קביעת מזוזה כשהמשקוף עגול

הרה”ג יששכר מנשה שליט”א
רב הישוב פדואל, בוגר בית המדרש “אריאל”

שאלה:

היכן יש לקבוע את המזוזה כשצורת הפתח היא עגולה?
תשובה:
הקדמה:
בפתח עם משקוף עגול יש מספר נקודות לברור:
א. האם חיוב מזוזה בפתח עם משקוף עגול הוא לכתחילה?
ב. היכן לקבוע את המזוזה?
ג. מה הדין כשגם המזוזות עגולות? היכן יש להניח את המזוזה?
ד. האם יש הבדל בין משקוף עגול שיש מעליו קירוי, למשקוף עגול שאין מעליו קירוי?

המקור לדין זה הוא בגמרא (מסכת עירובין דף י”א עמוד ב ויומא י”א ע”ב): “כיפה, רבי מאיר מחייב במזוזה וחכמים פוטרין. ושוין שאם יש ברגליה עשרה שהיא חייבת. אמר אביי: הכל מודים אם גבוהה עשרה ואין ברגליה שלשה, אי נמי: יש ברגליה שלשה ואין גבוהה עשרה – ולא כלום. כי פליגי – ביש ברגליה שלשה וגבוהה עשרה ואין רחבה ארבעה, ויש בה לחוק להשלימה לארבעה. רבי מאיר סבר: חוקקין להשלים, ורבנן סברי: אין חוקקין להשלים, אמר ליה: אי משכחת להו – לא תימא להו לבי ריש גלותא ולא מידי מהא מתניתא דכיפה”. עכ”ל הגמרא.
אביי מעמיד את המחלוקת כשיש לפתח רגלים ישרות לפחות ג’ טפחים, אחר כך יש את העיגול שגובהו עשרה טפחים, אבל אין בכל רוחב הפתח ארבעה טפחים. אומר רבי מאיר, במקרה כזה יש לחייב במזוזה כי אפשר לקיים פתח של גובה עשרה טפחים ורוחב ארבעה טפחים ע”י חקיקה. חכמים פוטרים כי אין לפתח בגובה עשרה טפחים, גם רוחב ארבעה טפחים.
א. שיטת רש”י
רש”י ד”ה וחכמים פוטרים כותב: “מפני שלמעלה בעיגול הוא מצר, ואינו רחב ארבעה, ואין פתח פחותה מארבע רוחב”.
מבאר הר”ן בחידושיו את רש”י וכותב: “וחדא מתרתי נקט כלומר שהוא מתעגל ופתח עגול לא הוי פתח אפי’ גבוה ורחב כמה, ובר מן דין שאינו רחב ארבעה, והיינו דאמרינן בסמוך הכל מודים גבוה עשרה ורחב ארבעה אין ברגליה שלשה ולא כלום מאחר שאין ברגליה שלשה, כלומר שאע”פ שיש בה גובה עשרה, ברוחב ארבעה, כיון שהמזוזות מתחילות מיד להתעגל שאין בהם אפי’ שלשה שילך ביושר ולא כלום דפתח עגול לא הוי פתח”. עכ”ל
לדעת הר”ן – רש”י כתב תנאי אחד מתוך שני המקרים שפוטרים את הפתח מחיוב במזוזה.
א. פתח שאין לו שתי מזוזות ישרות לפחות ג’ טפחים, אף על פי שיש לו גובה של עשרה טפחים ורוחב יותר מארבעה טפחים בכל זאת הוא פטור ממזוזה “כיון שהמזוזות מתחילות מיד להתעגל שאין בהם אפי’ שלשה שילך ביושר ולא כלום דפתח עגול לא הוי פתח”. הוא לומד זאת מלשון הגמרא האומרת: “הכל מודים אם גבוהה עשרה ואין ברגליה שלשה … ולא כלום”. מבאר הר”ן: פתח שכולו עגול ואין לו לכל הפחות ג’ טפחים ישרים הוא פטור ממזוזה לדעת רבי מאיר וחכמים.
