חובת התשובה

שאלה:

האם מחויבים אנו לעשות תשובה, ומהי תשובה?

תשובה:

ראשית לעצם “מחויבים”.
לא ברור האם יש מצווה לחזור בתשובה, או שאין מצווה כזו רק כאשר אדם חוזר בתשובה, יש דרך כיצד היא תעשה.
הרמב”ם בפתיחה להלכות תשובה כותב:
“מצוות עשה אחת והוא שישוב החוטא מחטאו לפני ה’ ויתודה”.

הרי שזו מצווה לחזור בתשובה.
אך בהלכות תשובה עצמם כתב: “כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות…”
דהיינו אין מצווה לחזור בתשובה, אך כאשר אדם חוזר בתשובה יש מצוות וידוי. וכן הוא בספר המצוות לרמב”ם מצוות עשה ע”ג, מצוות וידוי ולא הביא מצוות עשה של תשובה.
אך כבר היו שהסבירו שמה שאין מצווה לחזור בתשובה, כיון שזהו דבר כל כך פשוט ביחסי אדם ובוראו דבר טבעי כל כך שאין צורך בציווי על כך ואכ’ בין כך ובין כך “מחויבים” אנו בתשובה.
תשובה עצמה, כוללת שלושה חלקים. וכדברי הרמב”ם:
“ומה היא התשובה שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד שנאמר ויעזוב רשע דרכו וגו’. וכן יתנחם על שעבר, שנאמר כי אחרי שובי נחמתי. ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם…”.

תחילת תשובה היא בהווה. בהבנת האדם את חטאו את ריחוקו מבוראו וזהו: “שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד”.
אחר כך באה החרטה על העבר, על מה שחטא ופעל שלא כפי שהיה צריך לעשות. וזהו: “וכן יתנחם על שעבר”, ואז באה הקבלה לעתיד, לא די שגמר בלבו בהווה שלא יעשה עוד החטא אלא “יעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם”, לעתיד.
חיי אדם מורכבים ממה שעבר עלינו וממה שהוא מצפה מהעתיד כאשר ההוה הוא המקשר ביניהם. וכדברי ר’ ידעיה הפניני שמביא הרב סולובייציק בספרו על התשובה, “העבר אין, העתיד עדיין וההוה כהרף עין”.
וכפי שכתב הרמב”ם: חלק מהתשובה הוא הוידוי – “וצריך להתודות בשפתיו ולומר ענינות אלו שגומר בלבו”, “כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני הקדוש ברוך הוא.
ואף בוידוי שמביא הרמב”ם אנו מוצאים שלשת הזמנים, עבר הווה ועתיד: “כיצד מתודה? אומר אנא ה’, חטאתי עויתי פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך”, וזהו ההוה, הכרת החטא.
“והרי נחמתי ובשתי במעשי” חרטה על העבר.
“ולעולם איני חוזר לדבר זה” – קבלה לעתיד.

לסיכום:

חובה על כל אדם ואדם לחזור בתשובה, או כמצוות עשה, או כצורך טבעי. התשובה היא, הכרת מצבו של החוטא, חרטה על העבר וקבלה לעתיד שלא יחזור יותר על חטאיו. וצריך להוציא זאת בשפתיו, וזהו הוידוי בפה ולא די במחשבה בלבד.

מקורות: רמב”ם ספר המצוות מצוות עשה ע”ג רמב”ם הלכות תשובה פ”א ה”א, פ”ב ה”ב.