעטים והולכים.

הכוונה בטעם ב’, לפרי חג הסוכות שמתמעטים יום יום מתחלת סוכות לסופו. ולב”ה מעלין בקודש ואין מורידין.
נשוב לדברי הברייתא, המדברת על עיקרי מצות חנוכה. מן הדין, די בנר אחד לכל יום משמונת ימי החנוכה. המהדרין – נר לכל אחד ואחד, דהיינו כל יום כפי מספר אנשי הבית. המהדרין מן המהדרין, בזה נחלקו הראשונים: תוספות (וכן מעיד הרמב”ם שנהגו בספרד) מפרשים, שהמהדרין מן המהדרין אינם באים על בסיס המהדרין, אלא על בסיס נר איש וביתו. דהיינו שבעל הבית (או אשתו) מדליק נר ליום ראשון ומוסיף והולך עד שביום השמיני, מדליק שמונה נרות. ולא משמנה כמה הם בני הבית.
ומסבירים התוספות, כי בכך יש היכר כנגד הימים היוצאים (לב”ה) או הנכנסים (לב”ש), כי אם ידליקו במספר אנשי הבית מוסיף והולך או פוחת והולך לא יהא נכר איזה יום זה. כי יחשבו שאין זה רק מהדרין לפי מספר אנשי הבית.
לעומתם הרמב”ם בהלכות חנוכה, חולק על התוספות בהבנת הברייתא. וסובר שהמהדרין מן המהדרין מתייחס למהדרין ועל כן הוא כותב:
“כמה נרות הוא מדליק בחנוכה, מצוותה שיהיה כל בית ובית מדליק נר אחד בין שהיו אנשי הבית מרובין בין שלא היה בו אלא אדם אחד, והמהדר את המצוה מדליק נרות כמנין אנשי הבית נר כל אחד ואחד בין אנשים בין נשים. והמהדר יתר על זה ועושה מצוה מן המובחר מדליק נר לכל אחד ואחד בלילה הראשון ומוסיף והולך בכל לילה ולילה נר אחד.
כיצד, הרי שהיו אנשי הבית עשרה. בלילה הראשון מדליק עשרה נרות, ובלילה השני עשרים ובליל השלישי שלושים עד שנמצא מדליק בליל שמיני שמונים נרות”.

אמנם מוסיף הרמב”ם שבספרד נהגו שלא כהסברו, אלא בעל הבית מדליק נר ביום הראשון ומוסיף והולך עד שביום השמיני, מדליק שמונה נרות לכל הבית. (וכך היא שיטת התוספות שהובאה).
להלכה: השולחן ערוך פוסק כמנהג בספרד (והיא גם דעת התוספות):
“כמה נרות מדליק בלילה הראשון מדליק אחד, מכאן ואילך מוסיף והולך אחד בכל לילה עד שבליל האחרון יהיו שמונה. ואפילו אם רבים בני הבית לא ידליקו יותר”.

אך הרמ”א חולק וסובר:
“ויש אומרים שכל אחד מבני הבית ידליק, וכן המנהג פשוט. ויזהרו ליתן כל אחד ואחד נרותיו במקום מיוחד, כדי שיהא היכר כמה נרות מדליקין”.

ובציון למקור שיטתו (שלא נכתב על ידו) מוזכר הרמב”ם.
אך באמת אין זו שיטת הרמב”ם. שהיא כאמור שבעל הבית מדליק לבדו כפי מספר אנשי הבית ומוסיף והולך. אך הרמ”א הביא שכל אחד ואחד מבני הבית מדליק בפני עצמו (חוץ מאשתו שאשתו כגופו – משנה ברורה).
ונראה שהסתמך על דעתו, שיכול כל אחד לכוון שלא לצאת בהדלקת בעל הבית, ולהדליק בעצמו. אמנם לספרדים אינו יכול שלא לצאת בהדלקת בעל הבית (כף החיים על פי בית יוסף).
ומה שהביא הרמ”א שכל אחד ואחד יתן נרותיו במקום מיוחד שיהיו היכר כמה נרות מדליקים, כותב הגר”א בשם הדרכי משה, שבזה גם תוספות יודו שאפשר שידליקו יותר מחנוכיה אחת. יתכן שהמנהג שמביא ופסק הרמ”א הסברו אחר.
בתוספות הובא שבזמן הסכנה שמביאה הגמרא, מדליקים בתוך הבית. אין הבדל באיזה שעה מדליקים כיוון שההיכר הוא רק לבני הבית. ואם כן יתכן ובזה אין הבדל לשיטתם, באם ידליקו חנוכיה אחת לבית או יותר שהרי בני הבית יודעים כמה הם, ואיזה יום ויש היכר בימים גם כשמדליק כל אחד ואחד.

לסיכום:

מנהג הספרדים – בעל הבית (או אם הוא איננו אשתו), מדליק ביום הראשון נר אחד ומוסיף עד השמיני שבו הוא מדליק שמונה נרות. ובזה יוצאים כל בני ביתו. (ואינם רשאים לכוון לא לצאת ולהדליק בפני עצמם).
מנהג האשכנזים – בעל הבית מדליק לו ולאשתו (וכשהוא איננו אשתו מדליקה עבורה ועבורו), נר ביום הראשון ומוסיף עד שמונה ביום השמיני. וכל אחד מבני הבית בין גבר בין אשה, מדליק בפני עצמו (יש שנהגו שאין הבנות מדליקות). ובמקום שהאשה תרצה שלא לצאת בהדלקת בעלה ולהדליק לבדה, יכולה לעשות כן.

מקורות: שבת כ”א: תוד”ה “דאי” ו”המהדין”. רמב”ם הלכות חנוכה ריש פרק ד’ הלכות א’ – ג’. שו”ע או”ח סימן תרע”א סעיף א’ ומשנה ברורה סימן תרע”ז ס”ק ט”ז,. כף החיים תרע”ז ס”ק כ”ה.