ב. אם צורת הפתח היא שהמזוזות בשני צדדיו מתחילים ביושר לפחות ג’ טפחים (צריך לומר שבין שתי המזוזות יש רוחב של ארבעה טפחים אחרת אין זה פתח כלל) ואחר כך הפתח הולך ומתעגל. אם אין רוחב ארבעה טפחים של העיגול הגבוה עשרה טפחים, הפתח פטור ממזוזה. אם יש בפתח גובה עשרה טפחים ורוחב ארבעה טפחים לפחות, הפתח חייב במזוזה.

במקדש מעט סימן רפ”ז סעיף ב’ ס”ק ו’ כתב בדעת רש”י, במקרה של פתח שאין במזוזות י’ טפחים ישרים, אלא המזוזות הישרות הם פחות מעשרה טפחים, “כשחלל הפתח רחב ד’ טפחים בגובה י’ טפחים, חשבינן הצדדין למזוזות, ומה שמתקצר העיגול למעלה והולך בפחות מרוחב ד’ טפחים נחשב למשקוף וחייב”.
למד המקדש מעט, שני דברים בדעת רש”י:
א. כל זמן שיש רוחב ד’ טפחים עד י’ טפחים לפחות, פתח כזה חייב במזוזה כי יש לו את המידות המינימאליות לפתח החייב במזוזה.
ב. העיגול המתמשך מעל י’ טפחים ויש ברוחבו של הפתח ד’ טפחים גם הוא יחשב כמזוזה. את המשך העיגול שרוחבו קצר מד’ טפחים יש לראות כמשקוף.
על פי הסבר זה של המקדש מעט, מה שיחשב כמשקוף בכל מצב של עיגול, זה רק החלק העליון שרוחבו פחות מד’ טפחים, אבל כל מה שהוא רחב מ – ד’ טפחים יש לו דין של מזוזות.
כך הבין גם ערוה”ש (יור”ד רפ”ז סעיף י’) בפירושו של רש”י, זו לשונו: “אע”פ שמתחיל להתעגל בתוך י’ אין זה כלום אם יש ד’ בתוך העיגול”. כלומר אפשר לראות את העיגול גם כמזוזות אם יש ד’ טפחים בתוך העיגול, ופחות מד’ טפחים יחשב כמשקוף.
ב. שיטת רמב”ם
כתב הרמב”ם (הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ו הלכה ד): “בית שיש לו מזוזה מכאן ומכאן וכיפה כמין קשת על שתי המזוזות במקום המשקוף, אם יש בגובה המזוזות עשרה טפחים או יתר חייב במזוזה, ואם אין בהן עשרה טפחים פטורין מפני שאין לו משקוף”. עד כאן לשון הרמב”ם.
מקדש מעט סימן רפ”ז סעיף ב’ ס”ק ו’ מבאר את שיטת הרמב”ם כך: כל זמן שיש גובה של י’ טפחים במזוזות כל מה שמתעגל נחשב משקוף, אבל אם אין במזוזות י’ טפחים כל מה שמתעגל נחשב כמזוזה ואז אין משקוף.
הסבר כזה כתב גם בבאר הגולה (יור”ד סימן רפ”ז) זו לשונו: “ולעניות דעתי נראה לפרש דחשבינן ממקום שמתחיל להתעגל שהוא המשקוף ולכך צריך שיהיו המזוזות גבוהות”.
הכסף משנה הקשה על הרמב”ם: “צריך עיון – שאם הכיפה חשיב משקוף, אפילו אין גובה המזוזות עשרה טפחים ליתכשר, ואם אין הכיפה חשיב משקוף כי הוו המזוזות גבוהות עשרה טפחים מאי הוי? אטו גובה המזוזות משוי לכיפה משקוף?
פירושם של דברים – מדוע בזמן שיש מזוזות ישרות בגובה י’ טפחים המשך המזוזות נחשב כמשקוף ויש לחייב את הפתח במזוזה, וכשאין מזוזות ישרות בגובה י’ טפחים, המשך המזוזה אינו נחשב משקוף, והרי גם אם המשקוף עגול, מדוע לא יחשב כמשקוף? וכי גובה המזוזה הוא זה שקובע אם משקוף עגול נחשב כמשקוף או אינו נחשב כמשקוף?
