סוגי מצות

שאלה:

האם יש מושג: מצה תימנית, ספרדית ואשכנזית?

תשובה:

בגמרא פסחים מובא:
“ת”ר אין אופין פת עבה בפסח דברי ב”ש וב”ה מתירין”.

ומהי פת עבה? רב הונא סבר עד עובי טפח ולא יותר, שכן מצאנו בלחם הפנים שאסור היה לעשותו חמץ שהיה עוביו טפח.
ודוחה הגמרא, כיצד אפשר לומר זאת כדין כללי, והרי יש זריזים ויש שאינם זריזים, יש תנור חם יותר וכדומה.
ועל כן פירש רבי, פת עבה – היינו מרובה, ומחלוקת ב”ש וב”ה האם מותר להכין ביו”ט פת יותר מכדי הצורך לחג עצמו, כך שיישאר גם לחול המועד.
הטור, מביא את הדין על פי פירוש רבי וכותב:
“מותר לאפות פת עבה ביום טוב, פירוש פתין גדולים, ולא חיישינן לטורח…”.

ובב”י תמה עליו, מדוע לא הזכיר מה שמשמע מהגמרא שאין ללוש בפסח פת עבה טפח?
ויש שתירצו (מהרל”ח) שלמסקנת הגמרא הכוונה עבה = מרובה., אין שיעור לעובי המצה, ולא חוששים שיותר מטפח יחמיץ יותר מפחות מטפח, כי אחרת שוב באנו לבעיה, עד איזה עובי, והרי יש זריזים.
בשולחן ערוך פוסק על פי תמיהתו:
“אין עושים בפסח פת עבה טפח”.

ומדבריו יוצא שפחות מטפח, מותר ואין שיעור לדבר. אך הרמ”א שם כותב:
“ויש לעשות המצות רקיקין, ולא פת עבה כשאר לחם, כי אין הרקיקין ממהרין להחמיץ”.

ובבית הלל( הובא בבאר היטב), כותב: המנהג לעשותן כעובי אצבע.
והנה מי שאפה מצה עבה מטפח, האם יש מקום לחוש שמא לא נאפית טוב ולאוסרה? נחלקו האחרונים בדבר.
המגן אברהם התיר בדיעבד, וכן סובר ערוך השולחן.
אך המשנה ברורה ובביאור הלכה שם, סובר שבעבה טפח ויותר יש לאסור אף בדיעבד, אך עבה עד טפח מותרת בדיעבד.
ולכולם, לכתחילה עדיף לעשותן רקיקין דקין.
לעצם ההבדל בין המצות התימניות, ספרדיות ואשכנזיות, שהוא לא בעובי, כי כולן נעשות דקות כעובי אצבע ופחות, וכל ההבדל הוא ברכותן.
התימניות, רכות כפיתות.
הספרדיות, גמישות אך אינן רכות ממש.
והאשכנזיות, פריכות ויבשות.
לא מצאנו שיש בעיה שהרי כולן דקות הן, וכל שיש בהן סימני אפיה מותרות הן.

לסיכום:

מצות, תימניות ,ספרדיות ואשכנזיות – כיוון שהן דקות כעובי אצבע, אין הבדל בין הבדלי רכותן, והן מותרות לכל.

מקורות: פסחים ל”ו: טור, שו”ע או”ח סימן תס”ב. משנה ברורה וערוך השולחן שם.