סעודה מפסקת

מדין המשנה והגמרא מנהגי אבילות הנוהגים לפני תשעה באב מעטים ממה שאנו נוהגים כיום. מראש חודש מנחם – אב מעטים בשמחה ובשבוע שחל בו תשעה באב אסור לכבס ולהסתפר.
ובסעודה המפסקת שהיא אחר חצות היום אסורים באכילת בשר ויין.
האשכנזים נוהגים שלא לכבס כבר מר”ח אב, וכן אין אוכלים בשר ואין שותים יין מר”ח. ולמנהג הספרדים דינים אלו חלים רק בשבוע שחל בו תשעה באב. ואילו התימנים נוהגים לגמרי כמנהג הגמרא ואין אוכלים ואין שותים יין רק בסעודה המפסקת.
איסור אכילת בשר ושתיית יין הוא מחמת שבטלה עבודת הקורבנות וניסוך היין. וכבר היו חסידים ראשונים שבתחילה לאחר החורבן נמנעו מכך כל השנה עד שבא רבי יהושע ושכנעם שלא ינהגו כן.
שלמים נאכלים שני ימים ולילה אחד, וזהו הזמן הארוך ביותר לאכילת קודשים. ממילא, היה צריך להימנע מאכילת בשר תוך יומיים משחיטתו.
כמו כן, יין הראוי לניסוך, הוא רק אחר שלושה ימים מדריכתו, ואם כן, יין שנדרך ועודנו תוך ג’ ימים היה מקום להתיר את שתייתו.
אך כבר נהגו שלא לאכול שום בשר אפילו זה שאין מקריבים אותו כלל, כעופות (חוץ מיונה ובןתור) וחיות (כצבי). ויותר מכך, אף אין אוכלים דג בסעודה זו. כמן כן, מדין המשנה אין אוכלים בסעודה מפסקת שני תבשילים.
נוהגים לאכול בסעודה מפסקת דבר עגול, כעדשים, ביצה או ביגלה דבר שמרמז על אבילות שהרי העיגול הוא כמעגל החיים מהלידה עד הפטירה.
ואם נוהגים באכילת ביצה קשה (או עדשים מבושלים) בסעודה מפסקת אין לאכול תבשיל נוסף. והיו שנהגו לאכול סעודה עם תבשיל לברך ברכת המזון ושוב לאכול פת וביצה.
אך כבר כתבו הפוסקים שיש בדבר חשש ברכה שאינה צריכה.
על כן הביא הרמ”א מנהג אחר שהרבה נוהגים אותו, אוכלים סעודה אפילו עם כמה תבשילים ומרבים בה קצת באכילה כדי לחזק את הגוף לקראת הצום. אחר כך מתפללים מנחה, ו אוכלים סעודה מפסקת עם ביצה, ממילא, אין כאן ברכה שאינה צריכה שהרי היה הפסק תפילה בינתיים. וכן הוא במשנה ברורה ובשער הציון. אולם היו שערערו על מנהג זה שאין בו אלא הערמה בעלמא. וכותב בערוך השולחן:
“ואנו אין נוהגים כן אלא אוכלים כל הסעודה כסעודה מפסקת ועם תבשיל אחד והוא הביצה”.

לדבריו, הרמ”א כתב את המנהג כיוון שהיה אוהב ישראל וטרח ליישב את המנהג.
בסעודה מפסקת אוכלים ביחידות כדי שלא יגיעו לידי זימון. יושבים על הארץ ונוהגים לטבול את הלחם או הביצה באפר- זכר ל”ויגרס בעפר שיני”.
אחר סעודה מפסקת מותר לאכול אם לא קיבל התענית בפה. אך כיוון שיש סוברים שאף קבלה בלב מספיקה, טוב להתנות מראש בסעודה המפסקת שיוכל לאכול ולשתות אף אחריה.
אין צורך בערב תשעה באב בתוספת (דבר שצריך בערב יום כיפור), אולם מהשקיעה ואילך אסור בכל עינויי תשעה באב. אף שבין השמשות הוא ספק יום וספק לילה ולא אומרים ספק דרבנן לקולא שהרי החמירו בו חומרות רבות.
יה”ר שנזכה שיום תשעה באב יחזור ויהיה יום מועד ממש כמו שכתוב “קרא עלי מועד” (שזו הסיבה שלא אומרים תחנון לא במנחה לפני ולא בתשעה באב עצמו).

מקורות: שו”ע או”ח סימן תקנ”ב, תקנ”ג, משנה ברורה וערוך השולחן