הט”ז (יור”ד סימן רפ”ז ס”ק ג) כתב: “ונראה דלא קשה מידי, דוודאי יש בגובה עשרה – אמרינן שיש כאן מזוזות וממילא יש משקוף על מזוזות, משא”כ באין גובה עשרה טפחים, אין לך מזוזות. אלא שתאמר מה שמתעקם הוא נחשב למזוזה, ואם כן אין לך משקוף שכל העיקום כחדא חשבינן ליה ואין אתה יכול לעשות מזוזות ממנו וגם משקוף”.
ביאורם של דברים – כשיש גובה של עשרה טפחים ישרים שהם מזוזות, אפשר לקבוע באופן ברור ששאר העיגול משמש כמשקוף. אבל אם אין עשרה טפחים ישרים של מזוזה הרי המשך המזוזה הוא ע”י העיקום של הפתח, ואם זה משמש כמזוזה אין זה יכול להמשיך לשמש כמשקוף, אי אפשר שהעיגול ישמש חלקו כמזוזה וחלקו כמשקוף.
הסבר הרמב”ם על פי שיטת הט”ז צריכה ביאור.
בסעיף קטן ב’ דן הט”ז היכן יש להניח את המזוזה במשקוף עגול והוא כותב בשיטת הרמב”ם כך: “ונראה דיש לעשותה בשליש העליון דהיינו למעלה משני שלישים שלמטה דבזה כשר גם לרמב”ם. דאע”פ שאין העיקום מצטרף לענין גובה עשרה מלמטה במזוזות, מכל מקום כיון דכשר למטה בגובה עשרה קודם העיקום והוה עליה חיוב, אז גם חלל העליון שייך לחיוב שלמטה והכל בכלל בשעריך עד המשקוף דהא עיקר הפסול באין גובה עשרה משום שאין לה משקוף כמו שמסיים כאן ממילא כיון שיש גובה עשרה יש משקוף וכשר כל שלמטה מהמשקוף כך נלענ”ד”.

מבואר מהט”ז, גם לרמב”ם המצריך שיהיו שתי המזוזות בשוה לפחות גובה של עשרה טפחים, כשלמעלה מגובה של עשרה טפחים נעשה כמין כיפה, אפשר לקבוע את המזוזה בשליש העליון אף על פי שהמזוזה נקבעת היכן שהמזוזה אינה ישרה אלא בעיקום. ההסבר לכך – כיון שהיה בגובה עשרה טפחים קודם העיקום והיה חיוב של קביעת מזוזה, גם חלל העליון שייך לחיוב שלמטה והכל בכלל שעריך עד המשקוף. כלומר רואים גם את הכיפה כחלק מהמזוזה.
לכאורה זה סותר את מה שהט”ז כתב בעצמו בסעיף קטן ג’.
שו”ת אגרות משה (חלק או”ח ד סימן ק”ה) מבאר את הרמב”ם בדעת הט”ז כך:
א. כיש מזוזות בגובה של עשרה טפחים – כל החלל שמעל המזוזות הישרות שייך למזוזות הישרות, והוא נחשב כמזוזות כל זמן שהרוחב בין המזוזות הוא ד’ טפחים. המשקוף הוא רק בחלק המתעגל וקטן מד’ טפחים. (זה שונה מהבנת המקדש מעט ובאר הגולה שהסבירו ברמב”ם שכל החלק המתעגל נחשב כמשקוף)
ב. אין מזוזות ישרות בגובה עשרה טפחים – אין חשיבות כיצד המזוזות יהיו, גם אם המזוזות עגולות הם נחשבות למזוזות, לכן כותב הרמב”ם שבמקרה זה הפטור הוא בגלל שאין משקוף, כי גם מזוזות עגולות נחשבות מזוזות. היות ומזוזות עגולות הם כמזוזות, אי אפשר להחשיב את החלק העליון המתעגל גם כמשקוף, כי אי אפשר לעשות את החלק האחד המתעגל כמזוזות, ואת החלק השני של החלק המתעגל כמשקוף. במקרה כזה אומר הרמב”ם לדעת הט”ז, אין כאן משקוף, לכן פתח כזה פטור ממזוזה.

פסק הלכה
פסק הטור (יורה דעה סימן רפ”ז): “אין הפתח חייב במזוזה אפילו הוא עומד במקום החיוב אא”כ עשוי כתיקונו, כיצד? שתהא לו שתי מזוזות ומשקוף על גביהם. … ואם יש לו ב’ מזוזות והאסקופה שעליהן עשויה כקשת ומתקצרת והולכת עד שאין בה ד’ טפחים ברוחב, אם יש בגובה המזוזה י’ טפחים קודם שנתקצרה עד שאין בה ד’ חייב, ואם לאו פטור”. מלשונו מבואר שפסק כשיטת רש”י, כך כתבו הב”ח, הט”ז ס”ק ב, וערוך השולחן סימן רפ”ז סעיף י.
פסק השו”ע (יור”ד סימן רפ”ז סעיף ב): “בית שיש לו מזוזה מכאן ומכאן, וכיפה כמין קשת על שתי המזוזות במקום המשקוף, אם יש בגובה המזוזות עשרה טפחים או יותר, חייב. ואם אין בו עשרה טפחים, פטור, מפני שאין לו משקוף”. מלשונו מבואר שפסק כדעת הרמב”ם. כך פסק גם הבן איש חי. (שנה שניה פרשת כי תבוא סעיף י”א), ובעקבותיו הרב מרדכי אליהו זצ”ל (בדרכי הלכה על קיצור שולחן ערוך).
בקיצור שולחן ערוך סימן יא סעיף יב פסק כרש”י זו לשונו: “יש לו שתי מזוזות ואין לו משקוף, אלא שיש עליהן כיפה כמין קשת, או אפילו גם מזוזות אין לו, אלא שהכיפה מתעגלת מן הארץ, אם יש בה בגובה עשרה טפחים רוחב ארבעה טפחים חייב במזוזה”.
מקום קביעת המזוזה
לשיטת הרמב”ם
אין במזוזות הישרות גובה עשרה טפחים:
פתח כזה פטור ממזוזה
יש מזוזות בגובה עשרה טפחים – יש מספר שיטות למקום קביעת המזוזה:
א. לפי הסבר שיטת הרמב”ם על פי המקדש מעט, באר הגולה וערוך השולחן, פתח כזה חייב במזוזה כי החלק העגול הוא המשקוף והחלק הישר הוא המזוזות, לכן לשיטתם יש לקבוע את המזוזה בחלק הישר. כך כתב הרב מרדכי אליהו שיש לקבוע את המזוזה במקום בו המזוזות ישרות. לשיטה זו קובעים את המזוזה בחלק התחתון של השליש העליון של החלק הישר ואין להתחשב כלל בגובה של החלק העגול.
ב. הט”ז הסתפק היכן לקבוע את המזוזה כשיש עשרה טפחים ישרים, ואחר כך יש מזוזה עגולה ברוחב של ארבעה טפחים עד המשקוף. האם לקבוע את המזוזה היכן שמסתיימות המזוזות הישרות כהרמב”ם, או שמא יש לחוש לשיטת רש”י שגם המזוזה העגולה תיחשב כמזוזה כי יש רוחב של ארבע טפחים, וקביעת המזוזה בחלק הישר הוא פחות משליש העליון לרש”י שפסול אפילו בדיעבד.
למעשה כתב שיש לעשות כך: “נראה שיש לעשותה בשליש העליון דהיינו למעלה משני שלישים שלמטה דבזה כשר גם להרמב”ם. דאף על פי שאין העיקום מצטרף לענין גובה עשרה מלמטה במזוזות, מכל מקום כיון דכשר למטה בגובה עשרה קודם העיקום והוה עליה חיוב, אז גם חלל העליון שייך לחיוב שלמטה והכל בכלל שעריך עד המשקוף שהוא עיקר הפסול באין גובה עשרה משום שאין לה משקוף וכשר כל מה שלמטה מהמשקוף כן נראה לעניות דעתי”.
הסביר האגרות משה את הט”ז:
במקרה כזה יקבע את המזוזה דווקא בתחילת שליש העליון. אמנם בסתם פתח, קביעת המזוזה בתחילת השליש העליון הוא רק לכתחילה, אבל בדיעבד כשרה גם למעלה מהשליש העליון עד טפח מהמשקוף, כאן – כיון שהמזוזה העקומה מתחלקת חלקה למזוזה וחלקה למשקוף. יש לקבוע את המזוזה דווקא בתחילת שליש העליון שזה עיקר מקום קביעתה.
כמו כן אם הפתח הוא מאוד גבוה יש לקבוע את המזוזה דווקא כנגד כתפותיו ולא למעלה מזה.
ג. במקדש מעט חלק על הבנה זו של הט”ז בדעת הרמב”ם וכתב: “וגם בעיני יפלא דהא הרמב”ם אינו מחלק בין רוחב ד’ או לא ואם כן על כורחך לדידיה מקום שמתעגל הוי משקוף. דאם לא כן אין כאן משקוף כלל וצ”ע”. למעשה כתב שיקבע שתי מזוזות. אחת כהט”ז בשליש העליון של המזוזה העקומה, ומזוזה נוספת בשליש העליון של המזוזה הישרה כמו הרמב”ם, ואין בזה “בל תוסיף” כי אחת מהם לא נחשבת כמזוזה.

ד. בחובת הדר פרק ז ס”ק ל”ה הציע אפשרות לקביעת המזוזה, בתלות לצורת הקשת:
אם גובה הקשת קטן לעומת גובה שתי המזוזות הישרות, יקבע את המזוזה במזוזה הישרה ואז יצא ידי חובה שתי הדעות כי המזוזה בשליש העליון. כגון:
גובה המזוזות הישרות הם עשרה טפחים, גובה החלק המתעגל עד רוחב פתח של ד’ טפחים הוא שני טפחים, אם יקבע את המזוזה בטפח התשיעי יכול לצאת ידי חובה לשתי השיטות כי חישוב השליש העליון של סך הגובה (לפי רש”י) שהוא י”ב טפחים, הוא מעל שמונה טפחים, ושליש הגובה במזוזות הישרות הוא מעל שבעה טפחים, אם כן בין הטפח השמיני לטפח התשיעי הוא שליש הגובה לדעת כולם. יש להיזהר לא לקבוע את המזוזה בטפח האחרון של המזוזות הישרות כי אינו יוצא ידי חובה לדעת הרמב”ם בטפח האחרון.
במידה והחלק המתעגל הוא גבוה, כתב לקבוע את המזוזה בחלק הישר כי אחרונים חלקו על הט”ז שגם המזוזות העגולות הן מזוזות לשיטת הרמב”ם.
קביעת מזוזה בפתח עגול ללא קירוי מעל הפתח
דיון נוסף בפוסקים הוא האם פתח שיש לו רק משקוף עגול ללא קירוי ישר מעליו חייב במזוזה. המקור לדיון זה הוא בפירוש רש”י (גמרא עירובין דף יא עמוד ב) העוסקת בחיוב מזוזה בכיפה. כתבה שם הגמרא: “ושוין שאם יש ברגליה עשרה שהיא חייבת מזוזה”. ביאר רש”י ד”ה חייבת: “דהא יש בה עשרה גובה ברוחב ארבעה, ואפילו כל העיגול סתום – נשאר שם שיעור פתח כשר, אלמא: אין צריכין ליגע, דהא הכשירה דפתח ברגליה היא, והעיגול מפסיק בין תקרה העליונה למזוזות, וקתני חייבת”. משמעות דברי רש”י הם: כדי לחייב פתח במזוזה יש צורך במזוזות ומשקוף. כשלפתח יש מזוזות ישרות של עשרה טפחים ומעליהם יש עיגול, המשקוף מעל המזוזות אינו העיגול, אלא התקרה הישרה שמעל העיגול. מזה למד רש”י שהמשקוף אינו צריך להיות נוגע במזוזות אלא מספיק שיהיה מעליהם.
גם מהרי”ף (עירובין דף ג ע”א בדפי הרי”ף) משמע שפסק כרש”י שכך כתב: “פתח שאמרו קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן. צריכין ליגע או אין צריכין ליגע? … רב נחמן אמר אין צריכין ליגע ורב ששת אמר צריכין ליגע והלכתא כרב נחמן דתניא כוותיה. מאי היא? דתניא כיפה רבי מאיר מחייב במזוזה וחכמים פוטרין ושוין בשיש ברגליה עשרה שחייבת. אלמא כיון שיש ברגליה עשרה אף על פי שאין הקירוי שבשמי הכיפה מגיע לרגליה פתח הוי וחייב במזוזה הכא נמי כיון שיש בקנים עשרה אף על פי שאינן מגיעין לקורה פתחא הוי”.
מבואר מדברי הרי”ף שבמקרה של מזוזות ישרות ויש עיגול מעליהם אין העיגול מעליהם מהווה את המשקוף אלא הקירוי שמעל לכיפה, ומזה למדה הגמרא את ההלכה שהמשקוף אינו צריך להיות מחובר למזוזות.
כתב החזו”א (הלכות מזוזה סימן ק”ע ס”ק א) על רש”י כך: “…והנה מבואר לפירוש רש”י דהא דמודים חכמים, היינו דווקא כשהכותל מרובע מבחוץ כפירוש רש”י ביש לחוק, אבל אם מעגיל גם מבחוץ כהציור שבפירוש רש”י באין לו לחוק, בזה אף ביש ברגליה י’ אינו פתח, ואף שאינו צריך ליגע מכל מקום פסול בעיגול, דכשהתקרה פשוטה ביושר שפיר הוי קצותיה מכוון כנגד המזוזות (ציור א), אבל כשהיא בעיגול (ציור ב) לא חשיב חיבור באלכסון והוי כעשוי פרקי פרקי כזה
דאמצע העיגול אינו כנגד שקפי אלא כנגד אויר, אבל כשהכותל רחב מבחוץ שיש בו כדי לחוק שתהיה התקרה משוכה בישר עד שיגיעו קצותיה כנגד שקפי, שפיר חשיב צורת הפתח ואף לרבנן דלית להו חוקקין דהכא א”צ חקיקה דחשיב תקרה בכל מקום שהיא ואינה אלא כתקרה שהגביה והרחיקה למעלה מן השקפי”.
בהמשך (סימן קטן ג) כותב החזו”א שמהרמב”ם והשו”ע לא משמע כן “אלא כל שיש ברגליה עשרה טפחים חשיב פתח בתקרה עגולה אף בעיגולה מבחוץ גם כן, וע”כ חשיב פתח בתקרה עגולה”.
בשו”ת שבט הלוי חלק ב סימן קנ”ז כתב במקרה של פתח עגול ללא קירוי, יקבע מזוזה ללא ברכה.

סיכום:
א. פתח שיש לו מזוזות ישרות בגובה עשרה טפחים ואחר כך הפתח מתעגל, ויש קירוי מעל הפתח, חייב מזוזה לדעת כולם.
ב. מקום קביעת המזוזה לדעת כולם בברכה, כשהחלק התחתון של השליש העליון הכולל גם את העיגול, יהיה במזוזות הישרות. יש לקבוע את מקום המזוזה בדרך זו: למדוד את גובה הפתח מהמקום שם רוחב הפתח מגיע לארבעה טפחים, ולחשב את השליש העליון של הפתח. אם החלק התחתון של השליש העליון הוא במזוזות הישרות, יקבע את המזוזה בברכה.
ג. פתח שיש לו מזוזות ישרות בגובה עשרה טפחים, והחלק התחתון של השליש העליון (שנמדד כמו בסעיף הקודם) הוא בחלק המתעגל, יקבע את המזוזה בחלק המתעגל ללא ברכה.
ד. פתח שיש לו מזוזות ישרות עשרה טפחים, הקובע את המזוזה בברכה בשליש העליון של המזוזות הישרות בלבד, ללא כל תלות בגובה של החלק העליון המתעגל, יש לו על מי לסמוך. (רמב”ם, שו”ע, בא”ח)
ה. פתח עגול שאין לו מזוזות ישרות בגובה של י’ טפחים, יקבע את המזוזה בשליש העליון של הפתח ללא ברכה. המדידה תתבצע כפי שמתואר בסעיף א’.
ו. פתח עגול שיש לו מזוזות ישרות לפחות עשרה טפחים, אבל אין לו קירוי מעל העיגול יקבע ללא ברכה מזוזה בשליש העליון של הפתח.